אחרי הרצח של שרית אחמד: ריאיון עם מירא, צעירה ערבייה המשתייכת לקהילת הלהט"ב
(צילום: ירון ברנר)
בין שורת הנרצחים בחברה הערבית בשבוע שעבר, הייתה גם שרית אחמד - נערה דרוזית בת 18 מכסרא שבגליל העליון, שנורתה למוות בשישי אחר הצהריים סמוך לכניסה לירכא. אחמד ספגה איומים מבני משפחתה מהרגע שבו החליטה לחשוף את נטייתה המינית. היא הגישה תלונה נגד אחיה, וב-2020 הוגש כתב אישום נגד שניים מהם בגין איומים. העונש המביך שקיבלו: שלושה וארבעה חודשים במאסר כל אחד. מירא, צעירה ערבייה מנצרת המשתייכת לקהילת הלהט"ב ועברה לנצרת, שיתפה היום באולפן ynet: "גם עכשיו כקהילה להט"בית, ערבים עכשיו חיים בפחד. אני לא בארון, ומאז ששמעתי על זה אני מפחדת ולא מרגישה שיש לי ביטחון במדינה".
מירא שיתפה כי "פחדתי ממש לצאת מהארון בגלל התגובה של המשפחה ושל כל החברה. אני גדלתי בנצרת, שזה מקום שמרני יחסית. ברגע שהחלטתי לצאת מהארון חשבתי על לעבור לתל אביב. בנצרת אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה בחיים". לדבריה, "קשה לצאת מהארון היום ביישוב ערבי, יש חשש שיפגעו בך. בגלל זה הרבה עדיין בארון, ומתחתנים עם בני המין השני, כי הם לא יכולים לצאת".
4 צפייה בגלריה
"קשה לצאת מהארון היום ביישוב ערבי, יש חשש שיפגעו בך". שלט בערבית ממצעד הגאווה בת"א
(צילום: shutterstock)
4 צפייה בגלריה
"אף אחד לא מקבל אותי כמו שאני. פשוט כל אחד רוצה לקחת חלק, ולא הכול". מירא באולפן ynet, היום
בנוגע לביקור משפחתה בנצרת, מירא ציינה כי היא חושבת שתמשיך לעשות זאת, "אבל עדיין אני נזהרת". היא סיפרה כי "יש לי חברה מהקהילה שעדיין גרה בנצרת והיא בארון. היא אמרה לי: 'מירא, אם הייתי במקומך לא הייתי באה אפילו לבקר'. אבל אין מה לעשות, אני גדלתי שם, כל הילדות שלי שם והמשפחה שלי שם. למה אני צריכה לשלם על זה מחיר? אני לא עשיתי שום דבר לא טוב. סך הכול בחרתי בעצמי, בחרתי לחיות את החיים כמו שאני רוצה".
מירא שיתפה בקשיים שהיא חווה עם זהותה. "קודם כל קשה להיות ערבייה בתוך המדינה. להיות אישה וגם ערבייה זה מאוד קשה, ואישה להט"בית בכלל. אני מרגישה שאף אחד לא מקבל אותי כמו שאני בכל החלקים שלי. גם כלהט"בית, גם כאישה, גם כערבייה. פשוט כל אחד רוצה לקחת חלק, ולא הכול. זה מאוד עצוב".
4 צפייה בגלריה
"אי אפשר לצפות מערבים בני 19-18 ללכת לת"א ולהסתדר שם". שרית אחמד, הנערה שנרצחה ליד ירכא
על הפשיעה בחברה הערבית, אמרה מירא כי "כל מדינה אמורה לפתור בעיות שנמצאות בתוך החברה. היו מקרים בכל מיני מקומות שהייתה בהם הרבה פשיעה, והמשטרה הצליחה לטפל בזה". לדבריה, "ברור שיש רצח ופשע בחברה הערבית, אבל השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה. אני יכולה מהיום עד מחר לבכות כמה קשה לנו בחברה הערבית וכמה קשה לצאת מהארון, אבל זה לא יקדם אף אחד. אני מנסה לדבר על פתרונות, על משהו שכן יכול לעזור. נמאס לי כל הזמן להגיד שזו החברה שלנו וזה מה שיש. לא, זה לא מה שיש, צריך לעשות משהו עם זה. צריך לפתור את הבעיה".
אחד הפתרונות אליהם מירא התייחסה הוא מסגרת "שנותנת מענה לחברי הקהילה הלהט"בית שמתגוררים בצפון. גם ליהודים, אבל אני מדברת במיוחד על החברה הערבית". לדברי הצעירה, "אני עובדת בהוסטל לנערים להט"בים בסיכון. אי אפשר לצפות מערבים בני 19-18 או אפילו יותר צעירים ללכת עכשיו לתל אביב ולהסתדר שם. שנה שעברה היה דיבור על פתיחת מסגרת להט"בית בצפון, אבל עד עכשיו זה לא קרה".
שרית אחמד כן שהתה לתקופה מסוימת במסגרת, אבל לא כזו שמיועדת ללהט"ב - אלא במקלט לנשים מאוימות. גורם במשרד הרווחה סיפר ל-ynet שבשלב מסוים בשנה האחרונה, לאחר ששהתה במשך תקופה קצרה בביתה, המשטרה העריכה שהיא במסוכנות גבוהה והעבירו אותה למקלט. באוקטובר, אחרי שלושה חודשים במקלט - היא החליטה לעזוב את המסגרת. מיד הוזעקה המשטרה, והשוטרים שהגיעו למקום ניסו לשכנע אותה לא ללכת, אך היא סירבה להישאר.
הנרצחת הגיעה לפני חצי שנה לתחנת המשטרה, וביקשה לשהות במוסד רווחה - אז, כך מפרטים שהגיעו לידי ynet המשטרה סידרה לה מונית - ושלחה אותה לבאר שבע. היא הגיעה לשם וטענה כי "הכל הסתדר", וביקשה לחזור להתגורר אצל קרובת משפחה.
לפי כתב האישום נגדם, ב-25 באוקטובר 2020 - כשהייתה בת 16 בלבד "קשרה קשר עם אחר" (ככל הנראה על רקע נטייתה המינית) - ואז איים עליה אחד מהאחים כי ישלם 200 אלף שקל למישהו שיהרוג אותה, וחזר על האיום בהזדמנות נוספת. האח השני, שהיה אמור להיות במעצר בית, הפר את תנאי השחרור שלו ושישה ימים לאחר מכן הגיע לבית המשפחתי ואיים על אחותו ש"ידקור אותה בסכין בתוך הבטן ולאחר מכן ישתה בירה".
