הבחירות הבאות בישראל יתנהלו, ובצדק, סביב הסוגיות שמגדירות כיום את החיים כאן: עזה, לבנון, איראן, חוק הגיוס ויוקר המחיה.
אבל מתחת לסדר היום שאופף את כולנו, מסתתרת סוגיה נוספת, שקטה יותר, חשובה לא פחות. בשל עיתוי הבחירות, ובשל המבנה הייחודי של הכלכלה הישראלית, ישראל עומדת להפוך לדמוקרטיה המערבית המשמעותית הראשונה שבוחרת ראש ממשלה לעידן הבינה המלאכותית.
בין אם הבוחרים יזהו זאת בזמן אמת ובין אם לא, המנהיג הבא של ישראל יישפט לא רק על ניהול מלחמות, דיפלומטיה והישרדות קואליציונית. הוא יישפט גם על השאלה אם הבין בזמן שבינה מלאכותית, מחשוב מתקדם, אנרגיה ויכולת תעשייתית מתקדמת הפכו לתשתיות לאומיות בסיסיות, והאם ישכיל למנף את ההבנה הזאת לטובת מדינת ישראל.
בינה מלאכותית אינה עוד התקדמות טכנולוגית. ממש כעת היא הופכת למנוע קריטי לעליונות צבאית, צמיחה כלכלית, פריון בתעסוקה, יעילות ממשלתית, ביקוש לאנרגיה, מדיניות תעשייתית וריבונות לאומית. עבור כל מדינה, ובמיוחד עבור ישראל, זה אינו נושא משני. הוא נוגע ישירות לביטחון הלאומי ולעתיד הכלכלי של המדינה.
הסיבה לכך פשוטה: ישראל חשופה להשפעות הבינה המלאכותית באופן חריג. ענף ההיי-טק מהווה בערך רבע מהתוצר, יותר ממחצית מהיצוא וחלק לא פרופורציונלי מהכנסות המדינה ממסים. הענף הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים של המדינה, ובסיס משמעותי למעמדה הבינלאומי. אם ישראל תאבד את היתרון התחרותי שלה, הפגיעה לא תיעצר אצל יזמים וקרנות הון סיכון ובקרב נוסעי הטסלה. היא תורגש בהכנסות ממסים, בשכר, ביכולת הביטחונית, בשירותים הציבוריים וביכולת של המדינה לממן את המורכבות הכלכלית שהיא יצרה לעצמה- בביטחון, ברווחה, ובחברה. בחיים עצמם.
תשתיות פיזיות ומוסדיות
לכן, התייחסות למדיניות בינה מלאכותית כאל "מדיניות חדשנות" היא צרה מדי. העשורים הקרובים לא יוכרעו לפי השאלה אם ישראל תממן עוד כמה סטארט-אפים או עוד תוכנית חממות. מנהיגות בעידן הבינה המלאכותית תלויה בתשתיות פיזיות ומוסדיות: כוח מחשוב, חשמל, הולכה, קירור, גישה לדאטה, הון אנושי מדעי, מחקר יישומי, ייצור מתקדם ובריתות בינלאומיות. בשלב השני, הלא רחוק, היא גם תשפיע על הדרך בה אנחנו מנהלים את המדינה, בוחרים את הנבחרים שלנו וקובעים את גורלנו.
במילים אחרות, מדיניות בינה מלאכותית היא מדיניות תשתיות. היא מדיניות ביטחון לאומי. היא מדיניות חינוך. היא מדיניות אנרגיה. ובמידה גוברת, היא הבסיס לריבונות ולעצמאות הישראלית.
ישראל מתחילה את המרוץ הזה עם יתרונות אמיתיים. היא אחת הכלכלות עתירות המחקר והפיתוח בעולם. יש לה הון אנושי הנדסי מעולה, אוניברסיטאות חזקות, אקו-סיסטם צפוף של סטארט-אפים ותרבות של דחיפות שמאפשרת לה לעתים לנוע מהר יותר ממדינות גדולות ממנה. יש לה גם נכס שלמדינות רבות אין: תעשייה ביטחונית מתקדמת שכבר פועלת בצומת שבין חיישנים, אוטונומיה, סייבר, תקשורת, אלקטרוניקה, תעופה וחלל, רובוטיקה ופריסה מבצעית בעולם האמיתי. בעידן הבינה המלאכותית, נכסים צבאיים כאלה מתורגמים ישירות ליתרון כלכלי וטכנולוגי.
בימים האחרונים הוציאה הממשלה "תכנית לאומית לבינה מלאכותית", ובראשה ראש מטה תא"ל (במיל) ארז אסקל. עקרונות התכנית ראויים, אך עדיין אינם מצטברים לכדי דוקטרינה לאומית בקומת ראש ממשלה. הם גם רחוקים מאוד מהמאמץ ומהמיקוד בסדר הגודל ההיסטורי שהרגע הזה דורש.
להפוך את ישראל לשלוש המדינות המובילות בעולם בבינה המלאכותית
לכן, ראש הממשלה הבא צריך לאמץ מטרה לאומית - להפוך את ישראל לאחת משלוש המדינות המובילות בעולם בבינה המלאכותית אחרי ארצות הברית וסין, ולהשיק פרויקט לאומי המבוסס על ארבעה עמודי תווך: הקמת מעבדות לאומיות; חינוך למדעים מדויקים, והקמה מסיבית של בתי ספר מקצועיים; יצירת מערך ייצור מתקדם אסטרטגי בדמות "המודל טאיוואני" מותאם לישראל, ובניית מערך הבריתות הבינלאומיות, לרבות הקמת מערך דיפלומטיית הבינה המלאכותית של ישראל.
עמוד התווך הראשון צריך להיות מעבדות לאומיות. ישראל צריכה לבנות שלוש כאלה: אחת שתתמקד ב-AI תשתיתי ובמחשוב מתקדם; אחת שתתמקד במחשוב קוונטי; ואחת שתתמקד בחומרים מתקדמים, כימיקלים וייצור. בארצות הברית פועלות 17 מעבדות לאומיות בתקציב של כ-30 מיליארד דולר. שלוש המעבדות הישראליות יזדקקו לתקציב שנתי של לפחות מיליארד דולר, וניתן יהיה למנף את ההוצאה הממשלתית הזאת באמצעות תוכניות "אופסט" מצד שותפים מסחריים שישתתפו בבניית התשתיות במסגרת עמוד התווך השלישי.
עמוד התווך השני צריך להיות חינוך למדעים מדויקים, לאורך כל שרשרת הערך של החינוך הישראלי. ישראל זקוקה לשינוי עמוק בהכשרה בפיזיקה, כימיה, מדעי החומרים, הנדסת חשמל וייצור מתקדם. כמו-כן מדינת ישראל צריכה לצאת למבצע לאומי להקמת בתי ספר מקצועיים. אין זמן להתאבל על חלק ממשרות מהנדסי התוכנה שנאבד, אלא להתרכז בעשרות אלפי החשמלאיים, הרתחים והקונסטרוקטים שהמפכה הזאת תצרוך. .
ראש ממשלת הבינה המלאכותית הראשון של ישראל אינו חייב להיות טכנולוג. אבל הוא חייב להיות בעל מעוף היסטורי בגישה שלו, אסטרטג במשמעת שלו, ומנהיג שמוכן להתייחס לנושא הזה כאל מאמץ לאומי בסדר גודל של מערכה על ליבת הביטחון הלאומי של ישראל
עמוד התווך השלישי צריך להיות הוצאה לפועל של "המודל הטאיוואני" של ישראל, על שם ענקית השבבים- TSMC- מאמץ לאומי לבניית יכולת תעשייתית מקומית עצמאית, כחול לבן. כמובן שישראל אינה צריכה לייצר הכול, זו גישה פנטזיונרית וילדותית. אבל עליה לזהות מספר קטן של צווארי בקבוק אסטרטגיים שבהם בינה מלאכותית, ביטחון, אנרגיה וחוסן שרשראות אספקה נפגשים. תחומי הליבה צריכים להיות כימיקלים נדירים, חומרים מתקדמים, עיבוד ותחלוף של מינרלים קריטיים, וכן מתקני ייצור ספציפיים. תעשיות כאלה יכולות להפוך לאורך זמן לעצמאיות ורווחיות, אבל כדי להקים אותן, וכדי לנצח במרוץ הגלובלי על הון התשתיות הבינלאומיות, ישראל תזדקק לכלי השקעה ציבוריים־פרטיים חכמים, מערך תמריצים דיפרנציאלי, התחייבויות והסכמי שיתופי פעולה עתידיים בתחומים שבהם השוק לבדו לא ינוע מהר מספיק.
עמוד התווך הרביעי והאחרון צריך להיות בריתות בינלאומיות - בניית מערך דיפלומטיית הבינה המלאכותית הראשונה בעולם. ישראל קטנה מדי מכדי לבנות לבדה תשתית בינה מלאכותית משמעותית, אך חשופה מדי אסטרטגית מכדי להפוך רק ללקוחה של פלטפורמות זרות, ושרשראות אספקה זרות. ארצות הברית צריכה להיות השותפה המרכזית שלנו כמובן, אך המאמץ צריך לכלול גם חברות טכנולוגיה מובילות ומדינות ברית אסטרטגיות נוספות. הצטרפות ישראל ל-Pax Silica לאחרונה היא צעד בכיוון הנכון, אבל היא רק צעד אחד קטן. ישראל צריכה ליצור את תשתית למערך התמריצים שימשוך לאורך זמן מאות מיליארדי דולרים של השקעות זרות, תוך הבטחה שהשותפויות האלה ייצרו מקומות עבודה, תשתיות ועומק אסטרטגי- הן לישראל והן לבעלות בריתה.
כדי שכל זה יצליח באמת, הממשלה הבאה צריכה להקים משרד, תחת ראש הממשלה, לתשתיות מדעיות ולבינה מלאכותית. ראש מטה אינו מספיק, וזה לא יכול להיות עוד גוף מייעץ או עוד שר בלי תיק. עליו להחזיק בסמכות שלא נראתה בעברה של מדינת ישראל. סמכות אמיתית לתכנון וביצוע, לצד שליטה על תקצוב רב־שנתי במיליארדים רבים, תיאום בין־משרדי, תכנון אנרגתי, ארגזי חול רגולטוריים, תוכניות מחקר לאומיות, שילוב ביטחוני ובריתות בינלאומיות.
ליאור פרושאורהסיבה שהגוף הזה חייב לשבת במשרד ראש הממשלה פשוטה: בישראל, מערכת הביטחון היא כמעט תמיד החלק החזק, המאורגן והמבצעי ביותר בממשלה. לעתים קרובות זו עוצמה. אבל המשמעות היא שרק משרד ראש הממשלה יכול לשים נושא כל-כך מורכב בראש סדר העדיפויות הלאומי, ולכפות שיתוף פעולה אמיתי בין מערכת הביטחון, משרדי הממשלה האזרחיים, האקדמיה, התעשייה, הרגולטורים והמערכת הפיננסית. לב הרפורמה אינו החלפת מערכת הביטחון. להפך: הוא לאפשר למערכת הביטחון ולשאר זרועות המדינה לעבוד יחד כמנוע לאומי אחד.
ראש ממשלת הבינה המלאכותית הראשון של ישראל אינו חייב להיות טכנולוג. אבל הוא חייב להיות בעל מעוף היסטורי בגישה שלו, אסטרטג במשמעת שלו, ומנהיג שמוכן להתייחס לנושא הזה כאל מאמץ לאומי בסדר גודל של מערכה על ליבת הביטחון הלאומי של ישראל. במדינה שמרווח הטעות שלה מעולם לא היה גדול, הבחירה הזאת עשויה לעצב לא רק את הממשלה הבאה, אלא את הדור הבא.
הכותב הוא שותף מנהל בקרן ההון סיכון Deep33
