גם בשעת כתיבת שורות אלה, רב הנסתר על הגלוי. למעט הגורמים המעורבים ישירות במשא ומתן בין ארה"ב לבין איראן - סביר להניח שאיש אינו יודע בדיוק מה כולל ההסכם. סביר להניח גם שבישראל אף אחד, כולל ראש הממשלה, לא יודע בדיוק מה יש בהסכם המתגבש.
האם ההסכם הזה הוא טוב או רע לישראל? מוקדם לדעת מפני שאיננו יודעים האם הוא כולל את שלושת המרכיבים החיוניים מבחינתנו: הפסקת פרויקט הגרעין, צמצום או עצירת תוכנית הטילים הבליסטיים - וסיום התמיכה בארגוני הפרוקסי ובראשם חיזבאללה.
יתרה מכך: יש סימן שאלה גדול בנוגע לשאלה האם ההסכם חל על לבנון או לא, ואנחנו שומעים גרסאות שונות שאינן מתיישבות זו עם זו. חוסר הבהירות גבר הבוקר גם עם ההודעות שהועברו מפיקוד הצפון לראשי המועצות, ועם התקיפות האוויריות של צה"ל ברחבי דרום לבנון. בצה"ל אמנם אמרו שהפעילות הקרקעית נגד חיזבאללה נמשכת, אבל בדרג המדיני כרגע שתיקה - למעט הודעה באנגלית מטעם לשכת ראש הממשלה.
כך או כך, למרות שתוכן ההסכם עדיין לא ידוע - הקרב על הנרטיב החל מיד עם תחילת גיבושו, דהיינו באמצע הלילה בישראל.
מבחינתו של הנשיא טראמפ מדובר בניצחון גדול: איראן קיבלה את תנאיו והיא יכולה להתחיל להשתקם, כאשר הוא יהיה שם כדי לפקח. כלומר - מבחינתו לא מדובר על הסכם זמני או הסכם ביניים לשבועיים, אלא הסכם קבוע. הצד האיראני, מצידו, מנצל גם את השתקת האינטרנט במדינה כדי לקדם נרטיב של ניצחון איראני. האיראנים החזיקו מעמד ונשארו לעמוד על הרגליים וירו עד השנייה האחרונה וגם אחריה, והצליחו לגרום לכך שהדרישות האמריקניות לא התקבלו.
בצד הישראלי ראינו כבר את ראש הממשלה טוען בלהט שהוא מתואם לחלוטין עם נשיא ארה"ב. זו אמירה שאינה מתיישבת עם סימן השאלה לגבי תחולת ההסכם על לבנון. מפני שאם ההסכם חל על לבנון, המשמעות היא שאיבדנו כל יכולת להתמודד עם חיזבאללה - וכתוצאה מכך מצבנו האסטרטגי לא זו בלבד שלא השתפר, אלא יכול להיות שהורע. האם טראמפ מעדיף את האינטרסים האמריקאים על פני האינטרסים הישראליים? יש להניח שכן.
המנצחת הגדולה והחדשות הלא טובות לישראל
טראמפ הבין שהוא נקלע לסיטואציה מורכבת שבה הדרך קדימה היא רק שימוש בכוח, וזה עומד בניגוד לתפיסת העולם שלו ושל הגורמים שסובבים אותו בבית הלבן ובמפלגה הרפובליקנית - ולכן נוח לו מאוד לעשות את העצירה הזאת. אין ספק שהאמריקנים הרוויחו משהו. השאלה האם מה שהרוויחו מספיק טוב בשביל לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל.
בינתיים, בשורת המרוויחים, צריך למנות בראש ובראשונה את המתווכות ובראשן פקיסטן. ראו איזה פלא: מדינת מערב אסיה שאיננה קשורה למזרח התיכון, מעצמה גרעינית מוסלמית, האויבת מספר 1 של ידידתנו האסטרטגית הודו, הפכה להיות המתווכת העיקרית, המביאה והמוציאה בין ארה"ב לבין איראן.
5 צפייה בגלריה
דווקא האויבת מספר 1 של הודו הפכה למתווכת העיקרית. נתניהו ומודי
(צילום: GIL COHEN-MAGEN/Pool via REUTERS)
עבורנו בישראל אלו לא חדשות טובות, מאחר שמדובר במדינה שעכשיו יושבת על אוזנו של נשיא ארה"ב - ואשר האינטרסים שלה רחוקים מזרח ממערב מהאינטרסים של מדינת ישראל. גם טורקיה, בעצמה מתווכת, איננה ידועה כגורם פרו-ישראלי, בוודאי לא בשנים האחרונות. ולכן, האופן שבו ההסכם הזה הושג ותווך, לא פועל לטובתנו.
מה כן פועל לטובת מדינת ישראל? קודם כל, השחיקה הדרמטית של היכולות האיראניות בשבועות האחרונים מבחינת צבא קונבנציונלי, יכולת הטילאות ואולי גם מבחינת יכולת גרעינית, במידה שאכן לא ניתן להגיע לאורניום המועשר בשל היותו קבור עמוק באדמה לאור הפצצות אתרי הגרעין. במצב כזה, ישראל הרוויחה כמה שנים (בישראל כבר מדברים על 7-5 שנים, אלא שניסיון העבר מלמד שבדרך כלל האיראנים משתקמים הרבה יותר מהר), והשנים הללו יכולות להיות קריטיות מפני שסביר להניח שבאיראן עצמה המצב לא יישאר כפי שהוא.
באיראן עצמה נראה תזוזות דרמטיות מפני שהמשטר לא יהיה מסוגל בו בעת להתחזק צבאית ולדאוג לאוכלוסייה. המשטר האיראני יצטרך לקבל החלטה אם הוא מעדיף את טובת האוכלוסייה האיראנית, פיתוח כלכלי, פתיחות ושגשוג, או שמעדיף לבנות את עצמו כמעצמה צבאית בסגנון צפון קוריאה על כל המשתמע מכך. הציבור האיראני לא יקבל את זה, ונראה מרד והתמרדויות בחודשים ובשנים הקרובות.
האיראנים חיים על זמן שאול מעצם העובדה שהם גם איבדו את הלגיטימציה הדתית עם חיסולו של חמינאי ועלייתו של בנו, שייתכן שבכלל גוסס. מדובר על סוף עידן של לגיטימציה דתית ותפיסת השלטון על ידי חונטה צבאית. משמרות המהפכה לכשעצמם הם חונטה שדואגת בראש ובראשונה לאינטרסים הכלכליים והצבאיים שלה. זה משנה לגמרי את המשחק הפנימי באיראן ויכול להיות שזה מסמן את תחילת הסוף של המשטר.
5 צפייה בגלריה
חי? מת? ומי ישלוט באיראן אם המשטר ייפול? חגיגות בטהרן עם תמונת מוג'תבא חמינאי
(צילום: Vahid Salemi/AP)
האם זה בזכותנו? לא ברור. האם זה בזכות ארה"ב? בוודאי. יכול להיות שהאמריקנים הניעו פה תהליך לטווח ארוך שיביא לשינויים דרמטיים באיראן. השאלה מתי זה יתרחש - ובאיזה מחיר, והאם בינתיים האיראנים יעמדו בתנאי ההסכם. האם ההסכם מספיק טוב כדי להבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל. הרבה מאוד סימני שאלה שהתשובות אליהן יגיעו, אם בכלל, רק בשבועות הקרובים.
והאם יש סיכוי כעת שארה"ב וישראל יחזרו ללחימה בעוד שבועיים? קשה מאוד לדעת. מצד אחד, לפי המסרים של טראמפ, הוא כבר העביר דף ואפילו מדבר על כך שאיראן יכולה להתחיל בשיקום. אבל מהצד השני, ייתכן שטראמפ שוב בוחן את האיראנים וטומן להם מלכודת.
הכוח האמריקני האדיר ממילא נשאר עדיין באזור - כך שלא יהיה מסובך לחזור ולהכות באיראנים. אבל נראה שקולם של מתנגדי המלחמה ובראשם סגן הנשיא ג'יי די ואנס (שהיה הגורם הדומיננטי במגעים להפסקת אש מאחורי הקלעים) גובר - והם לא יאפשרו חזרה כל כך מהירה למלחמה.
לגיטימציה אפסית
מילה על נתניהו: הוא רחוק מלהיות צ'רצ'יל. נתניהו רחוק מלהיות מצביא מזהיר ואסטרטג מזהיר שמבין את עומק הזירה. אם היה כזה, היה מבין שלצד צעדים צבאיים צריך גם לנקוט בצעדים מדיניים. ומה הוא עשה מדינית? הוא הרחיק אותנו מהדמוקרטים בארה"ב וגם מחלק מהמפלגה הרפובליקנית. הוא הרחיק אותנו ממערב אירופה כולה, מכל היבשת. הוא הרחיק אותנו מכל גורם מתון שהיה יכול לתת לנו תמיכה. הוא הרחיק אותנו גם משיח אפשרי עם הפלסטינים למרות ששיח כזה אינו עומד על הפרק בזמן הקרוב. בסוף, כשמודדים את ההתנהלות של נתניהו בראייה היסטורית, החמאס עדיין קיים, חיזבאללה עדיין קיים, האיראנים עדיין קיימים וככל שאנו יודעים האויבים הללו ממשיכים להיות באזור כאשר המרחק בינינו לבין הניצחון המוחלט הוא מרחק אינסופי ממש.
ומה שיותר חמור: נתניהו שחק למינימום את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל להמשיך להילחם. לא פלא שבארה"ב ובמערב נתניהו וישראל מוצגים כמחרחרי מלחמה ואלה שדחפו את טראמפ להרפתקה הזאת. מי שטוען שטראמפ התהפך עלינו והפך את פתיחת מצרי הורמוז למטרה המרכזית של המשא ומתן למרות שאלה בכלל היו פתוחים לפני המלחמה – כנראה לא טועה. ובכל מקרה, זו הוכחה לכך שהתכנון האסטרטגי של המבצע הזה היה לקוי.
המצב הזה יקשה מאוד על ישראל בחזית עזה. אם חמאס לא יסכים להתפרק מנשקו, האם טראמפ ייתן עכשיו לישראל אור ירוק לפעול צבאית בעזה, וזה בלי לדבר על שחיקת המילואים בלבנון? לא בטוח בכלל.
מה שדווקא כן בטוח, טראמפ יגיע לכאן ביום העצמאות כדי להדהד את המסר שניצחנו, ואולי גם ינסה לעזור לנתניהו להדהד את המסר הזה לפני היציאה לבחירות.
