ד"ר עדי שהם, פסיכולוגית שהתמחתה בטיפול בטראומה, נחטפה מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר והושבה בעסקה הראשונה. היא נחטפה מבית הוריה יחד עם אמה ושני ילדיה הקטנים, יהל ונווה, ובעלה שנחטף בנפרד, טל שהם, שרד בשבי 505 ימים לפני ששוחרר בינואר 2025.
בריאיון ל"פגישה" עם רוני קובן בכאן 11, הראשון מאז שחרורה, היא מספרת על הסיבה מאחורי שתיקתה כבר יותר משנתיים - איומים טלפוניים שקיבלה מחמאס אחרי ששבה, וחשש מפני פגיעה בבן זוגה. התוכנית תשודר במוצאי שבת אחרי החדשות.
ריאיון עם ד"ר עדי שהם שנחטפה ב-7 באוקטובר מבארי
(צילום: מתוך כאן 11 )
"בהתחלה מאוד פחדתי לדבר", אומרת שהם על כך שהיא מתראיינת לראשונה אחרי כשנתיים. "גם כשעוד היינו בעזה, השובים ממש עשו לנו כל מיני סימולציות של מה אנחנו אמורות להגיד, והיה לי ברור שאלו דברים שאני לא מעוניינת להגיד. גם אחרי שחזרתי, ממש קיבלתי הודעות וטלפונים שמאיימים על החיים של טל".
לטלפון הראשון שקיבלה מחמאס, היא מספרת שענתה. "ראיתי מספר מחו"ל. אחר כך כבר לא עניתי, וקיבלתי וואטסאפים של איומים על החיים שלו. מאוד פחדתי שאם אני אגיד דבר לא נכון או דבר מכעיס, זה יתנקם בו. היום אני במקום שאני מרגישה שאני רוצה לספר את הסיפור שלי, שלנו. אני רוצה לקחת בעלות על הסיפור שלי".
לאחר מכן משתפת שהם על רגעי החטיפה שלה ושל ילדיה - ועל הרגע הדרמטי שבו הצליחה לחטוף אותם מזרועות אנשי הנוחבה שלקחו אותם ממנה. "אני מרימה את הראש, ורואה את יולה (יהל - ynet) משהו כמו 20 מטר לפניי. מחזיק אותה חמאסניק, כמו שמחזיקים פעוטה. היא הייתה בת 3, היא קולטת אותי מעבר לכתף שלו ומושיטה ידיים אליי, שאני אקח אותה. ברגע הזה לא חשבתי על כלום, רצתי אליה ולקחתי אותה. המחבל משך אותה בחזרה אליו, והתחלתי לצרוח: 'אימא, ילדה, אימא, ילדה'. אני מושכת אותה, והוא מושך, אני מושכת, והוא מושך. די הרבה פעמים ואני צורחת. בסוף הוא שחרר אותה והחזקתי אותה אצלי.
"אני שוב מתחילה ללכת איתה ואני רואה את נווה מצד שני, 10 מטר לפניי, מחזיק אותו מחבל בזרוע והולך איתו", היא מספרת. "נווה עם הגב אליי, הוא לא רואה אותי, אבל הוא מבועת. ואותו דבר, אני רצה לשם ואני מושכת אותו אליי, ואותו דבר הוא מושך אותו בחזרה ממני. ואני צורחת 'אמא, ילד, אמא, ילד', וככה קרב משיכות. זו הייתה באמת איזו זעקה שבקעה ממני".
לדבריה, "זה היה ממש כמו אינסטינקט של הגוף של אימא - הילדים שלי צריכים להיות פה. לא חשבתי, לא שקלתי שיקולים, ומה יקרה אם אני אעשה ככה ומה עלול לקרות ככה, פשוט משכתי אותם אליי".
בהמשך מתייחסת שהם למבצע ארנון ביוני 2024, שבמסגרתו חולצו בפעולה הירואית החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. "שמעתי את הידיעה והתהפכה לי הבטן - מה קורה שם עם השאר? פתחתי את הטלפון וראיתי פנים של שניים מהמשפחה שהחזיקה אותנו - וסרטונים מהבית שבו היינו".
"אני יודעת שטל מאוד קרוב לשם, כי זה מה שאמרו לי אחרי שחזרנו. אז למה לא חילצתם גם אותו? ולמה סיכנתם אותו ככה בחילוץ הזה?", היא אומרת. "כל הזמן קיימת השמחה עבור מי שכבר כאן מחוץ לחרא הזה, כן? וכמובן הערכה למי שהיו שם וחילצו, הערכה עמוקה", מבהירה, לצד החשש מפגיעה בחטופים שנותרו מאחור.
לדבריה, "זה הרגע שבו הם ירדו למנהרות, למשטר צבאי אכזרי הרבה עוד יותר ממה שהיה קודם, וזה הרגע שהחיים שלהם ממש ממש היו בסכנה - ואני נטרפתי. לפני זה מדי פעם היה מידע. היו אותות חיים. היו אותות חיים מדי פעם, ואחרי הדבר הזה לקח הרבה מאוד זמן עד שידעו להגיד לי שטל בחיים".
