ועידת "מדינה בפוסט טראומה" של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף ההסתדרות
הוועידה מאולפן ynet: "איך ממשיכים מכאן?"
(צילום: ליאור שרון)
בשלוש השנים האחרונות, מאז אירועי 7 באוקטובר והלחימה מול לבנון ואיראן, התחולל משבר חסר תקדים בתחום בריאות נפש. דרך שורדי הטבח, המפונים ומשפחות שכולות ועד לוחמים ואזרחים המתמודדים עם פוסט טראומה (PTSD). לצד ההשלכות על הסובלים עצמם, ישנו המעגל המשפחתי שעוטף ומושפע גם כן.
בוועידת "מדינה בפוסט טראומה" של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף ההסתדרות שנערכה היום (שני), קרובי הנפגעים שיתפו על החוויה האישית הקשה. אחד המשתתפים היה רונן שלו, שבנו רועי אותר ללא רוח חיים ברכב שעלה באש סמוך לחוף פולג בנתניה, זמן קצר לאחר שפרסם פוסט ברשתות החברתיות שבו כתב כי הוא "לא יכול יותר" וביקש סליחה. רועי היה בן הזוג של מפל אדם, שנרצחה בטבח במסיבת הנובה.
רונן תיאר איך חייו של רועי התהפכו בעקבות מותה של מפל: "הוא החלים מהפציעה משני כדורים בגב, אבל הפציעה הנפשית הייתה לו קשה מאוד. ידענו והרגשנו את זה". הטראומה נגעה גם בבתו ליאור ששרדה את הטבח: "אצלה זה עוד קל יותר, אבל עדיין זו טראומה".
"במשך כמעט שנתיים ליוויתי אותם, לא עבדתי וויתרתי על הרבה דברים בחיים", הסביר רונן. "אנשים צריכים להבין את זה, לא רק הורים, גם אחים. זה בית פחות או יותר שמתפרק, הוא משנה את כל אורח החיים שלו - הורים מפסיקים לעבוד, ואצלנו בשלב מסוים אחים של רועי החליטו לעבור לגור בשכירות, ואז אני נשארתי עם רועי עד הסוף". כמו כן הוא סיפר כי לצד אלה, גם הוא אובחן בפוסט טראומה: "לצערי לא הגעתי אליהם, אבל נסעתי לשטח והייתי שם פיזית".
"הוא לא טופל", אמר על הבן רועי. "הוא חשב שהוא חזק. ואלה הכי מפחידים - אלה שחושבים שהם חזקים. בלי טיפול זה לא מצליח, בטח ובטח כשהטראומה שלך היא קשה כמו של רועי. אני תמיד אמרתי שרועי נרצח ב-7/10, והוא קיבל איזה מתנה של שנתיים לעשות משימה שהוא השלים. אבל בלי טיפול זה לא עובד, חייבים לגשת לטיפול. דור המסיבות, החבר'ה הצעירים, לא מתחברים כל כך לטיפולים קונבנציונליים. טיפולים הולסיטיים זה חשוב וטוב, אבל לא מספיק".
שלו סיפר שהוא פועל להקים צוות חדש יחד עם נפתלי בנט, צוות שמיועד לתכלל את הטיפול בבריאות הנפש בממשלה הבאה - אם תקום בראשות בנט. "זה אמור להיות איזשהו גוף תחת משרד ראש הממשלה. אנו התחברנו לצוות של בנט. יש שם גם אנשי מקצוע וגם חיילים משוחררים, פצועים, חיילים שהשתקמו. אנו מתחילים לעבוד על זה מאוד מאוד ברצינות ואנו מאוד מקווים שמזה באמת ייצא בשורה כי כל בריאות הנפש בארץ היא כמעט ולא קיימת".
אשתו של רונן, רפאלה, שמה קץ לחייה זמן קצר לאחר הטבח, מאז הוא מנהל מאבק עיקש שיכירו בה כנפגעת פעולות איבה. "לא מבינים את הפגיעה הדיגיטלית. היום יש לזה כבר שם - טראומה דיגיטלית, וחוו אותה יותר מ-8,000 הורים של חוגגים בנובה", אמר רונן. "רפאלה הייתה במצב הזה כשהיא הייתה בקשר עם שני הילדים, והתמוטטה מזה".
"המדינה העבירה את הטיפול לקהילה"
ד"ר לילך רחמים, פסיכולוגית קלינית ורפואית ויו"ר ועדת משפחות במועצה הלאומית לפוסט טראומה במשרד הבריאות, התייחסה לדבריו של רונן על טראומה דיגיטלית. "הורים חווים בסיטואציות האלה חוסר אונים נורא בכך שהם לא יכולים להושיט עזרה לילד בכל הזוועות האלה, והם בעצמם פצועים, הסבירה. "בפוסט טראומה יש פגיעה במוח, ולכן גם בגלל שאין הרבה פעמים הערכה מדויקת של מה ההשלכות של טראומה גם אנשים לא מקבלים טיפול נכון".
עוד היא ציינה: "יש בעיה עדיין של באמת חקיקה והכרה. למשל, הנושא של כסף. אתה לא יכול לעבוד, אתה נמצא עם בן משפחה שסובל, ואתה צריך להיות איתו 24/7". היא הוסיפה כי "המדינה העבירה את הטיפול לקהילה שלרוב אלה בני משפחה שמחקרים רבים, לצערי לא מהארץ, מראים שגם בהם צריך לטפל. יש תחושה עצומה של בדידות נוראה, ועוד על כל דבר אתה צריך להיאבק".
אלינור גז, שנשואה למתמודד הלם קרב המוכר עם 50% אחוזי נכות, שיתפה על השפעות הפוסט-טראומה על המשפחה. "בהתחלה הכול היה טוב, ועם הזמן התחילו כל מיני פחדים, הסתגרויות. הוא היה מכבה את האור, וכששאלתי הוא ענה לי 'בעזה אין אור'", סיפרה אלינור. "הבנתי שמשהו לא בסדר. הכרתי אדם מדהים, והיום אני קמה בבוקר ומחזיקה ביד אחת תינוק ובשנייה פותחת את הסלון לראות שהוא עדיין איתי ולא עשה לעצמו משהו".
לדבריה, "זה לא עוזב אותנו. זה בכל פינה - בארוחת בוקר, ארוחת צהריים. זה בלהכריח אותו לרדת איתי למטה לסיבוב קטן לנשום אוויר. אי אפשר לחיות חיים כאלה". היא הוסיפה בכאב: "זה לא מי שהתאהבתי בו. ידעו לשלוח אותו למלחמה, והוא חסר ואין שום דבר שיכול לטפל בו".
באחת הוועידות בכנסת אלינור שיתפה הקלטה קשה מאוד שעוררה הדים בציבור, ובה בעלה מאושפז ופונה לעזרה ואומר כי מסתכלים עליו כאילו שהוא משוגע בעודו חש מצוקה. "זה חוסר אונים יומיומי. מאז שהשתחרר הוא בלי טיפול כמעט חצי שנה, אנחנו ברשימת המתנה", סיפרה אלינור. "מאז הוא בלי טיפול ומי שמטפל בו זה אני - הכול עליי. נכפו עליי חיים שאני לא רציתי. גם אין לי את הכלים לטפל בזה - מי מסתכל עליי ועוזר לי?".
ד"ר רחמים התייחסה לחוסר ההתאמה בין המטופל לשיטת הטיפול, וציינה כי "היום אנו עובדים עם הרבה מאוד גם בתים מאזנים, בתי חולים, מרפאות, מרכזי חוסן - כדי להכניס את השיטה PE PROLONGAL EXPOSION שהומצאה בארה"ב, ומחקרים רבים מראים שזה עובד על הלם קרב". היא הסבירה: "בדיוק כמו שבעבר למשל נשים או גברים עם הפרעות אכילה היו מאושפזים בתוך מחלקות פסיכיאטריות רגילות, והבינו שזאת בעיה נפרדת והם צריכים את המקום שלהם, כך צריך עם הלומי קרב".
