"אני לא יכולה לתת לילדים שלי להסתובב חופשיים. הם מלווים אחד את השני": בעקבות חשיפת הנתונים הארציים של האלימות והפשיעה בישראל, התראיינו הבוקר (ראשון) באולפן ynet תושבים מכמה מהשכונות שנמצאות בצמרת המפוקפקת של הטבלה: שכונה ד' בבאר שבע, שכונת שפירא בתל אביב ורובע ב' באשדוד. צפו בראיונות:
ריאיון אולפן עם אפרת טהר וא'
(צילום: מיקי שמידט)
בשכונה ד' בבאר שבע נרשמה עלייה בעבירות רכוש, תקיפה ועוד. "אני ילידת באר שבע, ואת הנתונים אנחנו מכירים הרבה שנים", אומרת אפרת טהר, תושבת השכונה. "לשכונה ד' אין שם טוב. עיריית באר שבע לוקחת מאיתנו מס ביטחון, בערך 40 שקל לחודשיים דרך הארנונה. התמורה אמורה להיות איזושהי סיירת ביטחון ותוספת לכוחות המשטרה, ואת זה אנחנו לא רואים".
יש לך שני ילדים מתבגרים. איך אתם חווים את הפחד בשכונה? "אני לא יכולה לתת להם להיות חופשיים. הם מלווים אחד את השני. לפני כמה זמן גבר הטריד את הבן שלי בדרך לבית ספר ובחזרה. הגשנו תלונה למשטרה, אבל אני עדיין רואה את הבן אדם הזה. לפני יומיים הוא עמד לי בשער. אני לא יודעת אם זה בגלל שאין מקום בבתי הכלא, אבל הילדים שלי מרגישים את זה ברחוב".
חשבתם לעזוב את השכונה? "ממש לא. אנחנו משקיעים בשכונה. גרתי שמונה שנים בשכונת נווה זאב בבאר שבע, שנחשבת שכונה חדשה. הילדים שלי מרגישים כאן יותר טוב מהרבה בחינות, כי זה מקום יותר משפחתי ויותר קטן. זו השכונה שבה אבא שלי גדל. אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה שהמצב ישתנה".
עם טהר התראיין א', תושב שכונת שפירא בתל אביב, שטוען שהמצב הידרדר בשבע השנים האחרונות, ושכנופיית הנערים הזרים SSQ שעלתה לכותרות לאחרונה היא רק חלק מהבעיה: "השכונה מוצפת בנרקומנים. יש 6-5 אירועי גניבה ופריצה ביום. הרבה מזה זולג מיפו. אני חי בבניין שהיו בו שמונה אירועי פריצה או ונדליזם בשנה וחצי האחרונות. זה לא יאומן מה שהולך פה.
"וכמובן יש את הנערים האלה, שהמדינה הפקירה והם הפכו להיות ילדי פשע שלא באשמתם. אני מזכיר שב-2018 הייתה הזדמנות: הצעה מאוד נדיבה שלפיה חצי (ממבקשי המקלט - א"ל) יקבלו פה מעמד ותהיה להם איזו תקווה, וחצי יעברו למדינות שהסכימו לקלוט אותם. ואז בגלל גורמים ימניים כמו שפי פז ואחרים, ביבי ירד מהתוכנית".
איך נראית המציאות מבחינת התושבים? "יש לי שני ילדים, הגדול בן 13. הם לא יכולים ללכת ברחוב או לשחק כדורסל בשכונה לבד. אני חושב שזה אומר הכול. אנחנו כבר שנים מתחננים למשטרה ול'סלע' (סיירת ביטחון ושיטור של עיריית תל אביב, א"ל) שיעשו סיורים ממונעים, שנראה אתכם, שנראה אופנוע או שניים נוסעים בשכונה. אחת לכמה זמן כשקורה אסון מגיע טור של מכוניות משמר הגבול, כאילו הם כובשים את עזה, ואז הם נעלמים ומשאירים אותנו לבד".
יש ביקורת כלפי העירייה שנזכרים בבעיה רק כשהיא זולגת למרכז וצפון העיר. "אז קודם כל זה כבר זולג. המצב ברוטשילד נוראי, וזה מתחיל לעבור לשכונות האחרות. אין בי שמחה לאיד, אבל יש בי צד שאומר 'לפחות אולי עכשיו יבינו עד כמה המצב חמור'. אני פונה לסגן ראש העיר אסף זמיר, יש פה שכונה בצרה צרורה".
חשבתם לעזוב? "ברור, אבל אנחנו מאוד-מאוד אוהבים את השכונה. היא מדהימה ואנחנו לא נוותר עליה".
הריאיון עם מיטל קובלסקי מרובע ב' באשדוד:
(צילום: מיקי שמידט)
מיטל קובלסקי, תושבת רובע ב' אשדוד שנמצא גם הוא בצמרת השכונות המסוכנות, מגדלת בה חמישה ילדים. "זה סיוט שאין לתאר", היא אומרת. "הבנות שלי צריכות לעבור דרך הפארק כדי להגיע לבית הספר, ואני צריכה להיות איתן בשיחת וידאו כדי לוודא שהן הגיעו. גם לעבור ברחוב אנחנו לא יכולים. ניגשים אלינו - אם זה שב"חים, אם זה נרקומנים, אם זה בחורות עירומות שמסתובבות שם".
אמורה להיות נוכחות של משטרה, וראשי ערים תמיד מתגאים באופן שבו הם מתמודדים עם הפשע. "יש נוכחות. כל יום מגיעה משטרה, מרימה את הנרקומנים ואחרי כמה שעות הם חוזרים. הם באים בכמויות. ראש העיר יחיאל לסרי רק אומר שהוא מטפל בפשיעה. לא רואים מזה שום דבר".
אילו מקרים מתרחשים בשכונה? "זה יכול להיות דקירות. כל שני וחמישי את שומעת שיש רצח באזור ב', בפארק ליד ההורים שלי, בשכונה שאני גרה. מעבר לזה אנשים ניגשים אלינו ברחוב, דורשים כסף, ולפעמים מאיימים או מתחילים לרדוף אחרינו. כדי לבוא לאמא שלי, שגם גרה באזור ב', אני מבקשת מבעלי שיביא אותי עם האוטו. לא נראה שעוד אפשר לטפל בזה".
אם הייתה לכם אופציה, הייתם עוזבים? "כן. את השכונה היינו עוזבים".
גם הילדים רוצים לעבור? "הילדים לא רוצים כי הם רגילים, הם גדלו באזור הזה".