המו"מ הישיר בין ישראל ללבנון, שהחל בוושינגטון והגיע עד לכדי הפסקת אש רשמית - גם אם קצובה בזמן - הוא אירוע היסטורי ללא קשר לתוצאותיו בעתיד, והוא פרי מובהק של השינויים הטקטוניים שחלו באיזור בכלל ובלבנון בפרט מאז 7 באוקטובר 2023. בין המדינות כבר נחתם הסכם שלום במאי 1983, שלא מומש מעולם, והשאלה הגדולה העומדת לפתחינו היא האם אכן הבשילו התנאים לכינונו של הסכם שלום יציב בין המדינות, ומה באמת מהווה תנאי הכרחי לשרידותו לו ייחתם.
לבנון, שידעה שגשוג ופריחה תחת מורשתו של הנשיא פואד שיהאב ובהתאם להסכמה הלאומית של 1943 שהסדירה לכאורה את יחסי הכוח העדתיים והמשפחתיים שבה, קרסה לתוך מלחמת אזרחים אכזרית ב-1975 שהביאה להרס החברה הלבנונית, לעליית כוחם של השיעים תחת מוסא אל סאדר ולהקמת ארגון אמל ולאחריו חיזבאללה, לחדירת הסורים למדינה, ולפעילותו של אש"ף שפעל משטח המדינה כנגד ישראל - מה שגרר אותה למעורבות צבאית מאז ועד עתה. ניצוץ של תקווה ביחסי המדינות אירע לכאורה עם פלישתה של ישראל ללבנון והברית שאותה כרתה עם הנוצרים בהנהגתו של באשיר ג'ומייל ובחתימה על הסכם שלום עם אחיו אמין במאי 1983, שנותר בגדר של אות מתה ואף בוטל רשמית כשנה וחצי מאוחר יותר.
מלחמת 7 באוקטובר הביאה בכנפיה שינוי טקטוני בגזרה הצפונית ובסכסוך המתמשך עם מדינת לבנון ועם הכוח הצבאי והפוליטי החזק ביותר שבה, ארגון חיזבאללה. הארגון שספג מכות קשות מנשוא, ששיאן היה חיסולו של חסן נסראללה המזכ"ל המיתולוגי לצד חיסול הרס תשתיות צבאיות וסיכול אלפים מלוחמי הארגון, נאלץ להסכין בכל תקופת הפסקת האש ועד לפרוץ מלחמת שאגת הארי וחיסול חמינאי,לכיבוש מחודש של אדמת לבנון ולפעילות סיכולית צבאית ישראלית באין מפריע מידי יום ביומו.
הבנות הסכם טאיף משנת 1989, שסיימו להלכה את מלחמת האזרחים בלבנון, קבעו כי כלל המיליציות הצבאיות תפורקנה מנשקן למעט חיזבאללה. מפגן הכוח שהציג חיזבאללה במאי 2008 לאחר שממשלת לבנון בלחץ מחנה 14 במארס האנטי חיזבאללאי קיבלה שתי החלטות משמעותיות: סילוקו של עמיר ופיק שכר ראש מנגנון הביטחון בנמל התעופה בבירות בשל סיועו לארגון להבריח נשק דרך השדה, והנחייה לצבא לבנון לפרק את רשת התקשורת העצמאית של חיזבאללה שבאמצעותה הוא ניהל מערך הברחות משוכלל מאיראן לביירות. פעילי חיזבאללה ואמל יצאו לרחובות וזרעו כאוס וכמובן גרמו להתקפלותה של הממשלה, ומשכך להבנות דוחא, אשר הביאו להישג הגדול ביותר של הארגון והוא כינונו של שליש חוסם בממשלת לבנון (חיזבאללה טרם אמר את המילה האחרונה, ומלחמת אזרחים בלבנון נראית בהחלט כאפשרות ריאלית).
כל זה קרס ב-2024 עת חיזבאללה נאלץ לוותר על השליש החוסם, וסיסמת הדגל שלו "צבא עם התנגדות" מאותגרת מאז בחריפות רבה על ידי דעת הקהל הלבנונית גם בתוך העדה השיעית עצמה, לאור תוצאות המלחמה וביתר שאת ממנו כעת, עת הרחיבה ישראל את אזור החיץ שלה והיא פועלת להשמדת כל תשתיות הכפרים במרחב, באופן שימנע את שיבתם של מאות אלפי עקורים לדרום.
כל השחקנים במרחב עברו שינוי מרצון או מכורח. הנוצרים של 1982 אינם הנוצרים של היום, הסורים יצאו מלבנון ואוי לישראל אם תתפתה להתיר את שיבתם אליה תחת א-שרע
אז מה השתנה ומה עוד חייב להשתנות? אכן, כל השחקנים במרחב עברו שינוי מרצון או מכורח. הנוצרים של 1982 אינם הנוצרים של היום, הסורים יצאו מלבנון ואוי לישראל אם תתפתה להתיר את שיבתם אליה תחת א-שרע, השיעים שילמו ומשלמים מחיר כבד על השחצנות החיזבאללאית, כוחם של האיראנים בלבנון פוחת והולך באופן דרמטי חרף ניסיונותיהם הרבים לשמרו, וכמובן ישראל שהפכה להיות התקפית וחסרת רחמים כלפי איראן וגרורותיה באזור.
אולם חרף שעת הרצון, לא יכול להתרחש שום שינוי מהותי ללא טיפול שורש בצבא לבנון בדיוק כפי שלא נולדה ממשלה כלשהי בלבנון שתיאות להישארות מוסכמת של צה"ל בשטחה. צבא לבנון הוא אכן מוסד קונצנזואלי בלבנון הנהנה מתמיכה ציבורית רחבה חרף ביצועיו העלובים, אבל חולשותיו בשטח יהפכו כל הסכם לחסר משמעות. לצבא זה היסטוריה של כישלונות בגיבוי החלטות בינלאומיות כגון 1701, וכמובן בישום תוכנית "מגן המולדת" מספטמבר 2025 בדבר פירוק חיזבאללה מנשקו בדרום. הוא סובל מבעיות כספיות, מוראליות ומבצעיות ניכרות ומתקיים בעיקר על תמיכת ארה"ב. חייליו, בפרט השיעים, מאופיינים בבעיות של נאמנות כפולה וחלקם אף מסייע לחיזבאללה בפועל. לצבא לבנון ולחיזבאללה היו גם שיתופי פעולה מבצעיים כגון בשנת 2017 שבה הם פעלו במשותף כנגד תאי טרור סונים בגבול סוריה.
על כן, ובשל ההבנה כי ממשלת לבנון רוצה בשינוי אך מתקשה בביצועו, על ישראל להתמקד בשיחות דווקא בסוגיית הצבא ובשינוי הרדיקלי שעליו לעבור. האחריות עליו ועל בנייתו המחודשת חייבת לעבור לידי ארה"ב וסעודיה (בדומה לליגיון הירדני בזמנו) תוך ניקיונו מגורמי חיזבאללה בכל דרגי המשרתים. ככל שזה יקרה ובצירוף כלל הנסיבות האחרות, ייתכן כי יהיה ניתן להגיע להסכם שלום בר קיימא. ללא שינוי דרמטי בסוגיה זו, גם אם ייחתם, הוא צפוי למרבה הצער להיוותר חסר משמעות בדומה להסכם של 1983.
ד"ר חיים גולובנציץ הוא מזרחן ופרשן לענייני המזרח התיכון
