ביום השנה לשבעה באוקטובר צעירים רבים, בהם לוחמים משוחררים ומשרתי מילואים שהרגישו על בשרם את המלחמה בשנתיים האחרונות, מחליטים לא להישאר בישראל ולהתרחק כמה שיותר. - המרחק שהם תופסים הוא רק חלק מהתקומה האישית שלהם והלאומית שלנו.
חגי תשרי בישראל אף פעם לא היו רק חגיגיים. עד לפני שנתיים הייתה זו מלחמת יום הכיפורים שהפכה את היום הקדוש בלוח השנה העברי לאחת הטראומות הכואבות ביותר בזיכרון הלאומי. ב-7.10.23 שמחת תורה תפסה את מעמד הטראומה הלאומית שתלווה אותנו עוד שנים רבות קדימה. ולכן דווקא בימים של חג ומשפחתיות, בוחרים אלפי ישראלים להתרחק כמה שיותר כשלא מעט מוצאים את עצמם במזרח הרחוק.
משפחות שכולות, ניצולי נובה או הקיבוצים, לוחמים בסדיר ובמילואים ישראלים שעבורם הימים האלה הם יותר מידי מלהכיל והם פשוט חייבים לעוף מפה. להתנתק, להתרחק, לנשום אוויר אחר.
נדמה שהם נוסעים כדי להתנתק ולנתק את עצמם בצורה מוחלטת מישראל. אין סיבה שיפגשו עברית או ידברו על פוליטיקה, יש להם את התנאים הנוחים ביותר "להתחמק" מהחגים, מהתפילות, מהטקסים. הם בקצה השני של העולם. המקום המושלם לדפדף את התקופה.
אז זהו, שלא. הטיול הגדול אחרי הצבא שינה את אופיו, כבר לא רק חצי שנה של טרקים, מפגשים חברתיים ומנוחה. דור התקומה מנצל את הטיול שלו לעוד מטרה – לברר לעומק את הזהות שלו. הדור הזה, שכבר ביקשנו ממנו מאה פעמים סליחה על שזלזלנו בו, מוכיח שוב עד כמה הוא חכם.
מי שמביט בחגים בארץ ורואה רק נתק וכאב, צריך להרים מבט אל המזרח. שם מתברר שהזהות היהודית ישראלית לא רק שורדת את המשבר, היא נולדת מחדש
רגע לפני שהם חוזרים לארץ ולאזרחות ונושאים על כתפיהם את משימת השיקום והתקומה של מדינת ישראל, הם עוצרים לשאול שאלות יסוד: מי אני? מהי יהדות בשבילי? איזה ישראלי אני רוצה להיות? אחרי מה שהם עברו במלחמה האחרונה, הם מבינים שכדי להיות מנהיגים, מפקדים, מורים או אזרחים טובים – הם חייבים קודם כול לבנות יסודות זהות חזקים. על בשרם למדו כמה הערכים הם אלה שהובילו את המפקדים של המלחמה, כמה נוכחים היו בשדה הקרב. הם מוכרחים לאפיין את הערכים לפני שהם יוצאים למסע האישי והלאומי שלהם באזרחות.
הדור הזה יוצא לבירור עצמי עמוק לא כי מישהו הכתיב להם שכך צריך, אלא מתוך בחירה והבנה שאין דרך אחרת.
במסע לגילוי העצמי הם מגיעים בין היתר גם לבתי בינ"ה – רשת של בתים יהודיים-ישראליים הפועלים בדרמסאלה, גואה ורישיקש. הם מגיעים עייפים מהדרך הארוכה, מצד אחד מתגעגעים לריחות של בית ומצד שני מטילים ספק במוכר ומחפשים להגדיר לעצמם את הזהות. ודווקא שם נוצרת התאהבות והגדרה מחודדת של החגים, המנהגים והטקסים.
טרי ניומןיש להם את המקום, הזמן והרשות לבחור איך יראה סדר ראש השנה שלהם, באיזה מינון הם חוגגים כיפור ואיזה טקסים מאפיינים את הדרך שלהם לזכור את השביעי לאוקטובר. הכול נעשה מתוך כמיהה, רצון ובחירה. ואז הכול נראה אחרת.
מי שמביט בחגים בארץ ורואה רק נתק וכאב, צריך להרים מבט אל המזרח. שם מתברר שהזהות היהודית ישראלית לא רק שורדת את המשבר, היא נולדת מחדש.
טרי ניומן הוא יו"ר המועצה הציבורית של בינ"ה, יזם ואיש עסקים
