רכס ה־70 בתוך עזה, המקום שממנו יצאו מחבלי חמאס ושלטו על הטבח בניר עוז, בבארי ובכפר עזה, הוא קו רכס אסטרטגי. בשבוע שעבר, בסיור שם, ראיתי כיצד המציאות השתנתה: היום פרוסים שם מוצבי צה״ל, ומהם ניתן להשקיף על שג׳עיה, ג׳בליה ובית חנון החרבות ולראות את הלחימה העיקשת של כוחות צה״ל בעומק העיר. שליטה על קו הרכס ממחישה מדוע לא ניתן לסגת ממנו ללא עמידה מוחלטת של חמאס בהתחייבויותיו. בהקשר זה, ההצעה האמריקאית - החזרת כל החטופים תוך 72 שעות ונסיגה המותנית בפירוז ופירוק חמאס מנשקו - מייצרת לראשונה הזדמנות נדירה להכרה בינלאומית רחבה בעמדה הישראלית לגבי התנאים לסיום המלחמה ובהשגת שתי מטרות המלחמה גם יחד.
אחת השאלות הקשות בהקשר למלחמה עסקה ביכולת להכריע את חמאס בעזה. הטיעונים השכיחים היו שאין למעשה אפשרות להכריע ארגון גרילה; שהמאמץ הצבאי מוצה; שחמאס לא יוותר על נכסיו האסטרטגיים, ובראש ובראשונה על החטופים, מבלי שתענה דרישתו לשמר את יכולותיו הצבאיות וכוחו השלטוני בעזה; ושהמסקנה היא שלא נצליח להשיג בו־זמנית את שתי מטרות המלחמה: החזרת החטופים ופירוז הרצועה.
על אף שהעקרונות בהצעה האמריקאית והמפה המצורפת הוצגו בקווים כלליים וניתנים לפרשנות מרחיבה, הן בהגדרת המנגנונים והן בקביעת קווי הנסיגה, אם ההצעה תתקבל על ידי חמאס יש בה פוטנציאל אמיתי למימוש שתי המטרות. לפי ההצעה, מעבר להפסקת התקיפות הישראליות, צה״ל אינו מתחייב לנסיגה מידית כתנאי לשחרור החטופים.
אפשר להתייחס לכך בספקנות: גם אם חמאס יחתום, מה יבטיח שמימוש ההתחייבויות יתרחש? כאן טמון החידוש: עקרון “עומק הנסיגה כעומק הפירוז”, שבא לידי ביטוי באמירה ״שצה״ל ייסוג על סמך סטנדרטים, אבני דרך ולוחות זמנים הקשורים לפירוז שיוסכמו בין צה״ל, כוח הייצוב, הערבים וארצות הברית״. זוהי קביעה ביטחונית חשובה מאוד, היוצרת הזדמנות לישראל ליצור הקבלה בין נסיגת צה״ל לפירוז בפועל של חמאס מנשקו. עיקרון שהחמאס התנגד לו לאורך כל המשא ומתן והתעקש על נסיגה מוחלטת כתנאים ראשוניים בכל הסכם.
סוגיית הפירוז ותנאיה היא המבחן הקריטי: היא תקבע אם ניתן יהיה להסיר את האיום מעזה ולאפשר נסיגה מבלי לסכן את ביטחון היישובים והמדינה
עיקר הכוונה הוא לפירוז, פירוק נשקו של חמאס ומערכי הייצור והשמדת מנהרות. סוגיית הפירוז ותנאיה היא המבחן הקריטי: היא תקבע אם ניתן יהיה להסיר את האיום מעזה ולאפשר נסיגה מבלי לסכן את ביטחון היישובים והמדינה. בנוסף, ההצעה האמריקאית מאפשרת שבמצב הסופי צה״ל יישאר באזור חיץ להגנה על היישובים ולשמירה על שליטה על ציר פילדלפי, הישג ביטחוני מהותי. תחת הציר הזה היו בעבר עשרות מנהרות שהובילו להעברות אמצעי לחימה; מבלי לסגור ערוץ זה לחלוטין, פירוז יעיל של הרצועה יהיה קשה למימוש. מעבר רפיח נותר נקודת תורפה מרכזית, ולכן חובה להטמיע מנגנון פיקוח אמין שימנע את הפיכתו לערוץ התחמשות מחודש.
עוד עיקרון שמוצע בהצעה הוא הקביעה שחמאס לא יהיה חלק מהשלטון בעזה. אחד העקרונות המשמעותיים בהצעה הוא העברת השליטה האזרחית לגופים מקומיים ובינלאומיים, ללא שותפות חמאס. זו קביעה חשובה, אך קשה ליישום אם בפועל חמאס לא יתפרק מנשקו. לכן סוגיית הפירוז היא המרכזית, תנאי מאפשר לכל שינוי מציאותי בעזה ביום שאחרי. פירוז אמיתי מחייב הגדרה ברורה ומדידה של מהו פירוז, לא רק הסרת כלי נשק גלויים, אלא גם אי יצירת יכולת לבצע שיקום הכוחות דרך כספי התרומות שיוזרמו לרצועה.
הסכמת חמאס לתנאי ההצעה תהיה כניעה מעשית, גם ללא דגל לבן, ולכן ממשלת ישראל תעשה דבר נכון אם תאשר את ההצעה גם אם הסיכויים שחמאס יקבל אותה כפי שהיא נראים נמוכים בשלב הזה. הישגים אלו, אם יתקבלו, נובעים מהמצוקה העמוקה של חמאס: פגיעה בתשתיותיו, מות מפקדיו ואובדן שליטה ברצועה. במשך השנתיים הקשות של המלחמה הופתע הארגון מהנחישות של ישראל וצה״ל. נחישות הלוחמים לכבוש שטחים, לנצח בקרבות ולהרוס מנהרות — כל אלה יוצרים את התנאים להחזרת כל החטופים הביתה ולפירוז אמיתי של הרצועה.
בהצעה יש גם סיכונים: חמאס עלול לנסות לעכב את הפירוז וליצור מצג שווא של פירוק מנשקו תוך שיקום יכולותיו בכספי השיקום
בהצעה יש גם סיכונים: חמאס עלול לנסות לעכב את הפירוז וליצור מצג שווא של פירוק מנשקו תוך שיקום יכולותיו בכספי השיקום. ישנו סיכון נוסף של קושי לחזור ללחימה אם יוצבו כוחות זרים ברחבי עזה. לסיכונים אלו יש להיערך, ביכולת מודיעינית שתיצור הבנה אמיתית של איכות הפירוז וביכולת לתקוף הפרות של חמאס, כפי שמבצע כיום צה״ל בלבנון מול חיזבאללה. היתרון: צה״ל יוכל לעשות זאת מקווים קדמיים, ללא צורך בכיבוש מחדש. צריך להיערך עם תוכנית המשך, ובמידה שמנגנון הפירוז לא ימומש, להמשיך במלחמה כולל השלמת כיבוש העיר עזה ומחנות המרכז עד לכניעת חמאס.
קשה להעריך בשלב זה מה תהיה תשובתו של חמאס. על ישראל לעודד את ארצות-הברית להציב אולטימטום מוגבל בזמן ולעמוד על העקרונות של החזרת החטופים כשלב ראשון, והנסיגה רק תמורת פירוז. הסיכון הוא שחמאס ינסה לרוקן מתוכן את העקרונות שנקבעו בשורה של סייגים ובקשות לשינויים. אך אם חמאס ידחה, זה יציב אותו בבדידות דיפלומטית משמעותית, אפילו מול מדינות שנחשבו לשותפותיו כמו קטאר וטורקיה, ובמקביל ישפר את מצבה האסטרטגי של ישראל ויחזק את הלגיטימציה הבינלאומית והפנימית לדרישות ישראל. כבר כיום, עצם ההתייצבות המשותפת של ישראל, ארה״ב ורבות מהמדינות באזור תחת הצעה מוסכמת משותפת לסיום המלחמה מהווה בפועל קבלה והסכמה של עמדת ישראל לתנאים הנדרשים כמצב סופי לסיום המלחמה. גם אם הצעה זו לא תמומש, היא מקבעת לכל משא ומתן עתידי את הדרישה לסילוק חמאס ופירוז הרצועה.
בשבוע הבא ימלאו שנתיים לטבח הנורא שביצע חמאס. זה יהיה יום זיכרון על האובדן הגדול והמחדל, אך גם יום ציון של הגבורה, הנחישות והרוח הישראלית בזמן המלחמה הקשה, שהפיחו תנאים ותקווה, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעה האמריקאית לשינוי יסודי במציאות ברצועת עזה: להחזיר את כל החטופים הביתה ולבצע פירוז אמיתי של הרצועה.
אשר בן לולו הוא תת-אלוף (במיל'), לשעבר מפקד חטיבת כפיר וראש מטה פיקוד צפון. כיום מנכ"ל אשבל, חברה לניהול פרויקטים אסטרטגיים
