המרכז הרפואי מעייני הישועה בבני ברק ישלם יותר ממיליון שקל ישלם לזוג הורים שבתם מתה ברחם במהלך אשפוז במחלקה להיריון בסיכון גבוה, ונולדה ללא רוח חיים ב"לידה שקטה". כך פסק היום (ה') השופט הבכיר עידו רוזין מבית משפט השלום בהרצליה. לדבריו, היולדת הגיעה לבית החולים בטוחה שהיא בידיים טובות, אך האמונה הזו "התנפצה אל מול מסכת של הזנחה והתעלמות של הצוות הרפואי מתלונותיה".
השופט קבע כי הצוות התרשל בניטור היולדת, וכי בית החולים אחראי גם לכך שהעוברית נקברה בקבר אחים של נפלים, בלי נוכחות ההורים ובמקום לא ידוע, אף שביקשו בכתב להשתתף בקבורה.
האם, שהייתה בשבוע ה-40 להיריונה השלישי, שהתנהל עד אז באופן תקין, הגיעה לבית החולים בבוקר שבת, 11 בדצמבר 2021, בעקבות ירידת מים צלולים. היא אושפזה להשגחה ולהמתנה ללידה. כעבור כמה שעות מתה העוברית מחנק, בשל שמט של חבל הטבור שגרם ללחץ עליו ופגע באספקת הדם והחמצן אליה. לטענת ההורים, מות בתם נגרם מ"רשלנות רפואית קיצונית של הצוות הרפואי". לדבריהם, הצוות התרשל במעקב ובניטור דופק העובר והתעלם מתלונותיה של היולדת בזמן אמת.
השופט: התרשמתי באופן עמוק מעוצמת עוגמת הנפש המוגברת והכאב הרב שחוותה התובעת החל מרגע כניסתה לבית החולים בציפייה נרגשת ללדת את בתה, ועד לשחרורה בלב שבור
"התרשמתי באופן עמוק מעוצמת עוגמת הנפש המוגברת והכאב הרב שחוותה התובעת החל מרגע כניסתה לבית החולים בציפייה נרגשת ללדת את בתה, ועד לשחרורה בלב שבור", כתב השופט רוזין. הוא קבע כי בית החולים "נושא באחריות מלאה למותה המצער של העוברית ולנזקים הלא ממוניים שנגרמו להוריה בעקבות הרשלנות בטיפול הרפואי ובשלבי הקבורה".
האטות בדופק, ואף מילה לרופא
בשעה 15:34, כשבע שעות וחצי לאחר שאושפזה, חוברה היולדת למוניטור עוברי. במהלך הניטור נרשמו האטות משתנות ועמוקות בדופק העוברית. אחת מהן נמשכה עד דקה וחצי, ובמהלכה צנח הדופק ל-80 פעימות לדקה. אף על פי כן, בשעה 16:46, לאחר 72 דקות, ניתקה אותה האחות המטפלת מהמוניטור בלי לדווח לרופא בזמן אמת. בשעה 17:53 נרשם בתיעוד הרפואי כי המוניטור "נחתם", וכי היולדת חשה בטוב ותנועות העובר שמורות. ואולם לפי פסק הדין, שאימץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, הרישום על החתימה היה כוזב: הרופא חתם על המוניטור רק בדיעבד, אחרי שנודע על מות העוברית.
בשעה 18:30 פנתה היולדת לאחיות והתלוננה על יציאה מוגברת של פקק רירי ועל תחושה של הפרשה צמיגית "תקועה". נאמר לה שהיא תצא מעצמה, אך לא בוצעה בדיקה נרתיקית. בשעה 19:30 פנתה שוב וסיפרה שניסתה למשוך את הפקק והרגישה "לולאה". רק אז נבדקה, ובבדיקה התגלה שמט של חבל הטבור ולא נמצא דופק עוברי. היא הועברה בדחיפות לחדר הלידה, ובשעה 23:58 נולדה בתה ללא רוח חיים, כשחבל הטבור כרוך סביב צווארה.
ביקורת קשה על התנהלות צוות בית החולים מעייני הישועה. ארכיון
(צילום: ניצן דרור)
בבית החולים דחו את טענות הרשלנות. לטענתם, מות העוברית נגרם מ"תאונת חבל טבור" נדירה, פתאומית ובלתי צפויה, שלא ניתן היה לחזות או למנוע. עוד טענו כי המוניטור היה תקין וההאטות קלות ומועטות, ולכן לא היה צורך רפואי להמשיך בניטור מעבר ל-72 דקות. לדבריהם, תלונה על פקק רירי שכיחה בשבועות אלה של ההיריון ואינה מחייבת בדיקה. בית החולים לא הגיש תצהירים, והסתמך על חוות דעת של פרופ' אברהם גולן, שקבע כי המוות נגרם מתאונה בלתי נמנעת שאינה קשורה לטיפול הרפואי.
המומחה שמינה בית המשפט, ד"ר אליעזר הורנשטיין, קבע בחוות דעתו כי התנהלות האחיות במחלקה הייתה רשלנית בעליל. לדבריו, הן זיהו האטות במוניטור ולא עדכנו את הרופאים, ניתקו את הניטור על דעת עצמן ונמנעו מבדיקה נרתיקית שהתחייבה בשעה 18:30. לו נבדקה היולדת או נוטרה ברציפות אחרי 16:46, סביר מאוד שסימני המצוקה של העוברית ושמט חבל הטבור היו מאובחנים בזמן, והיה ניתן להציל את חייה. המומחה מנה שבעה גורמים שחייבו השגחה קפדנית ורציפה, ובהם ירידת המים, ראש עובר גבוה ולא מבוסס באגן, היריון שלישי, לפחות שש האטות במהלך הניטור והתלונה בשעה 18:30.
כמעט שלוש שעות בלי השגחה
"שוכנעתי מטיעוניו של המומחה שמדובר במקרה יוצא דופן, כאשר המומחה חוזר ומדגיש כי המקרה הספציפי של היולדת לא היה מקרה רגיל אלא הוגדר מצב של very high risk (לידה בסיכון גבוה מאוד), דבר שחייב השגחה קפדנית ורציפה ושלל לחלוטין את ניתוקה מהמוניטור", קבע השופט רוזין. לדבריו, "החלטתה של האחות לנתק את התובעת מהמוניטור ללא אישור רופא וללא סמכות, תוך התעלמות מההאטות שנרשמו, מהווה סטייה חמורה ורשלנית מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל".
השופט אימץ גם את קביעות המומחה בנוגע לשרשרת מחדלים נוספת. הרופא המאשפז, שהסכים להמתנה, לא כתב תוכנית מעקב ברורה ולא התייחס לתכיפות הניטור הנדרשת. בשל המחדל הזה, בין 16:46 ל-19:30 לא הייתה על היולדת השגחה כלל. לפי המומחה, נוכח ההאטות, ירידת המים וראש העובר הגבוה, היה על הצוות לבצע בדיקת אולטרסאונד פשוטה, כבר בתחילת הניטור או מיד כשהופיעו ההאטות. בדיקה כזו הייתה מאפשרת לזהות בקלות סימנים לשמט של חבל הטבור.
"החלטת האחות לנתק את התובעת מהמוניטור ללא אישור רופא וללא סמכות, מהווה סטייה חמורה ורשלנית מסטנדרט הטיפול המקובל"
(צילום: shutterstock)
על בסיס זה קבע השופט כי קיים קשר סיבתי ישיר ומובהק בין התרשלות הצוות למות העוברית. "סיבת המוות הישירה של העוברית היא שמט של חבל הטבור ואיחור דרמטי באבחונו ובחילוץ העוברית", כתב. לדבריו, אילו אובחן השמט בזמן, היה אפשר להבהיל את היולדת לניתוח קיסרי דחוף ולחלץ את העוברית בחיים.
שתיקתו של הצוות הרפואי מהדהדת חזק באולם בית המשפט, ומחזקת באופן משמעותי את גרסת התובעים
בית המשפט ביקר בחריפות את בית החולים, שלא הביא לעדות אף אחד מאנשי הצוות שהיו מעורבים ישירות באירוע. לא העידו האחיות שניתקו את המוניטור, המיילדת האחראית והרופא שחתם בדיעבד על ניתוק המוניטור. גם מנהל מחלקת היולדות, פרופ' אריאל מני, לא העיד. למחרת האירוע הוא ניגש ליולדת, התנצל והבטיח לעשות הכול כדי שמקרים דומים לא יישנו. "שתיקתו של הצוות הרפואי מהדהדת חזק באולם בית המשפט, ומחזקת באופן משמעותי את גרסת התובעים", כתב השופט.
"פיקוח נפש" שדוחה שבת
בית החולים טען עוד כי היולדת בחרה לדחות את זירוז הלידה עד צאת השבת, וכי הרופאים המטפלים אישרו זאת. לטענתו, מדובר במוסד רפואי בעל אופי דתי וביולדת דתייה, שהעדיפו להמתין בהתאם להשקפתם. ואולם המומחה הבהיר בחקירתו הנגדית כי הרישום שלפיו ביקשה להמתין נכתב יום לאחר האסון, ואינו מופיע ברישום הקבלה המקורי משעה 08:06. לדבריו, ההסכמה להמתין הייתה "על תנאי", כל עוד "הכול בסדר". משהופיעו סימנים לכך שמשהו אינו תקין, היה על הצוות לפנות ליולדת ולהסביר לה את המשמעות. סיכונים כמו שמט של חבל הטבור, הדגיש, עולים כדי "פיקוח נפש" שדוחה שבת.
השופט דחה את טענת בית החולים. לדבריו, אילו קיבלה היולדת הסבר נכון ומקיף על הסיכון הכפול לה ולעוברית, סביר שהייתה מבקשת להאיץ את הלידה באמצעות אוקסיטוצין ולא להמתין לצאת השבת. "מן הראיות עולה בבירור כי בצוות הרפואי שררה התעלמות מוחלטת מהצורך להזהיר את התובעת מפני הסיכונים של דחייה זו", כתב. הוא הוסיף כי ברשומה הרפואית אין כל עדות לכך שהסיכון הוסבר לה. לכן, קבע, הבקשה להמתין למוצאי השבת "אינה מעלה או מורידה מאחריותו הבלעדית של בית החולים", שלא סיפק לה הסבר רפואי מלא ולא דאג להמשך הניטור.
עו"ד אלי מאורצילום: מיכל קושרובלפי פסק הדין, הטראומה של ההורים לא הסתיימה במות בתם. "התובעת הדגישה כי שיא הזעזוע ועוגמת הנפש באו לידי ביטוי מיד לאחר הלידה, כאשר הצוות הרפואי הוציא את גופת בתה בשלמותה ועטף אותה כולה בתכריכים לנגד עיניה ממש, כשהיא בצמוד אליה ובוכה ללא הפסק", נכתב. "מראה נורא ומזעזע זה נחקק בנפשה והפך לחוויה טראומטית המלווה אותה עד היום".
האם שוחררה מבית החולים "בידיים ריקות", ונאלצה להסביר לשני ילדיה, בני שש ושנתיים, מדוע חזרה הביתה בלי אחותם הקטנה. בפסק הדין צוין כי לטענתה, חייה השתנו מן היסוד והפכו "מבית שמח ואופטימי לבית שמרחפת עליו עננה שחורה תמידית".
בלי נוכחות ההורים, בלי קדיש
השופט מצא מחדל נוסף בשלב הקבורה. ההורים חתמו על טופס העברת העובר לקבורה, ובו צוין במפורש כי "המשפחה מעוניינת לקחת חלק בכל הליך הקבורה". למרות זאת, בתם נקברה בקבר אחים מרוכז של נפלים, בלי נוכחותם, בלי אמירת קדיש ובמקום לא ידוע. האב תיאר בתצהירו את הפגיעה הקשה בהם כהורים חרדים. לדבריו, הם גילו רק בדיעבד שבתם נקברה בלי ידיעתם ובניגוד לטופס שעליו חתמו.
"הצוות הרפואי הוציא את גופת בתה בשלמותה ועטף אותה כולה בתכריכים לנגד עיניה ממש"
(צילום: shutterstock)
בבית החולים התנערו מאחריות וטענו כי מילאו את חובתם כשהעבירו את הטופס לזק"א. לטענתם, כל תקלה בסידורי הקבורה היא באחריות הארגון. השופט דחה את הטענה, וקבע כי לפי נוהלי בית החולים עצמו, האחריות לתיאום בין המשפחה לחברת הקבורה מוטלת עליו. לדבריו, השארת חלק ב' בטופס ריק לחלוטין היא רשלנות חמורה, ש"פגעה פגיעה אנושה בזכותם החוקתית של ההורים להתאבל, לומר קדיש ולעלות לקבר בתם". עוד ציין כי בית החולים לא הוכיח את טענותיו כלפי זק"א, ואף לא טרח לצרף את הארגון להליך בהודעת צד שלישי.
בית החולים פגע פגיעה אנושה בזכותם החוקתית של ההורים להתאבל, לומר קדיש ולעלות לקבר בתם
השופט קבע עוד כי האחריות מוטלת על בית החולים גם מכוח הכלל "הדבר מדבר בעדו", שמעביר לנתבע את הנטל להוכיח שלא התרשל. הפיצוי עצמו עומד על 874 אלף שקל. מתוכם 500 אלף שקל לאם בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה, ו-250 אלף שקל לאב. כל אחד מההורים יקבל עוד 60 אלף שקל בגין הפגיעה בכבוד המת, ונוספו 4,000 שקל החזר הוצאות רפואיות. לסכום הזה יתווספו שכר טרחת עורך דין, החזר האגרה ושכר טרחת המומחה הרפואי של ההורים, ובסך הכול יגיע התשלום לכ-1.1 מיליון שקל. על פסק הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.
"מדובר בפסק דין מנומק וחשוב, שמשרטט מחדש את חובת הזהירות של בתי חולים כלפי יולדות באשר הן, בסטנדרטים של רפואה מודרנית וזהירה. אני שמח עליו, הגם ששום סכום בעולם לא ייתן מנוחה להורים האבלים", מסר עורך הדין אלי מאור, שייצג את ההורים.
ממעייני הישועה טרם נמסרה תגובה
