עבור מדינות המפרץ, המלחמה עם איראן היא קו פרשת מים. לראשונה מאז עצמאותן הן מותקפות באופן ישיר, שיטתי ופומבי על ידי טילים וכטב"מים איראניים. הניסיון שלהן להישאר מחוץ למערכה קרס לנגד עיניהן. המציאות החדשה אינה מאפשרת עוד ניטרליות נוחה; היא כופה בחירה, או לפחות חשיבה מחודשת על תפיסות הביטחון. דווקא בתוך המשבר הזה טמונה הזדמנות אסטרטגית לישראל. אם ירושלים תפעל בתבונה, בדיסקרטיות, היא יכולה למנף את שעת המצוקה של שכנותיה למהלך ארוך טווח שישנה את מפת היחסים האזורית.
מדינות המפרץ השקיעו בעשור האחרון משאבים עצומים בבניית יכולות הגנה אווירית – אך האירועים האחרונים חשפו פערים: עומסים על מערכות יירוט, מחסור במלאי מיירטים, קושי בהתמודדות עם נחילי כטב"מים וטילים מדויקים, ואתגרי תיאום בין-מדינתי. כאן לישראל יש ערך מוסף מובהק. הניסיון המבצעי שנצבר בהתמודדות עם איום רקטי, טילי שיוט וכטב"מים; הידע בפיתוח שכבות יירוט מגוונות; היכולות בתחום הגילוי, הבקרה והשליטה – כל אלה הופכים אותה לשותפה רלוונטית ביותר ברגע זה.
סיוע ישראלי אינו חייב להיות גלוי. הוא יכול להתבטא בהעברת ידע מקצועי, בשיתוף תמונת מצב מודיעינית, בהדרכה טכנית, בהתאמות טכנולוגיות, ואפילו בסיוע שקט לשיפור אינטגרציה בין מערכות קיימות. גם מדינות שאין לישראל יחסים רשמיים עמן, כמו ערב הסעודית, עשויות למצוא ערך בשיתוף פעולה דיסקרטי בשעת חירום. לעיתים, ערוצים ביטחוניים חשאיים הם אלה שמניחים את היסודות לשינויים מדיניים בהמשך. יש מי שיטען: מדוע לסייע למדינות שבחלקן מבקרות את ישראל בפומבי, ולעיתים אף פועלות נגדה בזירה המדינית? התשובה טמונה בהבנת הדינמיקה האזורית. זיכרון של סיוע בשעת מבחן נצרב עמוק יותר מהצהרות רשמיות. אם ישראל תיתפס כמי שהושיטה יד כשהטילים נפלו על אבו דאבי או ריאד– הדבר ייזקף לזכותה ביום שאחרי. לא מדובר באלטרואיזם; מדובר בהשקעה אסטרטגית.
יש מי שיטען: מדוע לסייע למדינות שבחלקן מבקרות את ישראל בפומבי, ולעיתים אף פועלות נגדה בזירה המדינית? התשובה טמונה בהבנת הדינמיקה האזורית
יתרה מכך, סיוע כזה עשוי להפוך למנוף מדיני. הוא יכול לאפשר לישראל לדרוש בהמשך גישה פרגמטית יותר כלפיה, הפחתת הסתה, ריכוך עמדות בזירה הבינלאומית, ואף פתיחת דלתות לתהליכים מדיניים או ביטחוניים חדשים. עבור חלק ממדינות המפרץ, ההכרה בכך שישראל הייתה שותפה ממשית לביטחונן עשויה לשנות את מאזן השיקולים ביחס לעומק הקשר עמה לאחר המלחמה. עלינו לפעול לשינוי הנרטיב באזור: לאחר התקיפה הישראלית בקטר בספטמבר, רבים ראו בישראל כבריון האזורי. סיוע למדינות המפרץ יכול לסייע לשנות נרטיב זה, שישראל תיתפס כמגנת האזור.
יואל גוז'נסקיINSSיש כאן גם ממד רחב יותר: האפשרות להניח תשתית למנגנון אזורי של הגנה אווירית ושיתוף התרעה מוקדמת מול איראן. איום הטילים והכטב"מים אינו מבחין בין דתות ומשטרים; הוא יוצר אינטרס ביטחוני משותף. ישראל יכולה להיות גורם מפתח בארכיטקטורה אזורית חדשה – אם תפעל עכשיו, ולא תמתין לסיום הקרבות. הדגש חייב להיות על יוזמה. לא לחכות לפנייה רשמית, אלא להציע – בשקט, דרך ערוצים קיימים ועקיפים – חבילות סיוע מותאמות. ההצעה עצמה תשדר מסר: ישראל רואה במדינות המפרץ שותפות פוטנציאליות, ולא רק צופות מן הצד. במזרח התיכון, מחוות בשעת משבר יוצרות הון פוליטי ארוך טווח.
המלחמה מול איראן גובה מחירים כבדים מכל הצדדים. אך בתוך הסערה מסתתרת גם הזדמנות נדירה לעצב מחדש את יחסי ישראל עם סביבתה הערבית המתונה. אם ישראל תפעל בנחישות, ביצירתיות ובדיסקרטיות – היא עשויה לגלות שבסיוע לאחרים להגן על שמיהם, היא מחזקת גם את מעמדה האסטרטגי שלה לשנים קדימה.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ ב-INSS, ולשעבר ראש תחום איראן והמפרץ במל"ל
