אחרי שנה וחצי שבמהלכן לא כונסה הוועדה לבחירת שופטים, פסקו אתמול (ראשון) שופטי בג"ץ פה אחד כי על שר המשפטים יריב לוין לעשות זאת לצורך בחירה בשופטים לבתי המשפט המחוזיים, תוך מתן קדימות לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה. מה משמעות ההחלטה, כיצד הגיב השר לוין והאם אנו ניצבים לפני משבר חוקתי? ynet מסביר.
מה נקבע בפסק הדין?
בעקבות העתירה שהוגשה בנושא, השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ קבעו כאמור פה אחד כי על שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לצורך בחירה בשופטים לבתי המשפט המחוזיים בכל הארץ, תוך מתן קדימות לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה, שלגביהם הסכים השר לכנס את הוועדה בטענה שהושג כבר סיכום לגבי זהות השופטים.
פסיקת העליון קבעה שלנוכח המחסור החמור בשופטים בבתי המשפט המחוזיים, בדגש על בתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה, והעלייה במספר ההליכים המתנהלים בערכאות אלו, קיים "צורך אקוטי" בכינוס הוועדה לבחירת השופטים. כדי שהשר לוין לא יתחמק מביצוע ההחלטה לפני שיוחלט סופית על פיזור הכנסת ה-25, נקבע כי עליו לפרסם ברשומות בתוך שבעה ימים את רשימת המועמדים לשיפוט בבתי המשפט המחוזיים, תוך מתן קדימות לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה.
מדוע דחוף לכנס את הוועדה?
במערכת המשפט חסרים 150 שופטים שהם 15% מהתקן. השופטים אומרים שהתוצאה הישירה היא פגיעה קשה בשירות אותה מערכת משפט שאמורה לספק לציבור הרחב. פגיעה זו מתבטאת, בין היתר, בעיכובים במתן החלטות ופסקי דין, לרבות בתיקים דחופים, בהתמקדות בהליכים דחופים, על חשבון תחומים אחרים, בדחיית דיונים, ועיכוב הטיפול בהליכים חדשים.
האם השר לוין מתכונן לקיים את הפסיקה?
נכון לרגע זה, ולאחר שכבר כינס את הוועדה בעבר תחת צווי בג"ץ, נראה כי השר לוין לא מתכוון לקיים את הפסיקה, ובאופן חסר תקדים לא יציית לפסיקת השופטים. לפיכך, מדובר במשבר חוקתי יוצא דופן.
השר לוין אף פרסם תגובה חריפה שבה הוא כופר בפסיקה. הוא טען שמדובר ב"החלטה בלתי חוקית על פניה, במסגרתה הרשות השופטת משתלטת על הוועדה לבחירת שופטים, בניגוד מפורש להוראות החוק". לדבריו, "אם מי מהשופטים מעוניין לנהל את הוועדה לבחירת שופטים ולקבוע את מועדי כינוסה, הוא מוזמן לפשוט את גלימת השופט, לרוץ לכנסת, לנסות להיבחר, ובמשא ומתן לקראת הקמת הממשלה לדרוש את תיק המשפטים. כך קובע החוק, והוא חל גם על השופטים עצמם". השר לוין האשים את השופטים ש"יצרו במו ידיהם משבר חוקתי חסר תקדים, והאחריות כולה רובצת לפתחם".
איך נוצר המשבר?
לא ניתן לנתק את המשבר מהמהפכה המשפטית שהגה השר לוין בגיבוי הקואליציה מאז היווסדה של הממשלה הנוכחית. תכלית המהפכה שהציע השר היא ריסון חריף של בג"ץ ושל הייעוץ המשפטי לממשלה מפני התערבות בהחלטות ובמינוים של הממשלה והכנסת מה שהוא מכנה "המשילות".
השר לוין מבקש הגדלת השפעה של הממשלה הנבחרת הבאה על בחירת שופטים "שמרנים" והפחתת הדומיננטיות של השופטים כפי שהייתה עד כה, בבחירה. לשם כך אף שונתה, בחוק, דרך בחירת השופטים. החוק ייכנס לתוקף בכנסת הבאה. השר רוצה להרוויח זמן מתוך תקווה שהשופטים החסרים ייבחרו בעתיד לפי השיטה החדשה. לכן, השר לוין שכבר ציית בעבר בעל כורחו לשני צווים של בג"ץ לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, למרות שטען שאינם חוקיים, מסרב עכשיו לעשות זאת.
מה הקשר להתקרבות הבחירות?
מלבד האג'נדה שלו, השר לוין פוליטיקאי רב ניסיון שמריח את הבחירות שייערכו בתוך כמה חודשים. לוין סבור שמערכת הבחירות של הליכוד תהיה בעיקר על מקומה של מערכת המשפט בחיים הציבוריים והפוליטיים של המדינה. ברוח ההקצנה בשיח הבחירות, הוא הקצין את עמדתו כולל הכרזה תקדימית שלא יכנס למעשה את הוועדה.
למרות שמינה 196 שופטים בסיוע הוועדה, מדוע אינו ממהר למנות שופטים נוספים?
השר לוין סבור שהחוק העניק לו שיקול דעת נרחב מתי לכנס את הוועדה ובשם עקרון הפרדת הרשויות אסור לשופטי העליון להתערב בשיקול דעתו, מה עוד שהם נגועים אולי בניגוד עניינים כמי שמייצגים את האינטרס של השופטים. אבל הבעיה המרכזית של לוין היא שאין לו רוב בוועדה להעביר את המינויים שלו.
הוועדה מונה תשעה חברים - היו"ר שהוא שר המשפטים, שר נוסף, שלושה שופטי עליון, שני חברי לשכת עורכי הדין ושני חברי כנסת. מכיוון שלצורך בחירת שופט (לא עליון) נדרש רוב רגיל, אין לשר רוב שכן נציגי הלשכה תומכים בדרך כלל במועמדי העליון.
עד כה עקף לוין את היעדר הרוב. בחסות המלחמה הוא הודיע שיסכים לכנס את הוועדה רק בתנאי שתבחר שופטים "בהסכמה רחבה", כלומר ברוב מיוחס. עם זאת, צריך היה להגיע ל"דילים" בין חלקי הוועדה. בשל כך קודמו ונכנסו שופטים "שמרנים" רבים בתמיכת חברי הוועדה מהקואליציה - השר לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר.
אז מדוע לא להמשיך בכך?
השופטים אינם מוכנים יותר לבחירות ב"הסכמה רחבה" - ומתנגדים למועמדיו של לוין לעליון, שמזוהים עם פורום קהלת. כלומר, אם השר יכנס את הוועדה שבה הוא לא נהנה מרוב, הוא ייאלץ אולי לבחור שופטים שהוא אינו רוצה בהם.
איך הסביר השר את עמדתו בבג"ץ?
לוין טען כי הוא פועל במהירות הראויה על מנת לאייש את תקני השיפוט. לגישתו, מינויים אלה ייתנו מענה מלא לצרכים של המערכת, ויש להורות על מחיקת העתירה. לוין טען כי המשמעות של קבלת העתירה היא נטילת הסמכויות שניתנו לו לכינוס הוועדה לבחירת שופטים, באופן שיביא להפרת האיזון שנקבע בחוק היסוד.
לדעתו, השופטים לא רק בסמכות הנתונה לו לכינוס הוועדה, אלא גם באופן בו ייבחרו שופטים בבתי המשפט השונים, בלוחות הזמנים ובסדר יומה של הוועדה. לפיכך, השר סבור כי קבלת העתירה תביא לכך שבית המשפט העליון ישמש, הלכה למעשה, כיו"ר הוועדה, מבלי שיש לו את הכלים לניהול הוועדה, לביצוע עבודת המטה ולהערכת צורכי המערכת.
מה השורה התחתונה שצופן העתיד?
השר לוין רומז כאמור שלא יכנס את הוועדה בצו בג"ץ, גם בגלל שהבייס הליכודי שלו תומך בו וגם לנוכח העובדה שהוא ערב פריימריז דורסני במרכז מפלגתו. אם לא יכנס את הוועדה, צפויות עתירות נגדו לבג"ץ בטיעון של ביזיון בית המשפט. עם זאת, גם אם בית המשפט יוכל להכריח את השר לכנס את הוועדה, אין שום תסריט שבו הוא יאולץ לעשות זאת, שהרי לא יעצרו שר משפטים. בעוד פחות משבוע נדע אם מתחולל משבר חוקתי מהדהד.
