הרב אליעזר אברמוביץ', דמות חינוכית בולטת ומוערכת, נהרג בתאונת דרכים קשה שאירעה בסוף חודש ינואר בכביש 241. הרב, בן 56 במותו, הותיר אחריו את אשתו הרבנית מיכל, 11 ילדים ותלמידים רבים. המשפחה פתחה בפרוייקט גיוס המונים כדי להנציח את הרב שפעל תמיד למען אחדות וחיבור בעם ישראל, וכן כדי לתת גב כלכלי לאלמנתו.
"הוא היה איש של חיבורים", סיפרה מיכל, אשת חינוך אף היא המכהנת כראש אולפנה בעיר, שנפצעה בתאונה הקטלנית והגיעה להלוויה כשהיא פצועה. בני הזוג עברו לאופקים לפני 28 שנים, והקימו את הגרעין התורני "אפיקי אורות". "בעלי למד בישיבת מרכז הרב בירושלים, והחלטנו שצריך לצאת קצת לעם ישראל", סיפרה. "חיפשנו גרעינים משימתיים ומצאנו את הגרעין באופקים. זה ביתנו ואנחנו אוהבים את הקהילה ואנשי העיר המדהימים".
הרב אברמוביץ' ז"ל עמד בראש הישיבה התיכונית "אפיקי ארץ" בעיר, וגם לאחר שסיים את תפקידו הניהולי בחר להמשיך ולעסוק בחינוך. תלמידיו מספרים על איש חינוך מסור וצנוע, שהקדיש את חייו לדור העתיד בנגב. אברמוביץ שירת בצנחנים, ולמרות שבשל גילו הפסיק את שירות המילואים הפעיל, המשיך לתרום לחבריו בשירות. "התלמידים שלו מרגישים יתומים מאב", סיפרה המשפחה. "הם נהגו להתייעץ איתו על הצבא, על זוגיות ומשפחה. הוא עדיין חי את חיי הצבא, וחבריו לגדוד שבורים ולא מפסיקים לחשוב עליו. עד היום יש לו חברים מהשירות שנותרו חברים בנפש".
הרב חינך את בניו ותלמידיו לעשות שירות קרבי משמעותי בצבא. בשנתיים האחרונות הבן שלהם נפצע פעמיים בלחימה, וגם החתן שלהם. "אלי היה דמות מאוד נוכחת ומשמעותית בתהליך השיקום שלהם ובבחירה ללכת לשירות קרבי", סיפרה מיכל.
אלמנתו הוסיפה כי "מעולם לא הפריע לאלה ששירתו לצידו שהם חילונים והוא דתי. הוא היה החבר הטוב שמייעץ בכל". בני הזוג אברמוביץ' היו עוגן עבור כל הקהילה בעיר. כל מוצאי שבת היו עומדים בצומת הכניסה לעיר למען שחרור החטופים. "זו לא הייתה עצרת פוליטית", הסבירה, "עמדנו שם במוצאי שבת עם דגלי ישראל. חשבנו שזה הדבר הנכון לעשות, ותפקידנו לחזק את המשפחות ואת עם ישראל. בשביל זה אנחנו שם. היינו בין הדתיים היחידים שעמדו שם וזה לא הפריע לנו בכלל. בעלי נהג ללכת עם הצמיד של החטופים. וכשנהרג בתאונה, הצמיד היה על ידו. רני גואילי חזר יום אחרי שהוא נהרג".
ראש עיריית אופקים, איציק דנינו, ספד לו בכאב: "קיבלנו בצער רב וכאב גדול את הבשורה הקשה. הרב אברמוביץ' היה מחנך נערץ ומעורב עמוקות בעשייה הקהילתית והחינוכית באופקים ובמרחב כולו. לכתו הפתאומית מותירה חלל גדול במערכת החינוך ובלב כולנו".
אחרי מותו של של אברומביץ', ספד לו בנו שנפצע בלחימה בפוסט ברשתות החברתיות. "אבא היקר שלי זצ"ל לא רק דיבר על נתינה, הוא חי אותה! כל החיים הוא ביטל את עצמו למען עם ישראל, למען המדינה, למען כל מי שהיה צריך עזרה", כתב. "גם בתקופות הכי קשות שלי כשנפצעתי במלחמה ועברתי שיקום ארוך ומורכב, הוא תמיד היה שם לצידי - צמוד, שקט, מחזק. לא עוזב לרגע.
"הוא נשא איתי את הכאב, את חוסר הוודאות ואת הדרך הארוכה חזרה לעמידה", הוסיף. "אבא מעולם לא חיפש כבוד, לא ביקש תמורה, רק נתן. נתן מזמנו, מכוחותיו ומהלב שלו. אבא לא היה רק דמות מרכזית בבית הוא היה עוגן, אבל העוגן של כולם! של הילדים, של התלמידים, של הקהילה, של החברים, של כל מי שרק היה זקוק לאחד כזה. חזק בעוצמה שלו, יציב בערכים שלו, גדול בפשטות שלו".
לתרומה - לחצו כאן
