ועדת החינוך אישרה היום (שלישי) לקריאה ראשונה את הצעת החוק להנצחת זכרו של מנחם בגין מדי שנה בתאריך ד' באדר. "זו זכות להנציח אותו", אמרה חברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד, והסבירה כי ראש הממשלה לשעבר הוא "המנהיג הטוב ביותר שזכתה בו מדינת ישראל". כמה שעות קודם לכן, התפטר הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, וחברי כנסת מהאופוזיציה - וגם בקרב משפחות חטופים ומשפחות שכולות - אמרו כי כעת הגיע תורו של ראש הממשלה נתניהו. לראש הממשלה לשעבר בגין, מסתבר, היה יכול להיות מה להגיד על כך.
גם לאחר מלחמת יום הכיפורים היה זה הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר (דדו) שהתפטר ראשון מבין שורת הבכירים, לאחר פרסום דוח חלקי של ועדת אגרנט. הלחץ הציבורי נגד הממשלה גבר ו-11 ימים לאחר התפטרות הרמטכ"ל הודיעה ראש הממשלה גולדה מאיר על התפטרותה, דבר שגרם להתפטרות כל שרי הממשלה, כולל שר הביטחון משה דיין. בין המבקרים הרבים היה יו"ר האופוזיציה דאז, בגין, שהביע תמיהה שהרמטכ"ל הולך הביתה, אבל צמרת הדרג המדיני נשארת בתפקידה.
בגין על מחדל 1973

ב-1 באפריל 1974 פורסם דוח ביניים של ועדת אגרנט לחקר הכשלים במלחמת יום הכיפורים. את האחריות העיקרית להפתעה המודיעינית ולליקויים בהיערכות של צה"ל למלחמה הטילה הוועדה על מפקדי הצבא. הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) התפטר מיד ומתח ביקורת על שר הביטחון משה דיין.
יחסה הסלחני של הוועדה לדרג המדיני, ובעיקר לראש הממשלה גולדה מאיר ולשר הביטחון משה דיין, נתקל בביקורת ציבורית רחבה. רבים מאזרחי ישראל ראו בדוח הביניים ניסיון של הדרג המדיני לחמוק מהאחריות למחדל, ונתנו לכך ביטוי ציבורי בהפגנות ובפעולות מחאה אחרות.
אפילו בתוך המפלגה של גולדה ודיין הייתה ביקורת חריפה. אל המבקרים הצטרף סגן ראש הממשלה דאז, יגאל אלון, שקרא לפטר את דיין מתפקידו. "אחרי דוח כזה דיין חייב להתפטר", צוטט אלון.
גם באופוזיציה קראו להתפטרות דיין ומאיר. מנחם בגין אמר: "הייתכן כי הרמטכ"ל יילך והממונה עליו, שר הביטחון, יישאר? שאלה רצינית. אבל יש להמשיך ולשאול. שר הביטחון יילך והממונה עליו, ראש הממשלה, תישאר? האמת מחייבת לומר שאם בהשאלה קוראים לשר הביטחון 'סופר רמטכ"ל' יש לקרוא לראש הממשלה 'סופר שר הביטחון'".
למרות הביקורת נגדו, דיין הכריז שאין לו כל כוונה להתפטר מתפקידו. שר הביטחון אמר שהוא רואה בדוח הביניים של ועדת אגרנט הישג עבורו, ולכן אינו סבור שעליו להתפטר. הוא גם הצביע על כך שהקריאות להתפטרותו באו מפי יריביו במפלגה.
ב"ידיעות אחרונות" דווח אז כי דיין שאל את מאיר אם היא רוחשת לו אמון ואם לדעתה עליו להתפטר. "תשובתה הייתה, שההכרעה נמצאת בידי מוסדות התנועה. בתשובה זו היה, ללא ספק, שינוי בעמדתה של ראש הממשלה. שהרי מאז המלחמה הייתה עמדתה המוצהרת של גולדה - כפי שבאה לידי ביטוי בישיבת מרכז העבודה בדצמבר - כי שרי הממשלה אחראים כקולקטיב להישגים ולכישלונות. הפעם לא אמרה זאת, ואפילו הכחישה אימרה דומה שיוחסה לה".
ב-10 באפריל 1974, כשהסערה בשיאה, התכנסה סיעת העבודה בחדר הסיעה בכנסת. ראש הממשלה גולדה מאיר דיברה במשך כ-15 דקות, נראתה נינוחה ורגועה, והודיעה לחברי הסיעה על התפטרותה.
"הגעתי למסקנה לגבי עצמי, ללא קשר עם האחריות הפרלמנטרית שחלה, או שאינה חלה, על משה דיין. אילו היה דיין מתפטר לא היה הדבר משנה את החלטתי שעליי להתפטר. אבל לצערי, כל הממשלה נופלת איתי", אמרה מאיר. "אני עושה זאת בצער לא במה שנוגע לי, אלא מפני שזה מחייב את התפטרות הממשלה כולה. הגעתי למסקנה שאיני מסוגלת לשאת בעול הזה".
ראש הממשלה מאיר ציינה שרוב חברי סיעתה סבורים שהיא אינה צריכה להתפטר, "אבל אין לי מה לשמוע. אינני יכולה אחרת מאשר ללכת לנשיא. הייתי עושה זאת עוד הערב, אבל אני רוצה להודיע קודם לשותפים. לקואליציה ולמפ"ם".
בסוף דבריה התנצלה מאיר. "אני מבקשת סליחה מחברי הממשלה שלא הודעתי להם קודם על החלטתי. אני מצטערת במיוחד על השרים החדשים שכיהנו זמן כל כך קצר, אבל יש להם עוד סיכוי לשבת הרבה זמן בממשלות ישראל. מי שלא יהיה ראש הממשלה הבא, יהיה ראש ממשלה צעיר יותר ממני". את מאיר החליף יצחק רבין בראשות הממשלה.