אחרי התשובה האיראנית השלילית, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מוצא את עצמו במלכוד אסטרטגי מורכב. הסטטוס קוו הנוכחי, שמוביל לעלייה במחירי הנפט, פוגע בפופולריות שלו שנמצאת בשפל חסר תקדים, וזאת לקראת בחירות האמצע הקריטיות בנובמבר. במצב כזה, טראמפ לא יכול להרשות לעצמו רק לדרוך במקום, אך מרחב התמרון שלו מצומצם.
3 צפייה בגלריה


מי ימצמץ ראשון? בנימין נתניהו, דונלד טראמפ ומוג'תבא חמינאי
(צילום: AFP - SOURCE: UGC / UNKNOWN, REUTERS/Jessica Koscielniak/Stringer, Oliver CONTRERAS/AFP)
האיראנים, מצדם, מזהים היטב את החולשה האמריקנית. זו הסיבה שהם מרשים לעצמם להשיב לטראמפ תשובה כמעט משפילה להצעותיו. בטהרן מעריכים כי הסיכוי שטראמפ יגרור את ארה"ב שוב למלחמה הוא קלוש, וגם אם יחליט על צעד כזה, התוצאה לא מובטחת. לא בכדי הודלף לאחרונה מסמך של ה-CIA שקבע כי איראן תשרוד עוד חודשים של מצור, וכי בידי האיראנים נותרו כ-70% מהטילים שלהם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מכנס את הקבינט המצומצם היום לישיבה ראשונה אחרי התשובה האיראנית. הישיבה נערכת אחרי שיחת הטלפון הלילית עם הנשיא טראמפ, שבה ככל הנראה נידונו אפשרויות הפעולה המשותפות. אך לפני שצוללים לאפשרויות השונות שביניהן יצטרך להכריע טראמפ - צריך להבין שקשה מאוד לחזות מה הולך לקרות. הצדדים משחקים "צ'יקן", ולא בטוח בכלל מי ימצמץ ראשון.
טראמפ התגאה בכישורי המו"מ שלו בספרו "אמנות העסקה", אך כעת הוא כנראה מבין הרבה פחות מהאיראנים. לכאורה, הדרך היחידה שלו להציל את כבודו היא פעולה צבאית – לאו דווקא במטרה להביא להכרעה סופית של המלחמה, כי די ברור שזה יידרוש מבצע ארוך מאוד - אלא כדי להראות שהוא "השולט". פגיעה בתשתיות אסטרטגיות או בבארות נפט עשויה לשרת גם את נתניהו, שסופג ירידה בסקרים בשל המצב המתוח מול איראן, חיזבאללה וחמאס.
הסדר או פריצה לפצצה
שני המנהיגים, נתניהו וטראמפ, נדחקו לפינה ומצבם בכי רע. חלומו של טראמפ על פרס נובל לשלום נראה כרגע רחוק מתמיד, וכל יום שעובר ללא תגובה להתרסה האיראנית מחליש אותם פוליטית. לכן, גוברת ההערכה כי נראה בקרוב פעולה צבאית "מכאיבה אך נקודתית", שתהיה מוגבלת - שתבהיר לאיראנים שטראמפ לא מפחד מההתנהלות שלהם.
בין האפשרויות הצבאיות שנבחנות ניתן למנות תקיפה של בסיסי משמרות המהפכה במצר הורמוז, חיסול ממוקד של הנהגת משמרות המהפכה שנתפסת כקיצונית או פגיעה במתקני תשתית.
עם זאת, נשאלת השאלה אם צעד כזה אכן "יזיז את המחט", כך שלא נמצא את עצמנו שוב באותו המצב תוך זמן קצר. לפי שעה, נראה כי האמירות על מיטוט השלטון האיראני היו משאלת לב; למרות המצב הכלכלי הקשה, הדיכוי האלים של גל המחאות בינואר האחרון, שלפי דיווחים שונים גבה את חייהם של 40-30 אלף איראנים, הותיר את הציבור האיראני מפוחד ומורתע מיציאה לרחובות.
קיימת אפשרות נוספת ובסבירות גבוהה יותר: הסכם זמני ל-30 יום, שיכלול את פתיחת מצר הורמוז והסרת המצור האמריקני בתמורה למו"מ של שישה חודשים. הבעיה ששני הצדדים - ארה"ב ואיראן - יהירים בתחושת הנצחון שלהם. עבור נתניהו, זהו תרחיש בלהות. הוא מקבע את תחושת הכישלון שלו, בזמן שטראמפ עשוי לאבד עניין ולהותיר את ישראל להתמודד עם ההשלכות לבדה מול מערכת הבחירות הקרבה.
אולם האפשרות המדאיגה ביותר היא שהאיראנים פשוט מושכים זמן כדי לפרוץ לפצצה – גם אם היא קטנה ולא מתוחכמת, תוך שימוש בטכנולוגיה קנויה ממדינה אחרת – מה שיעניק להם חסינות דומה לזו של צפון קוריאה ותשנה את כללי המשחק באזור לצמיתות.
3 צפייה בגלריה


ייפתח בהסכם זמני? מצר הורמוז
(צילום: Amirhosein Khorgooi/ISNA/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
כאמור, עדיין קיימת האפשרות שארה"ב וישראל ילכו לחידוש מסיבי של המלחמה, כולל השמדה מטרות אנרגיה ותשתית, אבל נראה שטראמפ חושש מהסתבכות והשלכות על מחירי נפט. זו מערכה שרק נראית פשוטה, ולכן הוא כועס ומאוכזב מהבטחות השווא של נתניהו במהלך פברואר, לפי דיווחים, שיצליחו למוטט את המשטר. לכן, סביר להניח שגם אם נראה פעולה צבאית היא תהיה קצרה ומהירה. לטראמפ יש את סד הזמנים של בין פגישתו עם נשיא סין שי ג'ינפינג ביום רביעי לבין פתיחת משחקי המונדיאל שארה"ב תארח יחד עם קנדה ומקסיקו החל מ-11 ביוני - חודש מהיום. דהיינו קצת פחות מחודש למשחקי מלחמה.
המדרון החלקלק בלבנון
ברקע המו"מ עם איראן, אסור לשכוח את הזירה המורכבת בלבנון. הלוחמים בשטח משלמים מחיר בדם כמעט כל יום בשל מגבלות הפעולה שהטיל טראמפ על ישראל, המונעות תקיפה נרחבת בביירות ומגבילות את הלחימה לדרום לבנון בלבד. למעט חיסולים ממוקדים של בכירים כמו מפקד כוח רדואן, ישראל נתפסת כשרויה במגננה, מה ששוחק את ההרתעה ומחזיר אותנו לתחושות הקשות של ערב 6 באוקטובר.
גם בעזה המצב אינו מעודד, וחמאס ממשיך להתעצם. נתניהו נמצא בסיטואציה של Lose-Lose: ללא אור ירוק מטראמפ הוא נראה מוחלש, אך גם אם יקבל אישור לפעול בביירות, ללא כיבוש קרקעי נרחב - שלא עומד על הפרק, ספק אם יושג פתרון ארוך טווח.







