השבוע פרסם נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, החלטה ארוכה, מפורטת ומנומקת, שבמסגרתה דחה כמעט את כל התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. למעט סוגיה נקודתית אחת של העדר גילוי נאות, נקבע כי עיקר הטענות שהועלו נגדו היו חסרות בסיס ממשי.
קריאת ההחלטה מחזירה את הקורא לדרישות הדרמטיות שהשמיעו השר יריב לוין וחברי כנסת נוספים לעצור את כינוס הוועדה לבחירת שופטים ואת מינויו של עמית לנשיא העליון, נוכח אותו "צבר פרסומים" חמור. כעת, משהעובדות הונחו על השולחן, ניתן היה לצפות לאמירה ברורה שלפיה התברר כי מדובר ברוב מהומה על לא מאומה. במקום זאת, מבקשים אותם גורמים להיאחז בקביעה השולית היחידה בעניין העדר גילוי נאות, כאילו היה בה כדי להצדיק את מסע הדה־לגיטימציה כולו.
עבודתו של הנציב קולה ראויה להערכה. הוא ערך בדיקה יסודית, עניינית ומעמיקה, עשה שימוש חריג בסמכותו לזמן עדים ולחקור אותם תחת שבועה, ולא הסתפק במסמכים כתובים בלבד. הוא שמע גורמים מקצועיים, עורכי דין, את אחיו של הנשיא עמית ואף את הנשיא עצמו. התוצאה היא בירור עובדתי מלא וחשיפת האמת לציבור.
נטען כי הנשיא עמית ביצע עבירות בנייה וכי זכה להטבות חריגות מגורמי התכנון. טענות אלה נדחו. הנציב קבע כי עמית רכש נכס שבו הייתה חריגת בנייה ותיקה מלפני עשרות שנים, פעל להסדרתה מיד עם גילויה, לא ניצל את מעמדו, ולא זכה ליחס מועדף. הכינוי "עבריין בנייה" הוגדר בצדק כבלתי ראוי, בלתי הוגן ובלתי מבוסס. נקבע באופן חד משמעי כי "הנשיא לא ניצל את מעמדו, וכי גורמי הוועדה לא נקטו איפה ואיפה, אלא הפעילו שיקול דעת ענייני בלבד, כפי שהיו מפעילים ביחס לכל בקשה אחרת".
לצד זאת, מצא הנציב תלונה אחת מוצדקת. באותו מקרה הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה לבטל את "נבחרת הדירקטורים". אחיו של הנשיא עמית היה חבר באותה נבחרת, לצד מאות אנשים נוספים, והוא מונה לכהונת דירקטור בחברה ממשלתית. הנשיא עמית קיבל את העתירה לטיפולו כשופט תורן, הוציא צו ביניים שהקפיא את ההחלטה, ולאחר מכן העתירה עברה לדיון בפני הרכב שופטים שלא כלל את השופט עמית.
בתגובה לתלונה טען הנשיא עמית כי החלטת הביניים הזמנית שלו כשופט תורן ניתנה במועד שבו אחיו כבר כיהן כדירקטור, ולו הייתה החלטת השר מיושמת באופן מיידי ונבחרת הדירקטורים הייתה מבוטלת - לא היה בכך כדי להפסיק את כהונת האח. בנוסף, הבהיר הנשיא כי הטיפול שלו בעתירה היה בעל אופי ראשוני, לא השפיע כהוא זה על אחיו, ולא היה בו פוטנציאל ממשי להשפיע על אחיו.
מבחינת דיני ניגוד העניינים יש ממש בטענת הנשיא עמית. הדין מבחין בין החלטה המשפיעה באופן ישיר וקונקרטי על הגורם שמכוחו מתעורר החשש לניגוד עניינים, לבין החלטה כללית ורוחבית שלה השפעה עקיפה בלבד על אותו גורם. כך, ראש עירייה הדן בבקשת אחיו למתן רישיון עסק מצוי בניגוד עניינים מובהק ואסור לו לעסוק בנושא. לעומת זאת, כאשר ראש עירייה דן במדיניות עירונית כללית, כגון הסדרת שילוט עסקים בעיר, אף שאחיו הוא בעל חנות בתחום העירייה, אין מדובר בניגוד עניינים המחייב הימנעות. החלת איסור עיסוק במקרים כאלה עלולה להוביל לתוצאות אבסורדיות ולשיתוק תפקודם של נושאי משרה ציבורית בשל זיקות אישיות רחוקות בהחלטות כלליות. בהתאם לכך קובעות הנחיות משרד המשפטים כי כאשר מדובר בהחלטה כללית החלה באופן שווה על מספר רב של גורמים, נקודת המוצא היא שאין מניעה ממעורבות בעל התפקיד, אף אם קיימת השפעה ממשית על גורם פרטני. ככלל, ההנחיה היא שהחלטה החלה על למעלה מעשרים גורמים תיחשב כהחלטה רחבת היקף, שלא מקימה חשש לניגוד עניינים.במישור זה, החלטה כללית בדבר הקפאת ביטול נבחרת הדירקטורים, החלה על מאות מועמדים והשפעתה על אחיו של הנשיא עמית רחוקה ושולית, אינה מקימה ניגוד עניינים ממשי. לפיכך, קביעת הנציב הצטמצמה לחובת גילוי נאות מוקדם בלבד, מבלי שנקבע כי התקיים ניגוד עניינים המחייב פסלות, שאילו היה כזה היה הדבר נאמר במפורש.
המאמץ להפוך הערה בדבר העדר גילוי נאות לכתב אישום ציבורי או לקובלנת משמעת מלמד עד כמה קשה לעובדות להתחרות בפייק בעידן של רשתות חברתיות ואינטרסים פוליטיים
המאמץ להפוך הערה בדבר העדר גילוי נאות לכתב אישום ציבורי או לקובלנת משמעת מלמד עד כמה קשה לעובדות להתחרות בפייק בעידן של רשתות חברתיות ואינטרסים פוליטיים. על רקע זה, החלטת הנציב קולה ממלאת תפקיד ציבורי חיוני: היא מפרקת את הטענות, משיבה את הדיון לקרקע העובדתית ומציבה מראה בפני מי שביקשו לפגוע בבית המשפט העליון ובעומד בראשו. כשהעובדות נבדקות עד הסוף, הפייק נותר לבדו בלי כיסוי.
ד"ר מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי באוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי אולפן ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה
