"מאז עלתה לשלטון, ממשלת הימין הנוכחית בישראל נוקטת בגישה המבוססת על ערעור היחסים עם ירדן", כך אמר הערב (שלישי) ל-ynet דחאם מתקאל אל-פואז, פרשן ירדני לענייני המזרח התיכון, על רקע סוגיית העברת המים לממלכה ההאשמית. ישראל למעשה מעבירה לירדן בצורה רציפה 50 מיליון קוב מידי שנה, כפי שהתחייבה בהסכם השלום, אך כעת עוסקים הצדדים בהסכם אחר, שלא חודש מנובמבר 2025, וכולל העברת 50 מיליון קוב נוספים בשנה, במחיר מוזל.
בעוד ישראל בוחנת הצעה לקיים באבו דאבי פסגת אנרגיה משולשת יחד עם ירדן ואיחוד האמירויות, שבמסגרתה ידונו בשורה של נושאים בהם הסכם המים הנוסף, עדיין לא ברור מה הצעדים הצפויים הבאים. בשנים האחרונות קשרה ישראל את חידוש ההסכם של העברת המים הנוספים לירדן, בין היתר, גם להתבטאויותיו של שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי שלא מפספס הזדמנות להתסיס נגד ישראל.
עם זאת, ירדן הייתה גם זו שספגה במלחמות האחרונות מול איראן טילים וכטב"מים. היא אף השתתפה ביירוטים, וכשהופעלו אזעקות בחלקים שונים בישראל, פעמים רבות הופעלו אזעקות גם בשטח ירדן. ב"שאגת הארי" משמרות המהפכה תקפו בלי הפסקה את בסיס אל-אזרק במדינה, בו נמצאים כוחות אמריקניים.
אל-פואז טען בשיחה עם ynet כי הוא סבור ש"אין להשתמש במים ככלי ללחץ פוליטי". לדבריו, "הם קשורים ישירות לביטחון המים ולצרכיהם של מיליוני ירדנים. אם התקבלה החלטה לא לחדש את ההסכם בנוגע למים הנוספים, אני רואה זאת כחלק ממדיניותה של ממשלת הימין הישראלית הנוכחית, שמאז עלייתה לשלטון נקטה בגישה המבוססת על ערעור היחסים עם ירדן והחלשת האמון ההדדי ואף העמידה את הסכם השלום עצמו למבחנים חוזרים באמצעות סדרה של צעדים והצהרות מסלימות".
הוא טען כי ירדן, מצידה, דבקה בהסכמים שנחתמו, והדגיש: "כיבוד התחייבויות הדדיות הוא הבסיס לשמירה על היציבות. שימוש במים כקלף מיקוח פוליטי אינו משרת את השלום, אלא שולח מסר שלילי לפיו הסכמים יכולים להיות כפופים לשיקולים פוליטיים פנימיים. אני מאמין שההתפתחויות האלה צריכות לדחוף את ירדן להאיץ את מאמציה להשיג ביטחון מים על ידי גיוון מקורות המים שלה ופיתוח מתקני התפלה, כך שאף ממשלה, ללא קשר לנטייתה הפוליטית, לא תוכל להשתמש בנושא זה כאמצעי להפעלת לחץ על ירדן".
ארכיון
בשנים האחרונות ירדן אכן מנסה לעשות זאת, אך בינתיים ללא הצלחה יתרה. בנובמבר 2023, בימים הראשונים של המלחמה ברצועת עזה, הודיע שר החוץ הירדני א-ספדי כי ירדן לא תחתום על הסכם אחר שאמור היה להתממש מול ישראל – "מים תמורת אנרגיה". זאת, על רקע היחסים המתוחים בין הצדדים. לפי ההסכם ישראל הייתה אמורה למכור לירדנים מים מותפלים בתמורה לחשמל סולרי.
אחרי ההחלטה הירדנית, ירדן הבינה שעליה להחיות פרויקט שאפתני קיים, "מוביל המים הלאומי", שלפי התכנון יתפיל מים מעקבה ויעבירם לאזורים שונים. בימים האחרונים דיווח אחמד א-סמאדי, המנהל הטכני של הפרויקט, כי עבודות הבנייה יחלו ברבעון האחרון של השנה, אחרי השלמת שלבי ההכנה הסופיים. בירדן כעת מכינים את ההסכמים המקדימים וסוללים את הדרך לתחילת הבנייה. יישום הפרויקט צפוי להימשך כארבע שנים, מתחילת הבנייה ועד תחילת שאיבת המים, כאשר הציפייה היא שפעילות השאיבה תחל במהלך הרבעון האחרון של 2030.
א-סמאדי התייחס גם לעלות הגבוהה של הפרויקט, כ-5.8 מיליארד דולר, בשותפויות בינלאומיות, והסביר כי הוא עבר שינויים מהעלות המשוערת שהוצגה בשנת 2016 וכי התכנון הנוכחי מדבר על אספקת 300 מיליון מטר מעוקב בשנה, כלומר יסופקו כ-40% מצרכי מי השתייה של האזרחים.
פרופ' רונן יצחק, ראש החטיבה ללימודי מזרח תיכון במכללה האקדמית גליל מערבי וחוקר במרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, הוסיף בשיחה עם ynet כי "זה לא משבר שיפגע ביחסים בין המדינות. זה משברון, ברצף של מתיחויות. בשנת 2021 החליטו לתת את התוספת לירדנים. לא חידשו את זה בגלל הדרישה מהירדנים למתן את ההתבטאויות שלהם. הירדנים לא רצו לקשור בין הדברים. הם לא רוצים לקשור בין עמדות פוליטיות לסיוע של המים. הם הרגישו שהם נסחטים, ודעת הקהל בירדן גם ככה עוינת את ישראל. הירדנים הרגישו שהם לא מוכנים למכור את התמיכה בפלסטינים תמורת מים ומאד כעסו על הסוגיה הזאת. ישראל רוצה לקשור וזו טעות כי דעת הקהל כן תומכת בסוגיה הפלסטינית".
לדבריו, בעיה נוספת היא התזמון הבעייתי של השיח בנושא, אחרי המלחמה מול איראן: "ירדן היא המדינה שסייעה יותר מכל מדינה אחרת לישראל ולארה"ב. מה שקרה זה שעכשיו, כאשר גם ככה דעת הקהל הירדנית לא אהבה את הסיוע לישראל, השיח (על המים) מגיע על רקע העוינות שיש בירדן כלפי ישראל והתחושה היא של תקיעת סכין בגב".
עוד מסר כי הוא "לא חושב שזה ישנה את המציאות". לדבריו, "אני מאמין שבסופו של דבר שיחות חשאיות ימשיכו להתקיים ויפתרו את הבעיה הזו. גם לישראל יש עניין לפתור את הבעיה כי היא לא רוצה להגביר את המתיחות ואת חוסר היציבות בירדן על רקע סוגיית המים. השיח הפומבי בנושא יוצר קושי לירדנים להגיד שהם מסכימים לחדש את ההסכם, כי אז זה אומר שהם בעצם מוותרים על הסוגיה הפלסטינית".
