הדיון על מינוי נציב שירות המדינה מטלטל את הממשל. ראש הממשלה נתניהו מבקש למנות מועמד מטעמו, בכפוף לבדיקה של ועדת המינויים הבכירים, ומסתמך על החוק הפוטר את המינוי ממכרז. מנגד, היועמ"שית בהרב-מיארה דורשת הליך תחרותי באמצעות ועדת איתור בלתי תלויה בראשות שופט עליון שימנה נשיא בית משפט עליון בהסכמת רה"מ, על בסיס החלטות ממשלה קודמות המשוות את תפקיד הנציב לתפקידים רגולטוריים בכירים, שמתמנים במכרז.
הדיון בהליך המינוי תלוי ועומד בפני בג"ץ. השופטים עמית וברק-ארז מתחו ביקורת על עמדת נציגי הממשלה, לפיה על הממשלה לבחור בנציב שיקדם את מדיניותה. "מדיניות היא לא מילת קסם", ציין עמית, "אחרת היינו מחליפים את הנציב בכל פעם שהממשלה מתחלפת, וזה לא יעלה על הדעת. הרכיב הדומיננטי בתפקיד הנציב הוא לא מדיניות, אלא עצמאות, מקצועיות וממלכתיות".
השאלה המרכזית היא מהו אופיו של תפקיד נציב שירות המדינה, וניתוח חוות דעת היועמ"שית מגלה חוסר הבחנה בין עיצוב מדיניות לבין ביצועה. עיצוב המדיניות הוא תפקידם של נבחרי הציבור – הממשלה והכנסת – בעוד שהפקידות המקצועית, לרבות נציב שירות המדינה, אמורה לבצע את המדיניות שנקבעה. אבל לנציב שירות המדינה יש מאפיין נוסף הקשור למדיניות. "נציב שירות המדינה עצמאי בהפעלת סמכויותיו", נכתב בחוות הדעת של המשנה ליועמ"שית. "גורם המדיניות הממונה עליו הוא הממשלה, המוסמכת לאמץ החלטות שנוגעות לניהול ההון האנושי בשירות המדינה, לאחר שאלה נדונו ואושרו על-ידי ועדת שירות המדינה, שבראשה עומד הנציב". תיאור זה ממחיש את הבלבול המושגי הקיים סביב תפקיד הנציב: אם הממשלה אחראית על עיצוב המדיניות, כיצד ייתכן שהנציב, שהוא פקיד ציבור, הוא זה שמגבש אותה? הסתירה מיושבת ברציונל שלפיו על הממשלה להתייעץ עם הנציב בהליך עיצוב המדיניות, אך היא ורק היא קובעת את המדיניות. האם היא עושה זאת? זו שאלה אחרת.
הנציב הוא לא רק מבצע מדיניות הממשלה, אלא גם שותף בעיצובה, שכן הוא אחראי על ניהול ההון האנושי בממשלה ובעל הידע המקצועי. לכן, אין זה הגיוני שהממשלה תיאלץ לעבוד עם נציב שאינו חולק את חזונה. אם, למשל, ראש ממשלה מבקש לצמצם את מנגנון שירות המדינה ולהפחית משרות, אך הנציב מתנגד – האם הממשלה אמורה לוותר על מדיניותה?
הנציב חייב להיות מקצועי, עצמאי ובעל ראייה ממלכתית, על מנת שיוכל לעמוד בפני לחצים פוליטיים ולמנוע שרירותיות שלטונית
עם זאת, הנציב חייב להיות מקצועי, עצמאי ובעל ראייה ממלכתית, על מנת שיוכל לעמוד בפני לחצים פוליטיים ולמנוע שרירותיות שלטונית. איזון זה ניתן להשיג באמצעות: בחירה על-ידי ראש הממשלה, כדי להבטיח הלימה למדיניות הממשלה – אם באמצעות ועדת איתור מוטית מדיניות שתקים הממשלה או באמצעות הליך איתור אקטיבי בהובלת משרד רה"מ; הליך מינוי ברור ושקוף, המבוסס על קריטריונים קשיחים שנבדקים על-ידי ועדת מינויים בלתי תלויה – ועדת גרוניס למינויים בכירים יכולה לשמש כגוף מפקח על ההליך, לצד הרחבתה כך שתכלול נציג היועמ"שית ונציג ציבור שייבחר על-ידי ראשי החוגים למנהל ציבורי ולמשפטים, בדגש על מומחה למשפט ציבורי; בדיקה מקיפה של טוהר המידות והיעדר זיקה פוליטית או עסקית או ניגוד עניינים; קדנציה קבועה בת 6 שנים, שתמנע פיטורים שרירותיים ותשמור על עצמאות התפקיד.
פרופ' אסף מידני הוא פרופסור מן המניין למדיניות ומשפט ציבורי, שימש כיו"ר הוועדה הציבורית לעדכון דרכי גיוס, מינוי והכשרה של דירקטורים בחברות הממשלתיות
