רב הנסתר על הגלוי. מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן שהושג ב-15 ביוני, לא פורסם ומוסתר באופן חריג, סגן הנשיא ואנס התייחס למזכר ההבנות בראיון בתקשורת האמריקאית "מסמך כללי מאד באורך של כעמוד וחצי", אי הפרסום מאפשר לצדדים מצד אחד לשמר עמימות לגבי סוגיות ליבה במחלוקת ומצד שני לייצר מסרים שתכליתם לבסס ולשמר את אמון בקרב קהלי הבית באשר לתוצאה שהושגה.
1 צפייה בגלריה
(צילום: Anna Moneymaker / AFP, ATTA KENARE / AFP, Sputnik/Alexander Kazakov/Pool via REUTERS)
בשל אי פרסום של מזכר ההבנות, אנו עדים להצהרות סותרות בסוגיות הגרעין, מצבורי האוראניום המעושר, ארגוני הפרוקסי והזיקה לזירה הלבנונית. לאור המצב הנתון הזה, ניתן להעריך כי הסוגיות שכתובות במזכר ההבנות המשתרע על עמוד וחצי עלולות לפגוע בתהליך ההמשך של המשא ומתן בין הצדדים ולערער את היציבות שהושגה.
אם נשים בצד את התוצאה החלקית המוסתרת ונתייחס לתהליך המשא ומתן, נמצא בו בעיות רבות שחלקן עלולות להסב נזקים נוספים לתוצאה העתידית בהיבט האמריקאי בכלל, אבל קטסטרופלית מבחינת ישראל.
ראשית אתייחס לממד הזמן, מאז הסכם הפסקת האש שהושג בשמונה באפריל חלפו 68 ימים של עימות מיקרו טקטי לסירוגין, מצור ימי, שיחות משא ומתן לסירוגין והצהרות סותרות. ככל שהזמן חלף, איום החזרה למלחמה עצימה פחת, הצפייה להסכם גברה ובפועל, ארה"ב, איבדה את האמינות בהפעלת הארמדה שהנשיא טראמפ, הרבה להתרבב על יופיה ועוצמתה. על פי הפרסום של המשך התהליך, מצוין כי במשך 60 ימים נוספים, ידונו בפרטים בנושאי הליבה. המשמעות שבעוד חודשיים, שזה ארבעה חודשים מאז הפסקת האש, על הצדדים להגיע להסכם.
לא ברור האם הוגדר במזכר ההבנות, מה יקרה אם לא יושג הסכם בשישים היום הללו ולכן הלחץ על האמריקאים יגבר, בעיקר בשל בחירות אמצע בנובמבר, כמו כן, מנוף הלחץ של הפעלת הכוח יתמוגג והיכולת של האיראנים להתבצר בעמדותיהם יגבר.
סוגיית ערוצי התיווך
האמריקאים הסתייעו במספר מתווכים בו זמנית, אבל מי שאישר את ערוצי התיווך ונתן להם לגיטימציה, היו האיראנים ובכך יצרו תלות בקרב המתווכות והשיגו אפקטיביות גבוהה ושליטה טובה בתהליך ובתוצאה.
ראש ממשלת פקיסטן, שריף, הוביל את התיווך הרשמי והוא אף חתום על הפסקת האש ביחד עם רמטכ"ל פקיסטן, מוניר, אך הם לא פעלו לבד ונדרשו לסיוע במהלך ה-68 ימים של השיחות. הקטארים, הופעלו כמגשרים שהפעילו ערוצים חשאיים כדי לחלץ את המשא ומתן ברגעים שנתקע, העומאנים ריכזו את נושא מיצרי הורמוז, בעיקר כי הם צד בנושא ושולטים בגדה אחת של המיצר ובנוסף לכל אלו, גם הטורקים והמצרים בחשו והעבירו מסרים בין הצדדים.
ריבוי מתווכים במשא ומתן, מקטין שליטה בתהליך המשא ומתן, מייצר הפתעות והצעות לא מתואמות, פוגע ביכולת לבצע מהלכי השפעה, הסחה והונאה ובשל כך מחליש את אופן השימוש בטכניקות הייחודיות למומחי משא ומתן.
בהיבט תהליכי קבלת ההחלטות בשני הצדדים, ניתן לזהות שני דפוסים שונים, בעוד האיראנים מקבלים החלטות באופן היררכי ברור, מוג'תבא חמינאי קובע את האסטרטגיה, מסעוד פזשכיאן, מאשר פוליטית על פי האסטרטגיה שנקבעה,מוחמד קאליבאף כראש צוות המשא ומתן ותחתיו עבאס ערקאצ'י מיישמים את הדרקטיבה בפועל.
דורון הדרלמולם מערכת קבלת החלטות מפוצלת, אומנם הנשיא טראמפ הוא המאשר בסוף התהליך, אך הוא לא קובע את האסטרטגיה, לא נכנס לפרטי המשא ומתן ובפועל נוצרו שני מחנות בצד האמריקאי, הדרג הפוליטי שמקורב ברמה האישית לנשיא, סגנו ג'י די ואנס, חתנו, ג'ארד קושניר וחברו למשימות מיוחדות, סטיב וויטקוף, הקבוצה הזאת מאמצת את מזכר ההבנות, מעדיפה את המזכר, על פני החלופות ונחשבת לנוחה יותר במשא ומתן עם האיראנים.
מולם יש את הקבוצה השנייה, שמורכבת מהדרג המקצועי המדיני ביטחוני, מזכיר המדינה, מרקו רוביו, מזכיר המלחמה, פיט הגסת' וראש הסי איי איי, ג'ון רטקליף ששלושתם על פי הפרסומים התנגדו להבנות שהושגו והדגישו את הסיכונים הכרוכים בחתימה על המזכר.
האיראנים ניצלו את המחלוקות בין המחנות במטרה לחזק את הפרגמטים ולהרחיק את השפעת המתנגדים.
לסיום ניתן להגיד שתהליך המשא ומתן נוהל באופן לא יעיל ובעייתי ולאור זאת התוצאה עד כה, גרועה בעיקר ביחס לתקורות והשקעת המשאבים במערכה באיראן.
אל"מ מיל' דורון הדר, לשעבר מפקד יחידת ניהול במשברים והמשא ומתן של צה"ל
