היעלמותן של שתי הנשים מירושלים, שהסעירה מדינה שלמה, מעלה שאלות רבות וחשובות - ואחת מהן היא אחריות הנעלמות שנמצאו לשלם עבור מסע החיפושים הענק והיקר שהתנהל אחריהן. מה שהחל בדאגה טבעית של בני משפחה, הפך למסע חיפושים רחב היקף, שחצה גבולות ודרש משאבים, כוח אדם, זמן וכסף.
בסופו של דבר מתעוררת כאן שאלה גדולה בהרבה משאלת מקום הימצאן של שתי הנשים: מהי אחריותן של אותן שתי נשים שפשוט נעלמו, בהנחה שהן יודעות שכל העולם מחפש אותן. עולה השאלה האם אדם שגרם במודע להמשך חיפוש מיותר, לאחר שידע שהוא בטוח ויכול היה להודיע על כך, יישא לפחות בחלק מההוצאות שנגרמו כתוצאה מהתנהלותו - ומדובר מן הסתם במיליוני שקלים.
אין מחלוקת כי אדם בגיר רשאי לבחור להתרחק. הוא רשאי לא להיות בקשר עם משפחתו, לעזוב את הארץ ואפילו להתחיל חיים במקום אחר. לא כל היעלמות היא פשע, ולא כל אדם שאינו מעוניין שימצאו אותו צריך להפוך ליעד של מבצע חיפוש בינלאומי.
מלי וליאל יהלומי
(צילום: דוברות המשטרה)
אבל החירות הזאת אינה פוטרת מאחריות. אם שתי הנשים ידעו שמתנהל אחריהן חיפוש, שהמשפחה מודאגת, שהמשטרה משקיעה משאבים ושאנשים מחפשים אחריהן — הייתה להן, לכל הפחות, חובה מוסרית ברורה להודיע שהן בחיים ושאין צורך לחפש אותן. הן לא היו חייבות לספר היכן הן. הן לא היו חייבות לחזור הביתה. הן לא היו חייבות לחדש את הקשר עם בני המשפחה. הודעה קצרה — “אנחנו בסדר. אל תחפשו אותנו” — הייתה יכולה להספיק.
בהנחה שידעו על מסע החיפושים הענק שנפתח אחריהן הייתה להן אולי גם חובה משפטית שנקראת החובה להקטין את הנזק. ההוצאות שנגרמות בגין החיפושים הן אדירות. בנסיבות המקרה, כשאדם יודע שהחלטה פרטית שלו גורמת לאחרים להפעיל מערכת שלמה על בסיס הנחה שגויה — שהוא בסכנה, שנחטף או שנפגע — ראוי שיפעל כדי לעצור את הנזק. במיוחד כאשר המחיר אינו משולם על ידו, אלא על ידי כולנו. הרי לכל שקל שהמדינה מוציאה יש שימוש חלופי. כסף שמופנה לחיפושים אחר אדם שבחר מרצונו להיעלם יכול להיות מנותב על ידי המשטרה למטרות יותר חשובות. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם הכסף הזה.
כמובן שגם המשטרה אינה יכולה להפוך כל היעלמות של אדם בגיר למבצע חובק עולם. לפני שמפעילים משאבים ציבוריים בהיקף כזה, צריך לשאול שאלות קשות: מה רמת הסיכון? איזה מידע קיים? האם יש אינדיקציה לפלילים, לחטיפה או לפגיעה? האם מדובר באנשים שאולי פשוט אינם רוצים שימצאו אותם? ומהו הסיכוי שהפעולה אכן תשיג את מטרתה?
אולי זה השיעור החשוב ביותר מהפרשה הזאת: צריך לדעת מתי לחפש — וצריך לדעת גם מתי להפסיק לחפש
לכן האחריות כאן היא כפולה אבל שתי הנשים היו צריכות להבין את משמעות שתיקתן, במיוחד אם ידעו שהעולם כולו מחפש אחריהן. ואולי זה השיעור החשוב ביותר מהפרשה הזאת: צריך לדעת מתי לחפש — וצריך לדעת גם מתי להפסיק לחפש. אם יתברר שאדם נמצא בחיים, אינו בסכנה ובחר מרצונו להיעלם, צריך לכבד את חירותו. תנו לו לברוח. אבל אם הוא יודע שמחפשים אחריו, המינימום שאפשר לבקש ממנו הוא להרים טלפון. ואז מיליוני שקלים של משאבים ציבוריים היו יכולים להישאר במקום שבו באמת צריכים אותם.
בוקי כצמןהשתיקה המודעת של שתי הנשים, ובהנחה די מבוססת שידעו שמחפשים אחריהן, עשויה להקים עילה נזיקית ובעיקר מצדיקה דיון בחובת השבת הוצאות החיפוש. הציבור לא אמור לשלם גם על זה.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR - עמר, רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳
