לרמטכ״ל החדש יש הרבה מילים חדות ונחושות כדי לתאר את מלאכתו. רב-אלוף אייל זמיר מרבה להגיד ״ניצחון״ ו״הכרעה״, ובפקודת היום הראשונה שהפיץ התחייב בפני המפקדים והחיילים כי ״אעמוד נחוש עבור כל אחד ואחת מכם״. אולם כבר במבחן הראשון שלו, זמיר הוכיח שדיבורים גבוהים לחוד וסכינים בגב לחוד.
מן הסתם, החלפת דובר צה״ל עם כניסתו של רמטכ״ל חדש היא לא הסיפור. מדובר בתפקיד אמון מובהק, המצריך לצד הכישורים הרלוונטיים גם יחסים קרובים עם החייל מס׳ 1. הגרי, עם כל ההערכה הרבה (והמופרזת) לה הוא זוכה, אינו אדם ללא תחליף. ואם כוונתו של זמיר היא לבצע רפורמה נדרשת בחטיבת דובר צה״ל, שהפכה למשרד הפרסום הגדול והחזק במדינה למרות שזה לא ייעודה, מה טוב.
כמו רבים לפניו, גם הגרי התבלבל לעתים בין תפקידו כדובר צה״ל לבין היותו דובר הרמטכ״ל ושומר הסף הנאמן שלו. ובכל זאת, בשקלול ההקשר ההיסטורי של דברור המלחמה הארוכה והסבוכה בתולדות המדינה, הוא ראוי ליחס קצת יותר מכובד מזה שקיבל מהרמטכ״ל
אבל כל זה לא קשור למעמדו של הגרי עצמו. הוא עמד בכל הדרישות והסטנדרטים לקבל קידום לדרגת אלוף. הרקע העשיר שלו לא מתחיל בתדרוכים רהוטים ומענה על שאלות כתבים, אלא בשירות קרבי מפואר ומצטיין, לרבות קדנציה מוצלחת כמפקד שייטת 13. באופק שלו, ביום בהיר, ראו גם את הפיקוד על חיל הים. לא מיותר לציין, שכדובר צה״ל מחדלי הצבא ב-7 באוקטובר לא מונחים על כתפיו. אכן, כמו רבים לפניו, גם הגרי התבלבל לעתים בין תפקידו כדובר צה״ל לבין היותו דובר הרמטכ״ל ושומר הסף הנאמן שלו. ובכל זאת, בשקלול ההקשר ההיסטורי של דברור המלחמה הארוכה והסבוכה בתולדות המדינה, הוא ראוי ליחס קצת יותר מכובד מזה שקיבל מהרמטכ״ל. האחרון, שכל פרשני הצבא מיהרו להכריז שהוא ״לא כפוף לדרג הפוליטי״, עשה בדיוק את מה שראש הממשלה ושר הביטחון מצפים ממנו.
הרי זמיר מבין שלמרות כל שגיאותיו של הגרי - והצבתו כדובר המלחמה היא טעות יסודית שממילא לא תתוקן בהמשך - לא ניתן לקחת ממנו את העוז להתייצב מול הציבור בשעות קשות ולבשר לו חדשות רעות בזמן שראש הממשלה ויתר השרים חטפו שפעת מצלמות פתאומית. קור הרוח שלו לא בא על חשבון האמפתיה, והקפדתו בכבודן של משפחות החטופים והחטופות היו אחת הסיבות לאמון הציבור בנוסחה הכוזבת של ״לחץ צבאי יביא חטופים״. הדרג הפוליטי, זה שרמס את הגרי ברגע שהמצב לא היה קטסטרופה מוחלטת, חייב לו הרבה יותר ממה שאי פעם יודה בכך.
זמיר, שלא נחת מהחלל, יודע את כל זה. ובכל זאת, במקום לתגמל את הגרי במינימום הראוי לו, חימם ליעקב ברדוגו את השבת. בכך הוא גם העביר מסר לקצינים הבכירים: אל תסתבכו עם האנשים האלה, כי אני לא אהיה שם בשבילכם.
אבל מתישהו כנראה תימצא הסיבה להיפרע גם מזמיר והדובר שיביא. ואם כך, אל יתפלא הרמטכ״ל אם באותו הרגע ימצא עצמו לבד, מוקף בקצינים שהתקרנפו לאחר שהבינו את הרמז שהוא עצמו שחרר. שאלות?
