השבוע תעלה לקריאה ראשונה בוועדת חוקה הצעת החוק של חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי, שתאפשר להעמיד לדין את המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו– 2025. אין ספק שקיימת חשיבות ראשונה במעלה לעשיית צדק. בחלוף למעלה משנתיים, איש מהרוצחים, האנסים, החוטפים, הבוזזים, המתעללים והמסייעים להם לא עמד לדין או נענש. ואולם, גורם אחד בלבד נשכח בהצעת החוק הזו, ונכון יותר: אלפי גורמים, אלפי בני אדם, הקורבנות של טבח שבעה באוקטובר.
אנשי הקיבוצים, תושבי שדרות ואופקים, החטופים, הנרצחים והפגועים בגוף ובנשמה אינם נזכרים בהצעה. נציגי הקורבנות לא נוכחים בדיונים על הצעת החוק, או מוזכרים בהוראותיה. כמה נוח לרשויות המדינה לדון בהעמדה לדין של המרצחים מבלי להסתכל בעיניהם של הקורבנות.
אין ספק שחשיבות ההליכים היא בכלל המישורים הרלוונטיים: כמענה ציבורי לכלל הציבור בישראל אשר סבל, ועדיין סובל, מהשלכות הטבח הנורא, וכן במישור הבינלאומי, על מנת להראות את מראית פני הצדק גם ברבים, לאומות העולם, אבל העמדה לדין צריכה גם לשקף מענה מדינתי בעשיית צדק אינדיבידואלי עבור הקורבנות הפרטניים ובני משפחותיהם.
צורמת מאד לעין העובדה שהצעת החוק אינה כוללת הענקת מעמד כלשהו לנפגעי השבעה באוקטובר. אותם ששילמו בגופם, בחייהם ובנפשם את מחיר היום האיום ואת מחיר השנתיים הבאות, הם, בני משפחותיהם וקהילותיהם, אלה הנושאים את הצלקות, וכל ניצוץ של צדק עשוי להיטיב את מצבם, ולו במשהו, דווקא הם נפקדים מההצעה.
איפה הזכויות בהליכים הפליליים?
כיום, יהיו לקורבנות פשע במקרי פשיעה פלילית "רגילה", ובמיוחד לקורבנות של עבירות מין ואלימות חמורות, זכויות בהליכים הפליליים. משפחה של נרצחת בהקשר שאינו ה- 7.10 תוכל, לדוגמא, לקבל מידע על ההליכים המתקיימים כנגד הרוצח, לקבל את כתב האישום, לנכוח בדיונים, ואף תוכל להגיש הצהרה שמפרטת את הנזק שנגרם, לעניין הטיעונים לעונש, ובמקרה של הסדר טיעון – המשפחה תקבל מידע על הסדר טיעון ואף תוכל להביע עמדה.
אפילו החטופים האחרונים ששוחררו לא יהיו זכאים, על פי ההצעה, לדעת האם עומד לדין מי שחטף אותם, מי שהחזיק אותם, מי שפגע בהם
בהצעה לא מופיע דבר מכל זכויות הנפגעים הקיימות כיום, והחוק הקיים אינו חל עליה. אפילו החטופים האחרונים ששוחררו לא יהיו זכאים, על פי ההצעה, לדעת האם עומד לדין מי שחטף אותם, מי שהחזיק אותם, מי שפגע בהם. הפרקליטות הודיעה בדיון שגיבשה כתבי אישום. אבל מי עומד לדין ועל איזה עבירות? האם נזכרים מקומות מסוימים בהם התרחש הטבח? מקרי רצח, אונס, ביזה, מסוימים? איך אפשר להעלות על הדעת שאנשים אליהם מתייחסים כתבי האישום האלה לא ידעו על עצם הגשתם? שהמדינה תסתיר מהם את העובדה שהאדם שהרס להם את החיים אולי עומד לדין?
זכויות הנפגעים נראות היום חשובות, כיוון שהן מבטאות לא רק את האינטרסים האישיים של הנפגעים, שברורים לכולנו, אלא גם אינטרסים מערכתיים וציבוריים. גם לציבור יהיה חשוב לראות שהמדינה מתייחסת לקורבנות, מכבדת אותם ומעניקה להם מקום בהליכים.
30 שנה אחורה
הצעת החוק של רוטמן ומלינובסקי מחזירה אותנו למצב המשפט הפלילי כפי שהיה קיים לפני כשלושים שנים, בו המדינה שלטה בהליכים הפליליים, הקורבנות נדחקו לשוליים, ולעיתים אף לא ידעו כשהתנהל משפט כנגד מי שפגע בהם. בעת חקיקתו של חוק השמדת עם, המהווה בסיס להצעה, בשנת 1950, לא חשב איש על מקומם של הקורבנות בהליך המשפטי, וההצעה חוזרת למצב מקומם זה.
פרופ עו"ד דנה פוגץקרדיט: סטודיו סקיילייןמעבר למחדל האישי כלפי קורבנות הטבח, הרי שההצעה מחמיצה הזדמנות היסטורית. החוק מחייב כי הדיונים יתועדו באופן חזותי וקולי, וישודרו באתר ייעודי שיוקם למטרה זו – אלא אם יוחלט על דיון בדלתיים סגורות. באופן פרדוקסלי, במשפט אייכמן שמעו קורבנות, למרות שהדבר לא עוגן עדיין בחוק. כיום, יתכן שהם לא יישמעו.
ואולי לא מדובר במחדל אלא בכוונת מכוון? אולי למנסחי ההצעה וכלל רשויות המדינה נוח שקורבנות 7/10 לא יקבלו מידע, לא ידברו, לא יביעו עמדה בהליכים המשפטיים? שצילומי ההליכים לא יכללו עדויות ממקור ראשון? האם יתכן שדווקא מנגנון אשר נועד להביא צדק, הוא שיגרום להדרתם הסופית של קורבנות הטבח?
אני מקווה שקריאה ראשונה זו תוביל להתעוררות ולנקיטת פעולות כדי לכלול את הזכאים לכך ביותר בהליכים המשפטיים, לכלול את נפגעי הטבח כגורם מרכזי ובעל זכויות.
פרופ' עו"ד דנה פוגץ', מומחית לזכויות נפגעי עבירה הקריה האקדמית אונו, אחראית זכויות נפגעי עבירה במטה המשפחות להחזרת החטופים
