ככל שמתארכת המערכה באיראן ובלבנון, מתרבים הקולות בתקשורת, ברשתות ובקרב אישי ציבור, המטילים ספק ביכולת לנצח במערכה הנוכחית. במיוחד נשמעת הביקורת כנגד אמירתו של נתניהו אודות "הניצחון המוחלט" והצהרותיו של טראמפ על תבוסתה של איראן.
חלק גדול מהטענות מתבסס על המשך ירי הטילים מאיראן ומלבנון לעורף הישראלי ועל העובדה שאיראן וארגוני הפרוקסי שלה מסרבים להיכנע, תוך שהמבקרים מטילים ספק בעצם היכולת לפרק את חיזבאללה מנשקו ואת איראן מתוכנית הגרעין שלה.
הטענות הללו מחייבות בחינה מחודשת של המושג ניצחון והבנה כי תרגומו לימינו לא יכול להסתמך על פרדיגמות עבר ועל המחשבה שבסוף המערכה יחתם כתב כניעה על ידי הצד המובס, או שהוא יושמד כליל.
הפרמטרים להגדרת ניצחון מחייבים בחינה ארוכת שנים של השינוי במציאות האזורית והגאו פוליטית שנוצרת בעקבות המלחמה ולא רק של השאלה אם בידי האויב נותרו יכולות לגרום נזק.
הגדרה חדשה לתוצאות המערכה הנוכחית
כדי לסבר את האוזן אני מציע הגדרה חדשה לתוצאות המערכה הנוכחית והיא "הניצחון המובהק". זהו ניצחון הנשען על שלושה מרכיבים; הכרעה במערכה הצבאית, שינוי מדיני ואסטרטגי לטובת הצד המנצח ושינוי תודעתי המחליף נרטיב קיים בחדש.
על פי כל הפרמטרים הללו ישראל וארה"ב מנצחות באופן מובהק במערכה הנוכחית:
מהפן הצבאי – בכל החזיתות ספגו איראן ושלוחיה מכה ניצחת. כל שרשרת ההנהגה האיראנית, זו של חיזבאללה, חמאס והחות'ים חוסלה. ארסנל החימושים, היכולות הגרעיניות, הימיות, האוויריות והבליסטיות נפגעו באופן משמעותי. שטחים ששימשו להוצאת מתקפות קרקעיות כנגד ישראל, נשלטים כעת על ידי צה"ל. עיקר ההישג הצבאי הוא בנטרול יכולת איראן להוציא לפועל את התוכנית להשמדת ישראל באמצעות יכולות גרעין, יכולות בליסטיות בהיקפים דרמטיים ותוכניות ארגוני הפרוקסי, חיזבאללה וחמאס, לכבוש חלקים ממדינת ישראל.
בשנים הקרובות יירקם לנגד עינינו ציר כלכלי מדיני בהובלת ארה"ב, אשר חוזרת למעמדה כמעצמה החזקה בעולם. במסדרון הכלכלי שמתכננת ארה"ב מהודו, דרך המזה"ת ועד לאירופה, הופכת ישראל לשותפה מרכזית, אולי החשובה ביותר של ארה"ב
ההיסטוריון הצבאי לידל הארט טען כי הניצחון מושג לא באמצעות השמדת כוחות האויב, אלא על ידי שיבוש תוכניתו. אין ספק שישראל וארה"ב שיבשו ואף מנעו מאיראן לממש את תוכניתה.
מהפן המדיני אסטרטגי – המלחמה כנגד איראן הסירה את מחסום הפחד של מרבית מדינות המפרץ מפני הרפובליקה האיסלמית וחשפה את פרצופה האמיתי אל מול שאר העולם – מדינת טרור הנשלטת על ידי הנהגה פונדמנטליסטית. איראן של אחרי המערכה תהיה מוכה צבאית, כלכלית ומדינית, עובדה שבשלב זה או אחר עשויה להביא להשלמת תהליך הפלת המשטר על ידי העם.
בשנים הקרובות יירקם לנגד עינינו ציר כלכלי מדיני בהובלת ארה"ב, אשר חוזרת למעמדה כמעצמה החזקה בעולם. במסדרון הכלכלי שמתכננת ארה"ב מהודו, דרך המזה"ת ועד לאירופה, הופכת ישראל לשותפה מרכזית, אולי החשובה ביותר של ארה"ב. מדינות המפרץ שבכירים בהן קוראים לארה"ב להשלים את ההכרעה של איראן, יהוו אף הן חלק מהציר ויצטרפו להסכמי אברהם. התהליך הדרמטי הזה גם יחזיר לקדמת הבמה את הסכסוך עתיק היומין בין הסונה לשיעה שיחליף את הקואליציה האיסלמית האנטי ישראלית.
חנק צינור החמצן
בידודה של איראן יביא לחנק צינור החמצן של כספים וחימושים שהועברו עד היום לארגוני הפרוקסי שלה. אלה סובלים כבר כעת מתהליך הולך וגדל של דה לגיטימציה בקרב האוכלוסיה בלבנון ובעזה. ניתן להעריך שחיזבאללה וחמאס ללא גב איראני יהיו ארגונים מוחלשים, דבר שיסייע למדינה הלבנונית להשתלט על חיזבאללה ולצה"ל להביא לקריסתו של חמאס.
דני ון בירןמהפן התודעתי – הנרטיב של איראן כמעצמה האזורית, שאף מדינה לא מעזה להתמודד איתה, נופץ. הוא מוחלף לנגד עינינו בנרטיב של ישראל כמעצמה אזורית, הזוכה להערכה עצומה וליראה מצד שכנותיה ומוכיחה את עצמה כאומה חזקה שאינה ניתנת להכנעה.
את התודעה הזו אנחנו חייבים לשמר. גם לאחר המלחמה וגם מתוך הכרה של הצורך לתקן את הליקויים הרבים שהתגלו אצלנו.
אין מקום לחטוא בחטא הגאווה, אך חמור מכך הוא חטא התבוסתנות וההלקאה העצמית.
תא"ל (מיל׳) דני ון בירן, יו"ר נקראים לדגל, קצין מילואים ראשי לשעבר
