ממשלת ישראל מקדמת בימים אלה מנגנון חלופי לוועדת חקירה ממלכתית בנוגע לאירועי 7 באוקטובר, ״ועדת החקירה הממלכתית-לאומית״. ראש הממשלה נתניהו טוען כי בכך פועלת הממשלה בדיוק כפי שפעלה ארה"ב אחרי האסון הגדול בתולדותיה, הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר. לדבריו, הוועדה שהוקמה אז לפי חוק מיוחד היתה ועדה שוויונית בין שני צידי המתרס הפוליטי, שאיש לא קבל על הטיה פוליטית ומסקנותיה קיבלו לגיטימציה רחבה מסיבה זו.
האמנם כך? לצורך בחינת טענה זו חקרנו את מאפייניה של ועדת החקירה האמריקאית לחקר אירועי 11 בספטמבר, הנסיבות שסבבו אותה והביקורות שנשמעו עליה בזמן אמת ובחלוף הזמן. מתוך כך ניסינו לבחון מה ניתן ללמוד ממנה על שאלת האופנים הרצויים לחקירת טבח 7 באוקטובר בישראל.
ועדת 11 בספטמבר אינה מדגימה כיצד ניתן להמיר ועדת חקירה ממלכתית במנגנון פוליטי־פרלמנטרי, אלא להיפך – היא מדגימה את המחיר, המאבק והעיצוב המוסדי הנדרשים כדי לייצר חקירה בעלת לגיטימציה ציבורית אמיתית במצבי משבר קיצוניים
העיון בוועדת החקירה האמריקאית לאירועי 11 בספטמבר מלמד כי הדימוי שלה, כפי שמצייר אותו ראש הממשלה נתניהו, כוועדה לאומית, מאוזנת וחפה ממחלוקת פוליטית, רחוק מלתאר את מורכבות הקמתה ופעולתה בפועל. הוועדה קמה רק לאחר מאבק ציבורי ממושך, התנגדות ראשונית חריפה של הרשות המבצעת ופשרות פוליטיות כואבות שנגעו להרכבה, סמכויותיה ולוחות הזמנים שלה. עצמאותה לא נבעה מפריטטיות פוליטית כשלעצמה, אלא משילוב נדיר של עיגון סטטוטורי מלא, מנדט מוגדר לבחינת כשל מערכתי ולא אישי, סמכויות חקירה אפקטיביות, הנהגה שווה של יושב ראש וסגנו, משתי המפלגות המרכיבות את הקונגרס, שפעלו בשיתוף פעולה מלא והדוק, ולחץ ציבורי מתמשך מצד משפחות הקורבנות. במובן זה, ועדת 11 בספטמבר אינה מדגימה כיצד ניתן להמיר ועדת חקירה ממלכתית במנגנון פוליטי־פרלמנטרי, אלא להיפך – היא מדגימה את המחיר, המאבק והעיצוב המוסדי הנדרשים כדי לייצר חקירה בעלת לגיטימציה ציבורית אמיתית במצבי משבר קיצוניים.
ההשוואה למקרה הישראלי מחדדת כי לא ניתן לייבא את מודל ועדת 11 בספטמבר באופן סלקטיבי או רטורי, תוך ניתוקו מהקשריו החוקתיים והמוסדיים. ראשית, בארצות הברית אין מנגנון קבוע לחקירת אירועים בעלי עניין ציבורי רחב היקף. לכן, ועדת חקירה המוקמת מכוח חוק מיוחד – היא הדרך היחידה לעצב מנגנון חקירה עצמאי, ואכן ועדת החקירה ל-11 בספטמבר הייתה מנגנון ייחודי מסוגו במידה שבה היה בלתי-פוליטי, עצמאי ואד-הוקי. אולם, זהו איננו המצב בישראל. אצלנו קיים מזה עשרות בשנים המנגנון המשפטי של ועדת חקירה ממלכתית. מטרת חקיקת חוק ועדות חקירה הייתה להפוך את המוסד לכלי משמעותי וכבד משקל שהממשלה תפעיל במקרים המתאימים – דהיינו, בעלי עניין ציבורי רחב, ושדורשים חקר מעמיק.
שנית, החוק שהקים את הוועדה האמריקאית עבר בהסכמה רחבה בבית הנבחרים, ברוב מוחץ של 366 תומכים מול 3 מתנגדים, ובסנאט בהסכמה "פה אחד". בישראל, הצעת החוק של אריאל קלנר (חבר הכנסת מהקואליציה) מבקשת לכפות את ועדת החקירה במתכונתה הנוכחית על האופוזיציה, שהודיעה שהיא עומדת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה, ושהיא מחרימה את הדיונים. לכן, אין לומר שבקידום הצעת החוק פועלת הממשלה ״בדיוק כפי שפעלה ארה״ב״ כטענתו של ראש הממשלה. לו היה עולה בידו של ראש הממשלה לגייס, במישור הפוליטי, את אותה הסכמה חוצת-מפלגות, לכינון ועדה על-פוליטית, כלומר כזו המאזנת באופן שקול ומלא בין החלקים הפוליטיים בציבור הישראלי, אך בהסכמה ובקונצנזוס, נמצאים היינו במקום אחר.
רונית לוין שנור
גאיה יהושעועדה שהרכבה ועצם הקמתה נשלטים בידי הרוב הפוליטי, גם אם היא עטופה בשיח של ״שוויון״ ו״לאומיות״, אינה שקולה לוועדה סטטוטורית עצמאית שנולדה מתוך חשד כלפי השלטון ולא מתוך שליטתו. הלקח המרכזי מן המודל האמריקאי אינו קריאה לפריטטיות פוליטית, אלא אזהרה מפני החלפת עצמאות מוסדית באיזון מפלגתי מדומה אשר אינו מתקיים. אם חקירת אירועי 7 באוקטובר נועדה לשרת את האמת הציבורית, ולא רק לייצב את המערכת הפוליטית בטווח הקצר, עליה להיבנות כך שתוכל לעמוד גם בפני מי שמינו אותה – ולא רק להישען על הסכמתם.
ד״ר רונית לוין-שנור היא חברת סגל הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב; גאיה יהושע היא סטודנטית לתואר ראשון במשפטים, אוניברסיטת תל אביב
