כבר יותר משבוע חלף מאז הפעם האחרונה שבה חמאס מסר לידי הצלב האדום - ומשם לישראל - ארון של חלל חטוף. בזמן שארגון הטרור טוען לקשיים במציאתם של שלושת החטופים שנותרו מאחור - רן גואילי, דרור אור וסותטיסאק רינטלאק - המשפחות שלהם עדיין מחכות לסגירת המעגל.
בשיחות עם ynet בשבוע החולף הן סיפרו על התחושות הקשות להישאר אחרונות, לצד התקווה לסגירת המעגל המיוחלת, כמו כולם. בישראל מעריכים כי אכן קיים קושי אובייקטיבי במציאת שלושת החללים החטופים האחרונים, בצל המאמץ המודיעיני והחיפושים בשטח, שנמשכים בימים האחרונים.
גם שורדי השבי שהתארחו בבית הלבן ונפגשו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ השבוע שלחו משם מסר ברור שהמשימה עדיין לא הושלמה, כאשר הם עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות, וממשיכים לדרוש לשמור את הנושא בראש סדר היום הציבורי.
"המאבק עדיין לא נגמר. אנחנו כאן בוושינגטון, באנו לסגור את המעגל שלנו, אבל יש עוד משפחות שעדיין חוות את הכאב שהמשפחות שלנו חוו, זה לא נגמר עד שכולם חוזרים. במוצאי שבת יש את העצרת, אנחנו מבקשים מכולם להגיע. את כולם - עכשיו", אמרו שורדי השבי בסרטון שצילמו בוושינגטון.
"חודש קשוח"
"לא שהשנתיים האחרונות היו רגועות, אבל זה נהיה יותר אינטנסיבי", סיפר השבוע ל-ynet עומרי גואילי, אחיו של רן. "הדופק עולה בשניות. כל רגע אתה מקבל איזה עדכון, לא יכול לישון כל הלילה. מגיע חלל חטוף ושולחים לבדיקות, ועד שלא מעדכנים מי זה, אני לא ישן. חודש קשוח".
"רני הוא גיבור בכל רמ"ח אבריו. לא רק בלחימה, גם באהבה שלו לאנשים, בעזרה שלו לזולת. הוא המודל שלי. כשאני מדבר עליו החזה שלי מתנפח מגאווה. הוא חסר לי כל מאית שנייה. רני הוא אחי הקטן, אבל היינו כמו תאומים", סיפר על האח שקטן ממנו ב-3 שנים.
סרטון שורדי השבי מוושינגטון, שלשום
(צילום: מטה משפחות החטופים )
"האהבה שלנו כל כך גדולה שאין לי מילים להסביר אותה. תמיד הרגשתי אותו והוא אותי. פעם, כשהוא היה בצבא, כל היום הרגשתי שמשהו לא בסדר איתו. בערב התקשרתי לאמא שלי והיא סיפרה לי שרני פתח את הראש". לצד הכאב והגעגועים, עומרי מנסה להמשיך בחיים - ובחודש שעבר התחתן.
"אני מצליח להחזיק את עצמי מהכוח שהוא נותן לי. מאשתי, מהמשפחה. זה הכי רני להיות אחרון, לוודא שכולם חוזרים קודם. זה האופי שלו. חלמתי שהוא מגיע ואומר שהוא בא מעזה לנוח. הסתכלתי עליו ישן ואז הוא התעורר ואמר 'טוב, אני חוזר לעזה'. הוא אמר לי שהוא לא יכול להיות פה כשהם שם. 'כשהם יחזרו, אני אחזור'. זה רני".
רן בן ה-24 ממיתר, לוחם יס"מ, נפל בקרב בקיבוץ עלומים. רן נלחם פצוע לאחר ששבר כתף בתאונת אופנוע והיה אמור לעבור ניתוח, ולמרות זאת יצא לעוטף. הוא הספיק להציל את חייהם של עשרות ממשתתפי המסיבה ברעים לפני שנהרג וגופתו נחטפה לעזה. הוא לחם כשנתיים ביס"מ נגב של משטרת המחוז הדרומי, ולמרות גילו הצעיר השתבץ בפלגת האופנועים. גואילי הותיר אחריו הורים, איציק וטליק, ושני אחים - עומרי ושירה.
"זה לא אישי, אבל התסכול גדול"
אלעד אור, אחיו של החטוף החלל דרור אור, אמר ל-ynet מוקדם יותר השבוע כי "זה עדיין מיום ליום, זה מה שזה. אנחנו עובדים, עושים מה שאפשר, מדברים עם כולם, וזהו. יש את המשפט המטופש הזה שאומר: 'למה האחרונים תמיד בסוף?'. יש תור - ואנחנו אחרונים".
לדבריו, "כל האינדיקציות שלנו היו שמהישראלים, דרור ורן הם באמת האחרונים. יש תור מבחינת מורכבות החילוץ. זה לא אישי ולא שכחו אותנו, ואלה המסרים העקביים שאני מקבל מהצבא ומהמדינה. המורכבות פה היא הנדסית, ולא יהיה פשוט לצה"ל לחפור ולחקור את המקום שדרור נמצא בו. זה מצריך את המעורבות הבינלאומית. חמאס מחפש לבד, ואם הוא לא ימצא את דרור, ייתכן שיעשו איזה מבצע מוסכם בתוך גבולות ההסכם, וייתכן שנידרש לזה. צריך המון אורך רוח".
האח אלעד הוסיף: "זה מעייף מאוד, התסכול גדול, ויש הרגשה של איך יכול להיות שזה קרה לנו? אני סומך על צה"ל שהוא עושה מה שיכול ומתאמץ מאוד, אבל זה לא משנה את הכעס והתסכול העצומים על מה שקרה ב-7 באוקטובר ומאז. אם המלחמה הייתה קצרה יותר, זה היה מאפשר להחזיר יותר אנשים בחיים, לחסוך סבל, ואולי לאתר את דרור יותר מוקדם. זה קשה להכלה. הקלישאה שה-7 באוקטובר לא נגמר היא אמיתית".
דרור נרצח ב-7 באוקטובר ונחטף לרצועת עזה. תחילה דרור הוגדר חטוף, אך כעבור 208 ימים משפחתו התבשרה כי הוא אינו בין החיים. דרור הוא אב לשלושה ילדים, יהלי, נעם ועלמה, ובן הזוג של יונת אור ז״ל שנרצחה בבוקר המתקפה. שניים מילדיו, עלמה ונעם, נחטפו ושוחררו בעסקת החטופים בנובמבר 2023. אור ניהל מחלבה בבארי במשך כ-15 שנים, והכין את גבינות הבוטיק שלה, יחד עם שותפו דגן פלג שאמר: "דרור היה אדם של תשוקות, אדם של אנשים".
מבין שלושת החטופים שעדיין נותרו בשבי ברצועת עזה, אחד הוא אזרח זר - סותטיסאק רינטלאק שהגיע מתאילנד ועבד בחקלאות בארץ. מעט מדי ידוע על סותטיסאק, שהיה בן 43 בעת שנחטף לרצועת עזה. הוא נסע לישראל במטרה לעבוד בחקלאות ולסייע להוריו הקשישים, ובאותה שבת נרצח במטע סמוך לקיבוץ בארי ונחטף לעזה.
בחודש מאי 2024 עודכנו ההורים כי בנם נרצח ב-7 באוקטובר. אביו קרא אז לחמאס לשחרר את שאר החטופים התאילנדים: "הם חיפשו עבודה מחוץ לתאילנד כדי להימלט מעוני ובתקווה לחיים טובים יותר".
