עופר (פושקו) מוסקוביץ (60), מנהל גידולי האבוקדו בקיבוץ משגב עם שבגליל העליון, הוא הגבר שנהרג הבוקר (ראשון) מפגיעה ישירה של רקטה ששוגרה משטח לבנון לעבר רכבו. רק ביום שישי האחרון הספיק מוסקוביץ להזהיר: "כל רגע יכול ליפול עליי טיל או כטב"ם, זו רולטה רוסית". חיזבאללה לקח אחריות על הירי: "זו הגנה על לבנון והעם".
רכבים עולים באש במשגב עם
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א, כבאות והצלה לישראל)
מהקיבוץ נמסר: "קהילת משגב עם מרכינה ראש וכואבת על לכתו של עופר (פושקו) מוסקוביץ, חבר משגב עם. פושקו. דובר, חקלאי, חבר, סמל ומורשת עבור כולנו. לאורך כל השנים היה הקול הבולט של כולנו. אנו שולחים תנחומים מעומק הלב וחיבוק חזק למשפחתו ולכל קהילת משגב עם. הגליל לא ייראה עוד אותו הדבר בלעדיו. יהי זכרו ברוך".
מוסקוביץ הותיר אחריו שלוש בנות ושני נכדים. במהלך השנים האחרונות הוא הרבה להתראיין בנוגע למצב הביטחוני והכלכלי בגבול הצפון, תוך דגש על החשיבות של שמירה על החקלאות הישראלית גם בעתות משבר. הוא סיפר כמה פעמים שהמשיך לעבד את האדמה תחת אש ובקו ראשון לגדר, גם לאחר שמטעים רבים בקיבוץ עלו באש בעקבות ירי של חיזבאללה.
בריאיון לפני יומיים בלבד לענבר דותן ואלי לוי ברדיו חיפה, מוסקוביץ אמר: "בכל מערכה אני אומר שמצידי זה יכול להימשך חצי שנה. אם אני יודע שזאת פעם אחרונה וזה נגמר, מבחינתי שיגיעו עד לטורקיה. אני רוצה שיהיה לי שקט בבית, אני רוצה להביא שהנכד החדש שנולד לי השבוע יישב אצלי במרפסת בבית ירגיש בטוח".
"ארבעה אנשים יצאו מרכב ושמו דגל חיזבאללה"
על האמירות שנשמעו מכיוון הדרג המדיני לאחר מבצע "עם כלביא" ביוני בשנה שעברה, שלפיהן חיזבאללה נפגע באופן משמעותי, ציין מוסקוביץ בריאיון ביום שישי: "זה לא כעס, זה מעבר לכעס. זאת אכזבה, אני כל כך מאוכזב מהאנשים האלה שאני סומך עליהם כל כך, והאם אומרים לי פנים אל מול פנים 'אין חיזבאללה' ו'אין שום דבר'. יום למוחרת הפסקת האש אני עומד אצלנו בתצפית המפוארת במשגב עם, ורואה שמגיע רכב שחור שממנו יוצאים ארבעה אנשים ושמים דגל חיזבאללה. האכזבה שלי כל כך גדולה מההבטחות שלהם".
מוסקוביץ אמר עוד: "מגיעים אליי ואומרים 'יש פה מוצבים' וכל מיני סיפורים והבטחות. וכל פעם אני אומר לעצמי 'בוא ניתן צ'אנס'. אבל צר לי, מספרים סיפורים מפה עד מוחרתיים. זה לא לעניין, אנחנו רוצים שקט. אנחנו מאוד אוהבים את המדינה, הגליל העליון זה החיים שלנו. החקלאות זה בנשמתנו ובדמנו, אנחנו רוצים שיסתכלו עלינו בעין שווה".
פעמיים עמד מוסקוביץ על אדמת הגליל העליון ועיניו דמעו. בפעם הראשונה זה קרה בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023. היו אלה אז דמעות של ייאוש, כשהמטע הוותיק בן כמעט 50 שנה נשרף כליל והוא עמד חסר אונים מול הלהבות. ביולי בשנה שעברה היו אלה דמעות של תקווה. שתילים חדשים הגיעו, ומוסקוביץ החל לשתול אותם באותה אדמה חרוכה - בתקווה שיצמיחו חיים חדשים.
"זה כמו לידה", אמר אז מוסקוביץ בריאיון ל-ynet כשקולו רועד מהתרגשות. "אתה יודע, הלב מתרחב. אחרי כל מה שעברנו בשנה הזאת, זה היה טירוף לגמרי. להגיע פתאום לשקט הזה, ולטעת את השתילים באדמה. מ-3:30 הייתי ער, חיכיתי לראות שהשתילים הגיעו. ואז אני רואה את התאילנדים מתחילים לפזר אותם בשטח. מדהים".
הדרך לאותו רגע מרגש ביולי 2025 הייתה ארוכה וקשה. "זה התחיל כשהתקשרו ואמרו לי 'המטע שלך נשרף'", הוא סיפר אז כששחזר את הרגעים הקשים באוקטובר 2023. "אני מגיע ורואה את המטע עולה באש ולא נותנים לי להיכנס. אני אומר לצבא 'אני חייב להיכנס לכבות', והם אומרים לי 'אתה לא יכול, זה שטח צבאי סגור, אזור מסוכן, מי שנכנס לשטח הזה יורים בו מלבנון'".
מוסקוביץ, שפונה אז עם משפחתו לקיבוץ גינוסר לא ויתר. הוא המשיך להגיע כמעט מדי יום למטעים וללולים של הקיבוץ שנושק לגבול לבנון. "הלכתי ופתחתי את כל הברזים בשביל שהמים יזרמו, שיציפו את השטח, וזה מה שעצר את האש מלהמשיך לשאר המטע".
"אני לא רוצה שיהיה כאן את מה שהיה בדרום"
בפברואר בשנה שעברה, אחרי שצה"ל השלים את הנסיגה מדרום לבנון וכמה מאות לוחמים התפרסו בחמישה מוצבים בסמוך לגבול הישראלי, תושבי משגב עם היו המומים לנוכח המהירות שבה התחילו פעולות השיקום בכפר השיעי עדייסא שתושביו היו מזוהים חיזבאללה. מוסקוביץ, שנהג גם לתעד את נופי הגליל העליון, אמר אז בתסכול בריאיון ל-ynet: "זה מחזיר אותי ל-2006, כשיצאנו מלבנון אחרי המלחמה בדיוק באותה צורה".
מוסקוביץ אמר אז עוד: "בדיוק כמו אז, גם הלילה האחרון היה רועש מאוד וצה"ל פוצץ מבנים בעדייסא, ובבוקר אתה רואה את השיירות והחזרה הביתה ושם מתחילים לשקם. כל בית פה היה תשתית שהתגלו בה אמצעי לחימה וטרור וזה יחזור בעוד עשור. אני רוצה שצה"ל יעשה משהו, מבחינתי שצה"ל יעמוד מכל כיוון ויגן עליי. אני לא רוצה שיהיה כאן מה שהיה בדרום. הספיקה לנו פשלה אחת".
באוגוסט 2024, בעוד המלחמה בלבנון ובעזה נמשכת, מוסקוביץ אמר בריאיון ל-ynet: "כשאומרים שיש 'נפילות בשטח פתוח', זה עלינו, על החקלאים. כשאני במטעים אני אומר שהכול מלמעלה ואני אצא מהעולם מתי שנכתב שאצא. אבל בסוף היום, בחדר, כשאני חושב מה עבר עליי באותו יום, אני שואל את עצמי למה הייתי צריך את זה? מה שווה את זה? הרי לא הייתי רוצה שאף אחד מהעובדים שלי, או אני, ייפגע".
הוא הוסיף אז כי לא קיבל פיצויים על הנזקים במטעים: "נשרפו לי 40 דונם של מטעי אבוקדו אבל מס רכוש לא מוכנים לבוא אליי כי זה מסוכן. אני חי ונושם את האדמה במשך 40 שנה. אני לא מגדל פיצויים, אלא מגדל פירות. אני שמח להמשיך לעבוד. יש לי שגרה. אני רואה את החברים שלי במלונות מטפסים על הקירות. כולם מחכים לחזור הביתה. אנחנו נקים מחדש את הגליל העליון. תהיה לו עוד תקומה, אני מבטיח לך".
בריאיון נוסף ל-ynet במהלך המלחמה, ליד אחד הבתים שנפגעו בקיבוץ משגב עם, אמר מוסקוביץ בכאב: "אני מקווה שהקהילה שלנו תחזור, שהצעירים יחזרו. נקווה שנתגבר ונצליח להחזיר את כולם לפה". הוא הוסיף: "יש כאן הרבה קשיים, הבת שלי עברה לפרדס חנה, המשפחה התפנתה בימי המלחמה לגינוסר. אני לא אעזוב כאן".
צוותי מד"א שהוזעקו הבוקר לזירה בקיבוץ קבעו את מותו של מוסקוביץ לאחר חילוצו מהרכב. לא נשמעה אזעקה לפני השיגור. בזמן שצוותי ההצלה היו במקום, נשמעה אזעקה שמתריעה על שיגור נוסף מלבנון שלא חצה לשטח ישראל.
הכוחות שהגיעו למקום זיהו שני כלי רכב בוערים, בצבא מנסים לתחקר את האירוע ובין היתר לבדוק באיזה סוג של שיגור מדובר. דובר צה"ל מסר: "זוהה ירי משטח לבנון לעבר יישוב בגבול הצפון. יש נזק ויש נפגעים. האירוע מתוחקר".
חובשי רפואת חירום במד"א תייסיר סובח וספא אבו ראפע סיפרו: "הגענו למקום וראינו שני כלי רכב עולים באש. תוך כדי פעולות הכיבוי של לוחמי האש זיהינו גבר במושב הנהג, ביצענו בדיקות רפואיות, הוא היה ללא סימני חיים ונאלצנו לקבוע את מותו".
