בשבועות האחרונים אנו עדים, מדי מוצאי שבת, לאירועי אלימות מזעזעים בכיכר הבימה. למשל, שבועיים לאחר תחילת "שאגת הארי": פעיל ימין, מטריד סדרתי, נצמד למפגינה מבוגרת ודורש ממנה בלעג להצהיר "כל הכבוד לצה"ל". אזרח הגון ושומר חוק מנסה לחצוץ בין המטריד לבין קורבנו, והוא - ולא המטריד - מעוכב על ידי המשטרה. ברקע קריאות עידוד לשוטר שמועל בתפקידו, לא לאזרח שעושה את מה שאמור היה השוטר לעשות: "אוהבים אותך מנצור". יום לאחר מכן השר ל״ביטחון לאומי״ ומפכ"ל המשטרה ממהרים להעניק "גיבוי מלא" לשוטר שעיכב את האזרח.
נוקפים עוד שבועות, וחודש מיום תחילת המלחמה אנו עדים לאלימות משטרתית קשה ומעצר מפגינים, "מפירי סדר", בכיכר הבימה ואף בכיכר אחרת, כיכר חורב בחיפה. כך פועלת משטרה פוליטית. כך נראית פוליטיזציה של המשטרה. כך תיראה - אם לא נפעל – מדינת ישראל בדרך לדיקטטורה.
פוליטיזציה של גופי ביטחון פנים היא מאפיין של משטרים אפלים. אין צורך להפליג למאות הקודמות כדי להיווכח כי משטרים דיקטטוריים עשו ועושים שימוש לרעה בסמכויות ובכוחות המוענקים להם ולגופי הביטחון במדינתם, לא כדי לאכוף את החוק ולשמור על הסדר הציבורי אלא כדי לבסס את כוחם ולהשתיק ולמנוע כל התנגדות לשלטונם. למרבה הצער והאימה, מדינת ישראל מתקרבת לאזור האפל שבו המשטרה הופכת למשטרה בשירות השר וראש הממשלה, ולא משטרה בשירות מדינת ישראל.
בעת האחרונה, בחסות המלחמה, אנו עדים להפרה חוזרת ונשנית של השר בן גביר את תפקידו כשר הממונה על משטרת ישראל. בן גביר משתמש בכוחות ובסמכויות שהוענקו לו בחוק, ובניגוד מובהק למסמך העקרונות שהסכים לו, כדי לדכא את האופוזיציה ולבסס את שליטתו במשטרה.
בג"ץ נעתר לבקשת ראש הממשלה לדחות את הדיון בפיטורי בן גביר, "על אף המועד המאוחר בו הוגשה הבקשה", בגלל מצב המלחמה בו שרויה המדינה. והנה: השר מנצל בעזות מצח את הארכה הזאת כדי למנות את אנשי שלומו לעמדות החשובות ביותר בתחום אכיפת החוק, ולקדם את ההפיכה המשטרית שעליה הכריז שר המשפטים לפני שלוש שנים. לאחרונה מינה בן גביר את איש אמונו לראש "מדור הסתות״ החדש, שאינו אלא מדור לרדיפה ולסתימת פיות של מתנגדי השלטון, וזה האחרון מיהר לשלוח הודעות וואטסאפ לקציני משטרה ובהן הוראה לנטר באורח יזום התבטאויות של "כל מי שמטרידים" אותם, ובסיומת המופרעת :"כל כלב ביג'י יומו" (בג"ץ עצר לעת עתה את פעילות מדור ההסתות).
לנגד עינינו מתממש החשש שחוקרי משטרה לא יעזו לחשוף ולחקור עבירות של אנשי שלטון ומקורביהם, ומתנגדי השלטון - עיתונאים, אנשי ציבור וחברי אופוזיציה - המבקרים את השלטון ומוחים נגדו, יחוו התעמרות ממוסדת.
אנו עדים לתהליך מואץ של פוליטיזציה של המשטרה: מינויים פוליטיים, הרחבת סמכויות, דיכוי מחאה, פגיעה בחופש הביטוי ושינוי השיח הדמוקרטי החופשי. השר המופקד על המשטרה פועל באורח פוליטי, ובכך הוא פוגע בעצמאותה המקצועית של המשטרה, בהפעלת שיקול דעתה המקצועי ובאופייה הממלכתי. עירוב אינטרסים פוליטיים בעבודת המשטרה מהווה פגיעה בחרויות הפרט, רמיסת השוויון בפני החוק וקעקוע הלגיטימציה של מערכת אכיפת החוק. באשמת השר מאבדת משטרת ישראל אט אט את אמון הציבור שהוא כה חיוני לתפקודה ולהפעלת סמכויותיה.
האם בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכב המורחב שנקבע לדיון בעתירה נגד ראש הממשלה והשר לביטחון פנים, יציל את משטרת ישראל מידי השר הממונה עליה?
ומכאן לשאלה הגורלית: האם בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכב המורחב שנקבע לדיון בעתירה נגד ראש הממשלה והשר לביטחון פנים, יציל את משטרת ישראל מידי השר הממונה עליה, השר שמוסיף מידי יום לפגוע בעצמאותה של המשטרה ובדימויה הציבורי כמופקדת על אכיפה שוויונית של החוק?
הרתיעה מהתערבות המשפט בשדה הפוליטי מובנת ומתבקשת. נושאים פוליטיים צריכים להישאר מחוץ למשפט מעצם היותם "בלתי שפיטים". עם זאת, הפעם על בג"ץ להתייצב מול ראש הממשלה ומול השר בן גביר ולהפסיק את הפגיעה המתמשכת והמזיקה של השר בעבודת המשטרה.
החלוקה הנפוצה בין שופטים אקטיביסטים לבין שופטים שמרנים היא, לדעתי, שטחית. שמרנות משפטית או שיפוטית אין משמעה רתיעה תמידית והימנעות שיטתית מעימות עם הרשות המבצעת. שמרנות היא תפיסת עולם פוליטית וחברתית שמדגישה את החשיבות של שמירה על עצמאותם של מוסדות המדינה ועל תיפקודם התקין. דווקא השמרנות רואה לנגד עיניה את שימור הסדר הקיים ואת תיפקודם התקין של מוסדות המדינה.
אנו חווים היום מצב שאין "אור יום" בין הרשות המבצעת ובין הרשות המחוקקת, ושתי הרשויות חד המה - שתיהן נשלטות על ידי הממשלה והעומד בראשה ואין כל פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על הרשות המבצעת בכלל ועל המשטרה בפרט
אנו חווים היום מצב שאין "אור יום" בין הרשות המבצעת ובין הרשות המחוקקת, ושתי הרשויות חד המה - שתיהן נשלטות על ידי הממשלה והעומד בראשה ואין כל פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על הרשות המבצעת בכלל ועל המשטרה בפרט. כאשר לנגד עינינו נפרע הסדר החברתי ועצמאות המשטרה שתפקידה לשמור על סדר זה מתערערת, יש ציפייה שבית המשפט ישמיע את קולו הצלול והבהיר, ידאג להחזיר את הסדר על כנו ויפקח על פעולותיה ההרסניות של הממשלה, שריה וראשה. התייצבות בית המשפט הגבוה לצדק מול ההתנהלות האנטי-דמוקרטית ופורעת הסדר של השר המופקד על המשטרה היא שמירה על יסודות הדמוקרטיה השברירית שלנו, בוודאי לא התערבות בהם או סטייה מהם.
זווית נוספת לבחינת הנושא: בן גביר הגיע בשעתו להסכם עם היועצת המשפטית לממשלה. זהו "מסמך עקרונות" שהשר התחייב לפעול לפיו כדי להבטיח את פעילותה התקינה והעצמאית של משטרת ישראל. מסמך זה המהווה, הלכה למעשה, הסכם, נערך נוכח הפגיעה המתמשכת של השר בעצמאות המשטרה ונסיונות היועצת המשפטית לממשלה להבטיח, באמצעות ערובות, את פעילותה העצמאית של המשטרה. מסמך עקרונות זה לא נולד בחלל ריק. הוא גובש דווקא בשל נסיונה של המערכת המשפטית להימנע, ככל הניתן, מהבאת הנושא הנפיץ בפני בית המשפט וכפי הנראה גם עקב הבנתו של בן גביר כי התנהלותו פורעת החוק מציבה אותו בסיכון משפטי. המסמך משקף את התפיסה הראויה בעניין גבולות המותר והאסור בממשק שבין השר לביטחון פנים לבין משטרת ישראל.
גבריאלה שלוצילום: דנה קופלגם בחיים הפוליטיים, כמו ביחסים בין פרטים, יש משמעות להסכמים ולכיבודם. שאם לא כן, "איש את רעהו חיים בלעו". בהעדר יחס של כבוד בין רשות לרעותה, וכאשר השר בן גביר חוזר ומפר את מסמך העקרונות ומתערב השכם והערב בפעילותה ובעצמאותה של משטרת ישראל, אין מנוס מהדרישה להחזיר למשטרה את עצמאותה על ידי פיטורי השר בין גביר מתפקידו כמופקד על ביטחון הפנים בכלל ומשטרת ישראל בפרט.
פרופ' גבריאלה שלו כיהנה כשגרירת ישראל באו"ם
