בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע אמש (יום ג') כי אסיר לשעבר מלואיזיאנה, בן הדת הראסטפארית, לא יוכל לתבוע את בכירי הכלא שבו הוחזק על כך שגזרו את הראסטות שלו תוך הפרה של אמונתו הדתית. השופטים אמנם גינו את מה שנעשה לאסיר, דיימון לנדור, אך הם קבעו כי חוק פדרלי שנועד להגן על זכויותיהם הדתיות של אסירים אינו מאפשר תביעות לפיצויי נזיקים כספיים נגד אנשים פרטיים, גם כשהזכויות מופרות.
בית המשפט העליון, בהחלטה של 6 שופטים נגד 3, הסכים בכך עם בתי משפט בערכאות נמוכות יותר, שקבעו עוד קודם לכן ללא יוצא מן הכלל כי לא ניתן להפעיל את "החוק לחופש דת במקרקעין ובבתי כלא" (RLUIPA) כדי להטיל אחריות פיננסית על סוהרים שהפרו זכויות של אסירים. פסיקת העליון בנוגע ללנדור מסמנת תפנית בהתנהלות השופטים, אחרי סדרת החלטות אחרונות של בית המשפט העליון שבהן הם נטו בדרך כלל דווקא לצדד בתובעים בענייני חופש דת.
השופט ניל גורסץ', שנמנה עם המחנה השמרני בבית המשפט העליון, קבע כי אין שום דבר בחוק העוסק בזכויותיהם הדתיות של אסירים המאפשר להגיש תביעות נגד סוהרים באופן פרטני. השופטת הליברלית קטנג'י בראון ג'קסון, שייצגה את דעת המיעוט, כתבה מצדה כי לבכירי בתי הכלא במדינות ארה"ב לא יהיה תמריץ רב לציית לחוק הפדרלי בהתחשב בפסיקה הזו: "לא קורה לעיתים קרובות שאירוע מהחיים האמיתיים ממחיש בצורה כה ברורה את הסיבות של הקונגרס לחקיקת חוק, או את חוכמתה של החוקה בכך שהיא מאפשרת אותו", כתבה ג'קסון בחוות הדעת שאליה הצטרפו שתי עמיתותיה הליברליות.
הפסיקה התקבלה אף שאיש מהשופטים לא הגן על מה שעשו האסירים ללנדור במהלך תקופת המאסר שלו, שנמשכה חמישה חודשים ושהחלה בשנת 2020. כשנכנס לכלא, במסגרת ריצוי עונש שנגזר עליו בגין עבירת סמים, הוא נשא עמו עותק של פסיקת בית משפט לערעורים בתיק של אסיר אחר, שבה נקבע כי גזירת ראסטות של אסירים דתיים מפרה את החוק הפדרלי.
בית המשפט העליון של ארה"ב. חרג ממנהגו בענייני חופש דת לאחרונה
(צילום: רויטרס)
בשני בתי הכלא הראשונים שבהם הוחזק הרשויות כיבדו את אמונתו, אך כשהגיע למרכז הכליאה ריימונד לאבורד בקוטנפורט, כ-130 קילומטרים צפון-מערבית לבאטון רוז', לשלושת השבועות האחרונים של מאסרו, סוהר בכלא לקח ממנו את עותק הפסיקה והשליך אותו לפח האשפה. לאחר מכן הורה מנהל הכלא לסוהרים לגזור את הראסטות שלו, ובזמן ששני סוהרים אזקו אותו לכיסא והחזיקו אותו כדי למנוע ממנו להתנגד שלישי גילח את ראשו עד הקרקפת.
לאחר שחרורו הגיש לנדור תביעה בעניין, אך בתי משפט בערכאות שונות דחו אותה כולם. בית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים הביע צער על היחס שקיבל לנדור, אך קבע כי החוק אינו מאפשר לו להטיל על גורמי הכלא אחריות לפיצויים. מדינת לואיזיאנה, שבה נגזרו הראסטות של לנדור, כתבה מצדה בתגובה כי היא עדכנה את מדיניות בתי הכלא שלה כדי להבטיח שדבר דומה לא יוכל להתרחש שוב.
דת הראסטפארי היא דת ששורשיה בג'מייקה של שנות ה-30, והיא צמחה כתגובה של אנשים שחורים לדיכוי הקולוניאלי הלבן. אמונותיה הן מיזוג של תורת הברית הישנה והשאיפה לשוב לאפריקה. המסר שלה הופץ ברחבי העולם בשנות ה-70 על ידי המוזיקאים הג'מייקנים בוב מארלי ופיטר טוש, שניים מהנציגים המפורסמים ביותר של האמונה.
גידול שיער לא גזור ולא מסורק לכדי ראסטות הוא סמל למסירות ולצמיחה רוחנית עבור הראסטפארים. בדברים שמסר לעיתון USA Today אמר לנדור כי הראסטות שלו "הן חלק ממני וחלק ממי שאני, אז כשהם גזרו את השיער שלי, הם כרתו את הכתר שלי".
