יש משהו מכמיר לב באדם זקן שאינו נראה במיטבו, כובד השנים נותן בו את אותותיו, והוא מזכיר שוב ושוב בראיון את אביו, שהיה "היסטוריון דגול" ו"מורה" שכתב "ספרי מפתח". ברמה הפסיכולוגית פרשנים רבים רואים ביחסיו האישיים של נתניהו עם אביו את הגורם המעצב באישיותו. אבל על מנת להבין את החזרה של בנימין נתניהו פעם אחר פעם אל אביו בראיון ארוך המופנה אל דעת הקהל העולמית, יש להכיר בכך שהתודעה ההיסטורית של נתניהו השפיעה עמוקות על תפיסתו והפוליטית וכי היא נובעת מתוך זו של אביו.
בנציון נתניהו מעולם לא השתלב כחבר סגל קבוע באקדמיה הישראלית או האמריקאית שם בילה שנים ארוכות. תומכיו הפולטיים של בנו תולים את חוסר קבלת המשרה הקבועה בהתנכלות מטעמים פוליטיים, אולם כתיבתו ותפיסת עולמו היו שנויים במחלוקת מלכתחילה. נתניהו האב היה היסטוריון פסימי במובן העמוק של המילה. בניגוד לרוב ההיסטוריונים של מחציתה השנייה של המאה העשרים שראו בהיסטוריה תהליך מצטבר של קידמה ושחרור, נתניהו האב התבונן בעבר, ובפרט בעבר היהודי, כשרשרת בלתי פוסקת של אסונות ושל ניסיונות חסרי תוחלת להיחלץ מהטרגדיה של ההיסטוריה של עם ישראל.
יהודים שהאמינו כי השתלבות, נאורות או קבלה חברתית יגנו עליהם גילו פעם אחר פעם כי ההיסטוריה בזה לניסיונותיהם ומכשילה אותם. לכן גם אירועים שנראים לכאורה כיוצאי דופן, מהאינקוויזיציה ועד לאנטישמיות המודרנית, נתפסו בעיניו כביטויים של דפוס יסודי ומתמשך בקיום היהודי. במובן זה, הפסימיות של בנציון נתניהו היתה מסקנה אותה ראה כבלתי נמנעת: היהודים נידונו לחיים של ניכור, זרות וכאב בין העמים. אין חדש תחת השמש; מה שהיה הוא שיהיה.
בראיון ארוך לתוכנית "60 דקות" המוערכת שפורסם בימים אלו ממש פנה נתניהו אל הציבור האמריקאי על מנת להפיג את הטענות כי הוא דחף את הנשיא טראמפ למלחמה באיראן ולדון באופן רחב יותר בהתרסקות מעמדה העולמי של ישראל. בראיון ביטא ראש הממשלה באופן מובהק את תפיסתו של אביו ובמיוחד את התודעה הפסימית והפאסיבית הרואה את ההיסטוריה ככח שלא ניתן להתנגד לו. לאחר השואה ועם הקמת המדינה, הוא טען, האנטישמיות נסוגה. "במשך 80 שנים לא היה ׳אופנתי׳ להיות אנטישמי" לדברי נתניהו, "אבל האנטישמיות חזרה, היא מלווה אותנו לאורך ההיסטוריה שלנו". דברים אלו הינם ביטוי מזוקק של תפיסתו של נתניהו האב, שינאת היהודים ככח על-היסטורי ומתמיד, מצב קיומי ממנו לא ניתן להשתחרר. המבט הטראגי הזה, של עם הלכוד בתוך קיום אנטישמי קבוע שאינו תלוי בתנאים חברתיים, כלכליים או רוחניים קובע כי האנטישמיות אולי שינתה את צורתה אך במהותה לא השתנתה, לא נעלמה וגם לא תעלם.
"מחזורים היסטוריים"
אולם בנקודה זו עוצר המראיין האמריקאי ומזכיר לראש הממשלה שבעשרות השנים האחרונות ישראל עמדה מעל לוויכוח הפוליטי האמריקאי. עמדתם הבסיסית של דמוקרטים ורפובליקנים היתה תמיכה בלתי מסוייגת בישראל, דבר שאינו נכון יותר, בוודאי שבקרב דמוקרטים (שמפלגתם הינה הבית הפוליטי של רוב יהודי ארה״ב) אך גם בקרב מעגלים רפובליקנים מתרחבים. מה נשתנה אם כן? בתשובתו נסמך ראש הממשלה במפורש על אביו שהיה "היסטוריון דגול של תופעת האנטישמיות"; מדובר ב"מחזורים היסטוריים", שכן "האנטישמיות מגיעה בגלים במהלך ההיסטוריה שלנו". בנקודה זו המראיין עוצר שוב: אבל זה לא המקרה באמריקה, שכן באמריקה אין מסורת אנטישמית מושרשת כמו באירופה. ונתניהו מסביר: "השחיקה וההתדרדרות במעמדה של ישראל בארצות הברית התרחשה עם קורלציה מלאה לעליית הרשתות החברתיות" כשמדינות מוסלמיות עויינות "ביצעו מניפולציות, עם חוות של בוטים וכתובות מזוייפות על מנת לשבור את הקשר בין ישראל ואמריקה, את הברית בין המדינות".
נתניהו ספג מאביו תפיסת עולם שלמה: בעיני בנציון האב ובנימין הבן, ההיסטוריה העולמית, הלאומית והפוליטית היא זירה קשוחה של מאבקי כוח חסרי פשרות, מאבק דרוויניסטי מתמשך ואלים
נתניהו ממשיך: הפעילות הרחבה כנגד ישראל במדיה החברתית פגעה בה קשות בזמן שנלחמנו בשבע חזיתות כשישראל "חשופה לחלוטין בחזית המדיה". עד כמה חשופה? כל כך חשופה עד שנלחמה באויביה הוירטואליים "כמו הפרשים הפולנים במלחמת העולם השנייה" שדהרו אל עבר השריון הנאצי! שימו לב לשפה הנייטרלית והמרוחקת - "ישראל היתה חשופה" - ולהצגת הקרב ברשתות המדיה כלא הוגן. סליחה? האם אין זה תפקידו של ראש הממשלה שמערך הסברה מודרני ויעיל יתפקד בזמן מלחמה ויגן על ישראל בזירה התקשורתית הבינלאומית? כאן נתניהו מתעורר ומכריז ש״יש לנו בעיה, אני מזהה זאת, ואנחנו צריכים להתאפס על עצמנו״. לא הראשון לזהות, ובוודאי שהאחרון להגיב.
הצחקתם את נתניהו
המראיין האמריקאי מגיע לשאלת המפתח: האם נתניהו רואה את עצמו באיזה שהוא אופן אחראי לעובדה שישראל מופקרת כבר שנים בזירה הבינלאומית? הצחקתם את נתניהו. "לא!", הוא מגחך. "הם" לא רק מתקיפים את ישראל אלא "הם מתקיפים את אמריקה...הם גם מגיעים לאוניברסיטאות שלכם לתכני הלימוד". צודק ראש הממשלה, כי אכן בניגוד לחוסר המעש הישראלי הנפשע שהביא אותנו למעמד של מדינה מצורעת בעולם, יש מדינות שפועלות במרץ כדי לשפר את מעמדן. אחת מהן היא קטאר שמשקיעה מיליארדים באוניברסיטאות האמריקאיות.
כך נוצר מצב מעניין, שבו ישראל מצד אחד מופקרת בזירה הבינלאומית ללא מערך הסברה מתפקד; ״המדינה המורכבת״ קטאר שהחדירה סוכני השפעה בשכר ללשכתו של נתניהו מפמפמת בהשקעה אדירה ארס אנטישמי ואנטי-ישראלי למוחותיהם ונפשותיהם של מיליוני אמריקאים; ואילו נתניהו עצמו פוטר את עצמו מכל אחריות להרס הנורא בתדמיתה של ישראל שכן לשיטתו לא ניתן להתנגד למהלך ההיסטוריה והאנטישמיות הפועלת על פי חוקיה ומחזוריה.
פרופ' ערן שלונתניהו ספג מאביו תפיסת עולם שלמה: בעיני בנציון האב ובנימין הבן, ההיסטוריה העולמית, הלאומית והפוליטית היא זירה קשוחה של מאבקי כוח חסרי פשרות, מאבק דרוויניסטי מתמשך ואלים. ההיסטוריה היא זירה פסימית המוכתבת על ידי זרמים אפלים ועצומים ולא בידי בחירתם החופשית של בני אדם רציונליים.
לאורה של תפיסתו ההיסטורית של האב ניתן להבין את נטייתו של הבן לראות באיומים על מדינת ישראל המשך ישיר, חוזר ובלתי נמנע של דפוסים היסטוריים עתיקים. בתפיסה זו נטועה גם ההתנערות של נתניהו משלל כשלונותיו והעובדה שהוא אינו לוקח אחריות כמצופה ממנהיג. כאן המפתח להבנת התפיסה הפרדוקסלית שלו: לא ניתן להיחלץ מההיסטוריה המחזורית של האנטישמיות ולכן לא ניתן להאשים מנהיג כמותו בכלום; לא בהתרסקות מעמדה של ישראל בעולם ולא ב 7 באוקטובר. נשאלת השאלה אם כך למה יש צורך במנהיג דגול כמו נתניהו? הרי הוא גם מאחר לזהות את הבעיה (אנחנו הפרשים הפולנים שמתעקשים להילחם בטנקים הגרמנים), גם לא עושה כלום, ולשיטתו כלל לא יכול להתנגד למחזורי ההיסטוריה. כוחות ההיסטוריה הופכים למפלטו של המנהיג הכושל.
פרופ' ערן שלו הוא היסטוריון של ארה"ב בחוג להיסטוריה, אוניברסיטת חיפה
