רשת CNN דיווחה כי ממשל טראמפ כבר גיבש טיוטת הסכם סופית המאפשרת לממלכת סעודיה להעשיר אורניום בשטחה לצורכי אנרגיה גרעינית אזרחית, מהלך שהמשא ומתן עליו הושלם למעשה כבר באוקטובר בשנה שעברה. לפי מסמכים ומקורות ששוחחו עם הרשת, טיוטה זו אינה מחייבת את הסעודים לחתום על "הפרוטוקול הנוסף" (Additional Protocol) של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), דבר שיצמצם את היכולת לבצע פיקוח פתע במדינה. ההסכם הגמור ממתין כעת על שולחנו של הנשיא דונלד טראמפ לחתימתו הסופית, לפני שיועבר לאישור הקונגרס.
הדיווח הגיע מיד אחרי מותו הפתאומי של הסנאטור לינדזי גראהם, שעוד לא נקבר, אך נראה כי חלקים נרחבים מהחזון האזורי הגדול שלו נקברים יחד איתו.
גראהם, שהיה היזם והמנוע העיקרי מאחורי ניסיונות התיווך האזוריים עוד מהימים שבהם הוביל חזית משותפת ודו-מפלגתית יחד עם הסנאטור הדמוקרטי ריצ'רד בלומנטל, האמין בכל ליבו כי הרחבת "הסכמי אברהם" וקשירת סעודיה לברית הגנה וגרעין אזרחי היא הסיוט הגדול ביותר של טהרן והדרך היחידה להביא לקץ הסכסוך.
אלא שבמציאות הנוכחית, המבנה השאפתני הזה החל להיסדק, דווקא כאשר ברור כי הפוטנציאל האמיתי של הצעד הזה טמון בשילובו כחלק מעסקה גדולה ומקיפה בהרבה, ולא כמהלך מבודד. רק בסוף השבוע האחרון דיווח נדב איל על גודל הפספוס הפוליטי של ישראל: מתברר כי יורש העצר מוחמד בן סלמאן היה מוכן במהלך המלחמה למתווה דרמטי שכלל נורמליזציה מלאה, הפסקת אש, החזרת כל החטופים ואף שליחת חיילים סעודים לניהול עזה, בתמורה להתחייבות ישראלית לנתיב ריאלי למדינה פלסטינית בטווח של 5 עד 7 שנים, אך ראש הממשלה נתניהו סירב והחמיץ את ההזדמנות להסכם היסטורי.
מחיר הפספוס בא לידי ביטוי לא רק במישור המדיני, אלא גם בזה האסטרטגי והכלכלי הרחב ביותר. איל חשף כי בעוד ישראל נותרת מאחור, פרויקט מסדרון השלום הענק, תוכנית IMEC שנועדה לחבר את אסיה, המפרץ הפרסי והודו לאירופה, ממשיך לדהור קדימה בלעדינו. חשיבות IMEC היא עצומה: מעבר לרשת מסילות לשינוע סחורות שהייתה אמורה להגיע עד לנמל חיפה, הפרויקט שודרג כעת והפך לתשתית אזורית מקיפה הכוללת סיבים אופטיים לסייבר, רשתות מימן ירוק, אוטומציה, בינה מלאכותית (AI) ועוד. הרשת הזו נבנית כעת בשקט בפגישות בוושינגטון, אלא שישראל כבר אינה בנתיב של מסילת השלום, והיא מודרת מההגמוניה הכלכלית והטכנולוגית החדשה של האזור.
שינוי תפיסתי עמוק בבית הלבן
במקביל להחמצה הזו, הדיווח של CNN על כך שההסכם הגרעיני כבר סוכם וממתין רק לחתימה חושף שינוי תפיסתי עמוק בבית הלבן, שאף הוא שואב את שורשיו מוויתורים קודמים. למעשה, הוויתור האמריקאי על דרישות המפתח החל כבר בשנה שעברה, כאשר ממשל טראמפ קיבל החלטה דרמטית והסיר את התנאי שהתעקש עליו ממשל ביידן: התניית הגרעין האזרחי והסכם ההגנה בנורמליזציה ובהכרה רשמית בישראל.
עבור ירושלים, השאיפה אינה להתנגד להתעצמות הסעודית, אלא להפך, להיות בעד השילוב שלה כחלק בלתי נפרד מעסקת חבילה גדולה ומקיפה בהרבה. התנאי ליציבות האזור הוא החזרתו של ההסכם הגרעיני אל שולחן הניתוחים האזורי הרחב וקשירתו מחדש לפרויקטים כמו מסדרון IMEC ולנורמליזציה
החלטה זו, שהותירה את ישראל מחוץ למשוואה המיידית, סללה את הדרך לטיוטת ההסכם הנוכחית המותאמת אישית לצרכים של ריאד, ומאפשרת לה העשרת אורניום מקומית ללא חתימה על הפרוטוקול הנוסף של סבא"א ותוך עקיפת הפיקוח החודרני הבינלאומי.
לינדזי גרהאם
(צילום: AP Photo/Andrew Harnik)
כעת, ערב הסעודית עצמה מוצאת את עצמה בצומת דרכים אסטרטגי. בעוד המשא ומתן הטכני הסתיים, חתימתו של טראמפ מתעכבת בצל המלחמה הפעילה מול איראן והחשש מתגובת הקונגרס. מותו הפתאומי של גראהם משאיר את הממשל ללא השושבין שהיה מסוגל לגייס את האצבעות הדרושות בגבעת הקפיטול כדי לאשר עסקה כה שנויה במחלוקת.
כיום שוררת ספקנות רבה ומשמעותית משני צידי הבית בקונגרס לגבי עצם הענקת יכולות גרעין אזרחי לסעודיה, בטח ובטח מבלי לקשור זאת למהלך מדיני גדול ואזורי הרבה יותר. זהו בדיוק המהלך הרחב שאותו ביקשו לקדם ממשל ביידן וגראהם בזמנו, כאשר הסנאטור המנוח התחייב לפעול באופן אישי כדי לגבש את הרוב החוקתי העצום של 67 סנאטורים (שני שליש מהסנאט) הנדרש לאשרור ברית הגנה היסטורית וגרעין אזרחי מחד, לצד חיבור הדוק למסדרון הכלכלי של IMEC מאידך.
בתוך המערבולת הזו, קיימת חשיבות משמעותית עליונה עבור מדינת ישראל לרתום את המהלכים הללו ולמנוע את החרגתה מהציר הדיפלומטי והכלכלי. עבור ירושלים, השאיפה אינה להתנגד להתעצמות הסעודית, אלא להפך, להיות בעד השילוב שלה כחלק בלתי נפרד מעסקת חבילה גדולה ומקיפה בהרבה. התנאי ליציבות האזור הוא החזרתו של ההסכם הגרעיני אל שולחן הניתוחים האזורי הרחב וקשירתו מחדש לפרויקטים כמו מסדרון IMEC ולנורמליזציה.
ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעונירק שילוב האינטרסים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים של ישראל בתוך המהלך הגדול הזה יאפשר לבנות קואליציה אזורית חזקה ואפקטיבית, שתדע לנצל את העוצמה הסעודית כדי לבלום ולעצור את הציר האיראני.
הבית הלבן עומד כעת בפני דילמה של הכל או כלום. ללא האדריכל המרכזי של ההסכם בסנאט, ועם הסכם שנותק מהקשרו האזורי הרחב, טראמפ יצטרך להחליט: האם להסתכן בקרב פוליטי חזיתי מול קונגרס ספקני ומודאג, או להקפיא את השאיפות הגרעיניות של הממלכה דווקא בשיאה של המערכה מול טהרן כדי לחשב מסלול מחדש לעבר אותה עסקה גדולה ונחוצה.
ד"ר קובי ברדה, המכון הטכנולוגי חולון (HIT) ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI).
פורסם לראשונה: 18:13, 19.07.26
