בסוף השבוע שעבר ציינו באופן רשמי את ציון אלף הימים לטבח 7 באוקטובר. כן, לטבח. הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים. טבחו בשטח מדינת ישראל, צריך להגיד שוב ושוב את הזוועה מבלי לטשטש אותה - טבחו בנשים צעירות ובנשים הרות, טבחו בקשישים וקשישות ובאנשים עם צרכים מיוחדים, טבחו בילדים במיטתם, טבחו במבלים במסיבתם. טבחו בסגנון הפוגרומים של הערבים על היהודים שנת תרפ"א ותרפ"ט, רק בהיקף נרחב יותר. היקף שנוצר משנים של התחמשות ואימונים בחסות מדינת ישראל שהעדיפה את השקט המזוייף על פני ביטחון אמיתי.
הגיע הזמן שהעם היהודי יפסיק לעצום עיניים ולשגות באשליות. האויב הוא רצחני, אין מילים לתאר את היצירתיות המזוויעה של מוחו המרושע, ובמקום להתגונן מפני מזימות התקיפה האינסופיות - מנהרות, בני ערובה, חטופים, בלונים מתפוצצים, עפיפונים מתפוצצים ורחפנים מתפוצצים - הגיע הזמן לדאוג לקיומנו ברצינות.
גבול לבנון
(צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
בראיון לתכנית הפטריוטים, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא הפיק לקחים. לדבריו, הלקח החשוב ביותר הוא ליצור קודם כל אזורי החיץ בתוך השטח של האויב ולא בשטח ישראל. אם אזורי החיץ ישמרו, האיום המיידי והתדיר יוסר מיישובי הגבולות. זוהי מסקנה הכרחית ומתבקשת אשר מניחה את קו ההגנה הראשון כאמצעי צבאי, מתוך תפיסת הגנה מרחבית אמיתית הנשענת על אזור חיץ רחב ומשמעותי.
התבגרות תפיסת ההגנה המרחבית הישראלית, מבינה כי אי אפשר יותר להשעין את הביטחון על קהילות אנושיות בלבד. לכן יש ליצור אזורי חיץ עם פיקוח צבאי הדוק במטרה ליצור ביטחון אמיתי שיצור חוסר גישה גיאוגרפי לאויב ויוציא את תושבי יישובי הגבולות מכלל הסכנה היומיומית.
תפיסת זאת התממשה ברצועת עזה, בה אזור החיץ "הצהוב" מהווה מעטפת הגנה ליישובי עוטף עזה, וכעת נכונה להתממש בהסכם מול לבנון ליישובי גבול הצפון. את התפיסה הזו יש להחיל כמדיניות לבנייו מערכת הגנה מרחבית הדוקה עבור כל יישובי הגבולות, ובהם גם יישובי קו התפר, יישובי הגבול המזרחי ויישובי יהודי ושומרון.
אם אין כעת אפשרות מדינית לממש תוכנית הגנה מרחבית אמיתית, יש ליצור ביישובים מיני בסיס צבאי בכל יישוב מאויים בטחונית, אשר מבוסס על תושבים החיים במקום לאורך שנים ומכירים את הדינמיקה של המרחב באופן אינטימי
באם אין כעת אפשרות מדינית לממש תוכנית הגנה מרחבית אמיתית, יש ליצור ביישובים מיני בסיס צבאי בכל יישוב מאויים בטחונית, אשר מבוסס על תושבים החיים במקום לאורך שנים ומכירים את הדינמיקה של המרחב באופן אינטימי. הטיעון שלפיו אין מספיק חיילים או תקציבים בשביל לתת מענה לצרכים הבטחוניים האמיתיים של היישוב, מתעדף פוליטיקה, כסף או עצלות תפעולית על פני חיי אדם. הקרבת דם תושבי היישובים בהם לא קיים אזור חיץ אינו אנושי כלפיהם.
הסגירה של יחידות ההגמ"ר באיו"ש עליה הודיע הרמטכ"ל ברוב אירוניה ערב היום האלף לטבח, היא מנבא ודאי לפיגוע שיעלה בדם בעוד שבועיים. ניתן ללמוד את הסטטיסטיקה האכזרית הזאת מהפיגוע שקרה בכוכב יאיר, שבו נרצח חבר כיתת הכוננות של היישוב צור נתן רס"ר חיים קלומיטי ונפצע הרבש"צ של היישוב סלעית, רועי דמרי, שבועיים בדיוק אחרי סגירת יחידת ההגמ"ר של יישוביהם.
האסימון נפל. תפיסת ההגנה המרחבית הפכה למדיניות של אזורי חיץ בטחוני, כעת יש להכיל זאת על כלל יישובי העדיפות הלאומית. דין יישובי העוטף והצפון, כדין יישובי הגבול המזרחי ויהודה ושומרון. סגירת יחידות ההגמ"ר היא צעד בכיוון הלא נכון. הלוואי שלא נצטרך שוב ללמוד את הלקח הזה במחיר דמים.
תירא אל כהן היא נשיאה ומייסדת "קדמה – התיישבות צעירים"
