שורדת השבי יהודית רענן (61), החטופה הראשונה ששוחררה משבי החמאס יחד עם בתה נטלי (20) אחרי שנחטפו ב-7 באוקטובר 2023 מנחל עוז, התראיינה היום (שבת) ל"ניו יורק פוסט" לקראת שחרורם הצפוי של שאר החטופים שנותרו בגיהינום של עזה. היא אמרה כי כששמעה על ההסכם להפסקת אש שהשיג נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, "זה היה היום המאושר בחיי".
יהודית ובתה הן אמריקניות-ישראליות מהפרבר אוונסטון הקרוב לשיקגו, והן נחטפו מקיבוץ נחל עוז בזמן שביקרו את אמה של יהודית לרגל יום הולדתה ה-86, ושהו בדירת אירוח סמוך למשפחה. רקטה פגעה בדירה בבוקר 7 באוקטובר, תשעה מחבלים פרצו אליה - וחטפו אותן. הן היו האמריקניות היחידות שחיו בארה"ב בזמן שנחטפו. השתיים גם איבדו בני משפחה שנרצחו בקיבוץ בארי הסמוך.
יהודית ונטלי שוחררו מרצועת עזה ״מטעמים המוניטריים" כעבור פחות משבועיים, ב-20 באוקטובר 2023, אך יהודית סיפרה ל"פוסט" כי "אשמת הניצול" מנעה ממנה להתקדם, וכעת היא חוששת כיצד יסתדרו החטופים האחרים לאחר שנתיים של סבל.
"כל החיים שלי נעצרו בעצם. רציתי לחזור ל'עסקים כרגיל', אבל הייתי כל כך עצובה בפנים - הרגשתי אשמה שאני בחיים, הרגשתי אשמה כשאני אוכלת או נהנית ממשהו", סיפרה יהודית, קואצ'רית לשעבר. "לא הרשיתי לעצמי ליהנות מכלום במשך הרבה מאוד זמן - עד שכמעט התמוטטתי. פחדתי שאקבל התקף לב. עבורי, 7 באוקטובר הוא יום שעומד במקום עד שכל החטופים ישוחררו והמלחמה הזו תסתיים. זה הרגע שלו חיכינו והתפללנו".
יהודית סובלת מקלסטרופוביה, והיא הוחזקה בבתים ברצועת עזה במשך שהותה בשבי. היא אמרה כי לאחר פחות משבועיים בשבי כבר הפכה לאובדנית, כי מאז ששוחררה היא לא מצליחה לדמיין מה החטופים שנותרו בעזה בוודאי מרגישים. "מייסר לחשוב על כך. זה מעבר להבנה ובלתי נסבל", אמרה יהודית.
"איבדתי מסת שריר, את השפיות שלי, את תחושת העצמי שלי, את היכולת לומר 'לא' או להגיב", היא תיארה את התקופה בשבי. ״לא יכולתי לקום, לא יכולתי לאכול, לא יכולתי להגיע לשירותים. הייתי תחת מעקב של 24/7 על ידי המחבלים החמושים. החיים הרגישו כמו קזינו, ללא תחושת זמן. זה כמו רולטה רוסית מרגע אחד לרגע הבא. לא ידעתי אם אהיה בחיים או אמות בכל רגע. כל מה שניסיתי לעשות זה לשרוד את הרגע, עשיתי כמיטב יכולתי״.
כשגורלה היה מחוץ לשליטתה, ובתה הייתה לדבריה "מבועתת", יהודית אמרה ש"פנתה לאמונה": "החלטתי שאם אמות, אני רוצה למות כאדם טוב. שמרתי על מסורת וצניעות, ובירכתי על כל פיסת לחם. התפללתי בעברית, למשל תהילים כ"ג - 'ה' רעי, לא אחסר''.
למרות שזה היה יכול להוביל למותה, יהודית אמרה בריאיון כי סירבה להשתחוות בפני שוביה המאיימים. "הגישה שלי הייתה שאני לא אהיה שפחה שלהם ואשמור על כבודי, לדעתי זה מה ששמר עליי בחיים", אמרה. היא ניסתה למצוא הכרת תודה היכן שרק הייתה יכולה: "הייתי אסירת תודה על מי מלח, במקום על חוסר במים בכלל. הייתי אסירת תודה על כל רגע של רחמים".
יהודית מתכננת לחזור לישראל לקראת שובם של החטופים, אך לטענה האופטימיות שלה בינתיים זהירה. "אני אישה של עובדות - ואני מחכה לראות את העובדות. אני באמת רק מקווה לראות אותם. אני בקושי יכולה לנשום. כל מה שאני רוצה זה שהם יחזרו הביתה בשלום, שיחבקו שוב את המשפחה שלהם".
יהדית הוסיפה כי היא מכירה תודה לאלוהים על כך שהיא ובתה ניצלו, וכעת השתיים משתפות את הסיפור שלהן בפני צעירים ברחבי ארה"ב. ככל ששחרור החטופים מתקרב, היא מקווה לשלום אמיתי ומתמשך: "ישראל, והעולם, ראויים לשקט נפשי".
