"החורף מגיע" זו לא רק אמירה מוכרת מתוך סדרת טלוויזיה פופולרית. זו גם המציאות שבפניה עומד העולם המערבי, ובעיקר מערב אירופה, ממש בימים אלה: אמצע נובמבר, החורף מגיע, ולמדינות שהתרגלו לחיים מוגנים מפני מה שהוא מעולל תהיה רשת הגנה אנרגטית שהיא חור אחד גדול.
נבואות הזעם מפחידות ממש: אנשים ימותו מקור, תעשיות ייסגרו, התחבורה תעמוד מלכת. גרמניה, הכלכלה המובילה באירופה והמדינה החזקה ביותר באיחוד בעשורים האחרונים, תיפגע קשה מכולן, שכן הביטחון האנרגטי שלה תלוי כולו בצינור אחד, שמביא גז מרוסיה של פוטין. זו תהיה הנקמה של השליט הרוסי על הסנקציות שבכוחן מנסה המערב להכניע אותו בעקבות הפלישה לאוקראינה. הוא יסגור את הברז של האנרגיה למערב, ונראה את האידיאליסטים מברלין ומפריז מחזיקים מעמד כשקר להם, וכשהאזרחים שלהם צריכים למשכן את הבית כדי למלא את מכל הדלק.
הידיעות הראשונות על מה שמצפה לעולם בחורף הקפיצו את מחירי האנרגיה כבר לפני כמה חודשים. בינתיים הפאניקה קצת נחלשה, ועושה רושם (טפו טפו) שההכנות הבהולות יצליחו למתן את הנזק. בפריז, למשל, מדברים על סגירת האורות במוסדות ציבור אחרי עשר בערב, ועל סיוע ממשלתי למי שיתקשו לשלם את חשבון החשמל, שזה הרבה פחות מפחיד מאנשים קופאים ברחובות.
אבל גם אם כך יהיה, תישאר שאלה לא פחות מעניינת: איך קרה דבר כזה? איך ממשלות שהתרגלנו לחשוב שהן מקיימות תהליכים סדורים ותכנון ארוך טווח, בטח בדבר כל כך בסיסי כמו ביטחון אנרגטי, הגיעו למצב שבו החיים והרווחה של האזרחים שלהן תלויים בשיבר של פוטין?
פרופ' ברנדה שפר היא מומחית בינלאומית לאנרגיה, לשעבר באוניברסיטת חיפה והיום בעיקר בארה"ב, משם גם נערכה שיחת הזום שלי איתה. היא גם מייעצת לממשלות, בתוכן ממשלת אזרבייג'ן, מה שמביא אותנו למכשול חשוב בדיון הזה – שהוא כשלעצמו מעניין לא פחות מהשאלה שלשמה התכנסנו: כל מי שמתבטא בו, ודאי כמומחה, חשוד בזה שיש לו אינטרס והוא מדבר מפוזיציה. ככה זה כשעניין כל כך קריטי כמו משבר האקלים הופך להיות נושא מרכזי, אולי ה-נושא ה-מרכזי, בפוליטיקת הזהויות של זמננו. ולפי פרופ' שפר, זה מה שקרה לממשלים במערב: עניין מעשי כמו איך משלבים חיים סבירים בהווה עם הצורך האקוטי לעשות משהו כדי להתמודד עם משבר אמיתי, הפך אצלן לאידיאולוגיה שמשכה אותן לקצה השני.
פרופ' ברנדה שפרלטענתה, בטכנולוגיה הקיימת פשוט אי אפשר לספק לעולם את האנרגיה שהוא צריך ממקורות מתחדשים, אבל במקום להתמודד עם זה מעשית, ובעיקר להכיר בכך שחלק מהפתרונות הקיימים לא יועילו, סגרו מקורות אנרגיה אחרים – בין השאר תחנות כוח גרעיניות, מושג מעורר חלחלה אבל מקור אנרגיה נקי – בלי לחשב באמת מה זה עושה.
משבר האנרגיה במערב, היא אומרת, הוא כבר עניין של כמה חורפים, הרבה לפני המלחמה באוקראינה והסכסוך עם רוסיה, שכמובן מחריף אותו. הנזקים שלו, כולל אובדן מקומות עבודה ועליית מחירי המזון, היו איתנו כבר קודם, אבל זה לא התאים לרוח הזמן להגיד את זה בקול.
משבר האקלים הוא עניין רציני, אולי הכי רציני בעולם. עסקנו בו כמה פעמים בסדרת השיחות של "האמת היא" ונחזור ונעסוק בו, כי ספק אם משהו יקבע את עתידנו יותר ממנו. לרוב האנשים, ואני בתוכם, אין כלים לשפוט מי צודק בעניין ספציפי כזה או אחר שנוגע בו, אבל זה פחות חשוב. מה שחשוב, ועלה לא רק בדברים של ברנדה שפר אלא גם בשיחה עם דב חנין, שלכאורה מגיע ממקום אחר לגמרי ממנה, הוא שחובה להסתכל עליו בעיניים פקוחות ובראייה מעשית, לא דרך "אנחנו" ו"אתם" ופסילת האחר.
והסיפור הזה, איך המעשיות הזו נחלשת בכל העולם הדמוקרטי וכבר אין לנו שום ציפייה שהמערכת הפוליטית תתנהג לפיה, הסיפור הזה ילווה אותנו הרבה אחרי שהחורף ייגמר ובפריז ידלקו שוב האורות.
