זמן קצר לאחר שארבע התצפיתניות הגיעו לצד הישראלי לידי כוחות צה"ל, עשו את דרכם אתמול (שבת) גם 200 אסירים פלסטינים, חלקם עם דם על הידיים, אל מחוץ לבתי הסוהר בדרך לאיו"ש, לעזה ולמקומות נוספים. השחרור נעשה במסגרת העסקה ובהתאם ל"מפתחות" שנקבעו מראש.
ריאיון לאולפן - בנצי בן שוהם, אחיה של לימור בן שוהם ז"ל, וצילה פיקהולץ, אמא של החייל ירון פיקהולץ
( צילום: ירון ברנר)
בנצי בן שוהם, אחיה של לימור בן שוהם ז"ל שנרצחה בפיגוע בקפה מומנט בשנת 2002, אומר לאולפן ynet כי "אתמול היה יום שמח. יום שמח מהול בעצב רב. בציפייה לנורא מכל שיקרה לנו בעתיד. עברו 23 שנים אבל אני לא מרגיש את זה. במוצאי השבת הקודמת קיבלנו את הידיעה שמשחררים את הרוצחים מהפיגוע של לימור ושל החברים שלה. זה לא משנה איזה פיגוע, אבל כשזה מגיע אליך הביתה, זה רוצח את לימור שוב, זה רוצח אותנו שוב, זה מחזיר אותנו לאחור".
לדבריו, "אנחנו כל יום שם, זה הפיגועים שהיו באוניברסיטה בהר הצופים, במלון פארק, בראשון לציון, שהיום אנחנו נותנים לרוצחים האלה דרור, נותנים להם ללבוש חליפות לנהל איתנו עסקים".
הציפייה שלך שישראל תדאג שהמחבלים האלה יחוסלו כך או אחרת?
"אין ספק, אחרת אנחנו נשלם מחיר כבד, וזה כבר בתכנון. הם כבר תכננו את זה בתוך בתי הכלא. לא שאנחנו היינו פה רגועים ושלווים בשנים שהם היו בתוך בתי הסוהר. היו פה פיגועים ויהיו פה פיגועים, אבל הם צריכים לשלם את המחיר. הם עכשיו נותנים דוגמה לעוד ילדים קטנים שהאימהות שלהם שמות להם סרטים על הראש ומוציאות אותם שהידים. אין להם ערך לחיים. נהרגו להם למעלה מ-50 אלף תושבי עזה, תראו איך הם משתוללים שמה. הם מחלקים סוכריות ומרחפנים זורקים להם הפתעות. אין להם ערך לחיים. זה לא משנה אם הם חיים בתוך בתי הכלא או בחוץ, הם צריכים למות. מי שאין לו ערך לחיים, אנחנו צריכים לחסל אותם".
לימור נרצחה בפיגוע בקפה מומנט, במה שמכונה אחד מפיגועי מרץ השחור. שמונה עשרה ימים אחר כך היה פיגוע במלון פארק, ישראל יצאה למבצע חומת מגן, ומאז המציאות שם השתנתה. התחושה היא שיכול להיות שאנחנו חוזרים בעקבות שחרור המחבלים האלה, לימי האינתיפאדה השנייה, טרום מבצע חומת מגן?
"בדיוק כך, חיכינו יותר מדי עד שהיה את הפיגוע קשה במלון פארק. לפני כן היו פיגועים. בכל רגע היינו צמודים לטלפונים, ובכל רגע פיגוע פה, פיגוע שם, פיגוע פה, פיגוע שם. כל פיגוע זה משהו גדול, זה עולם ומלואו למשפחה, לעם שלנו. הפיגוע של לימור זה פיגוע ידוע ומדובר, ואנחנו עדיין לא יודעים מה היה שם, לא סיפרו לנו מה היה שם, וגם לא מספרים לנו עכשיו מה קורה, למה שחררו ואת מי משחררים, אף אחד לא הודיע לנו".
לא קיבלתם הודעה מסודרת על השחרור?
"מי שעוזר לנו להשמיע את הקול שלנו זה רק התקשורת. אף אחד לא הודיע לנו שהולכים לשחרר את חוליית סילוואן. השרשרת הזו לא נגמרת. והם משחררים, אף אחד לא הודיע לנו ולא דיבר איתנו על השחרור שלהם. מי עשה לנו את הפיגוע מי עשה את האסון הזה שהביא עלינו? הוא היה אצלנו בידיים סינוואר, הוא היה אצלנו ביד. הוא עשה את כל האסון הגדול הזה, הוא שינה את כל מדינת ישראל. אדם אחד שינה מדינה שלמה".
צילה פיקהולץ, אימו של החייל ירון פיקהולץ ז"ל, שנפל בפעילות מבצעית בשנת 2001, חווה גם היא תחושות מורכבות לאחר שנודע לה שמתכנני המתקפה שבה נהרג בנה ישוחררו בפעימה השנייה של העסקה.
צילה, מתי אתם מתוודעים בעצם לידיעה ששני המחבלים שרצחו אותו ישוחררו מהכלא?
"לא דיברו איתנו. חברה טובה של הבת שלי חיפשה ברשימה איזה מחבל והיא התקשרה לבת שלי בשמונה בבוקר והודיעה לה שהמחבלים של ירון ברשימה. הבת שלי בדרך כלל מאופקת, מקבלת את הכל בצניעות, לא מבטאת אף פעם רגש, אבל היא התפרקה בבכי והיא אמרה שעוד פעם לראות את השם של ירון כאילו בעיתון החזיר אותה קצת אחורה בזמן. ידענו שעומדים לשחרר בנות יקרות, אז ראינו יותר את השמחה ולא את זה. בשעה שש איך שיצאה השבת, יובל קצין הנפגעים של ההנדסה הודיע לנו. כאמור, אנחנו כבר ידענו וכבר עיבדנו את הנושא הזה".
זה לוקח אותך 24 שנים אחורה?
"כן, כן, כי האמת היא שלא נתתי לזה שום מקום, כי מהר מאוד באותו יום החלטנו שאנחנו ממשיכים לחיות ועסקתי בחיים ולא במוות ואמרתי רגע, אני צריכה לגעת בזה, אני צריכה לגעת בנושא הזה. שהמחבלים האלה הרגו את ירון, אני לא נגעתי בזה אף פעם, כאילו אפילו לא התעניינו מה המשפט, מי המחבלים. באותו לילה הודיעו לנו שזו חוליה מאוד רצחנית, שידועה מכפר סיידה, שהשב"כ עקב אחריהם. הוא לא הבין למה לא הודיעו לו מראש, חוליה כזאת עומדת להגיע, למה רק נתנו לו, הוא היה מפקד של טירונים, זה טירונים רק ששמו כאילו בהכשרה מקצועית, לא היה להם שום ניסיון".
בשנת 2016 איבדה אורית מרק אטינגר את אביה בפיגוע ירי, בעוד שאימה חוי נפצעה באורח קשה וסובלת מפציעתה עד היום. גם שני אחיה הקטנים של אורית, פדיה ותהילה, נפצעו באותו פיגוע. בשנת 2019 אורית שכלה את אחיה הבכור שלומי, שנהרג במהלך שירותו במערכת הביטחון. במלחמת "חרבות ברזל" היא איבדה את בן דודה אלחנן קלמנזון, שחילץ יחד עם צוות קלמנזון ממשפחתה יותר מ-100 בני אדם בקיבוץ בארי לפני נפל. שלושה שבועות לאחר מכן, עם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, אחיה הקטן של אורית, פדיה, נפל בתקרית הנמ"ר.
אורית סיפרה כי כי שני המחבלים שביצעו את הירי בפיגוע שבו איבדה את אביה הם משוחררי עסקת שליט. אחד מהם נורה בעת ניסיון המעצר שלו והשני מרצה שני מאסרי עולם. עם זאת, שני המחבלים שתכננו את הפיגוע השתחררו אתמול במסגרת העסקה. ״לא חשבתי שאתמודד עם כאלו תחושות קשות", תיארה. "אחרי הפיגוע התעסקתי בלחיות ולהביא את האור לחיים שלי. לא התעסקתי במרצחים של משפחתי, אבל עם הבשורה על שחרורם פתאום נפתח לי פצע נורא, האנשים האלו הם חיות אדם, אסור שהם יסתובבו בינינו חופשי".
היא הוסיפה כי "שאפתי להמשיך בחיים שלי, מתוך אמונה שהמדינה תעשה הכל כדי לשמור עלינו – אבל עכשיו כשאני מבינה שהם ישתחררו לחופשי, הכל מתערער. אתמול, עם ההבנה שהגיע הרגע, הרגשתי לא טוב פיזית. במשך שעה שלמה הייתי מסוחררת לגמרי, לא הצלחתי לעמוד, היה לי דופק מאוד גבוה. לרוב אני לא אדם חרדתי שדברים משפיעים עליו בקלות, אבל זו הייתה התמודדות לא פשוטה בכלל. אני חושבת על אחותי ואמא שלי שנפגעו בפיגוע ועכשיו יודעות שמי שניסה לרצוח אותן יסתובב חופשי. איך הן יוכלו להמשיך לחיות ככה?".
אורית ציינה כי "החיבוקים ששמחנו לראות אתמול, של הבנות עם המשפחות שלהן, אלו חיבוקים שגם המרצחים יזכו להם, אלו שהם האחרונים שמגיע להם החיבוק הזה. ועם זאת, התמונות של הבנות שסוף-סוף השתחררו היו כמו אוויר לנפש – אין לתאר אותו. זה ברור שאנחנו חייבים שהן וכולם יחזרו״. על המחבלים ששוחררו אמרה עוד אורית: "אני רוצה לסמוך על המדינה שאחרי שכל החטופים והחטופות ישוחררו – היא תעשה הכל כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון.
"המשפחות השכולות מתמודדות עכשיו עם ייסורים אין סופיים, רק כי כולנו רוצות בשובן של החטופים והחטופות, אבל אנחנו חייבים לדעת שהמדינה תעשה הכל כדי לתפוס את המרצחים המשוחררים לפני מעשה. לא כמו במקרה שלי, שמחבלים ששוחררו בעסקת שליט רצחו את אבא שלי. ולצד כל המורכבות של הימים האלו, אני יודעת שבסוף אנחנו ננצח. לא משנה כמה האויבים שלנו בוחרים בשנאה, ברוע, באכזריות – הטוב יתעלה על הכל. כמה שעכשיו הכל מפחיד, קשה, מתסכל ומורכב – אנחנו תמיד מנצחים״.
