על-רקע החשדות החמורים אשר נקשרו סביב פרשת הפצ"רית וסביבתה הבכירה ביותר במערכת התביעה הצבאית, עולה הטענה כי לפועלה האמור אין השפעה על ההליך עצמו בפרשת שדה תימן. החשדות סביב התנהלות התביעה הצבאית בפרשה מחייבות את הפסקת ההליכים המשפטיים, כמו גם החלטה שיפוטית של מחיקת כתב האישום כתוצאה מקבלת הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק.
תפקידו המהותי של התובע ומערכת התביעה במסגרת שיטת המשפט שלנו מחייבות כי יפעל בהגינות מוחלטת. להתנהגות פגומה שלו יש משמעות רחבה על אמון הציבור בסדר המשפטי, על אמון הציבור בנציגיו, כמו גם על תקינותו של ההליך המשפטי.
התובע הינו למעשה "יד ימינו" של בית-המשפט וההליך הפלילי אשר תר אחר האמת ולא אחר ההרשעה. לתובע כוח רב שכן הוא מלווה את הגוף החוקר במהלך החקירה, הוא יכול להנחות אותו אילו פעולות חקירה לבצע ואילו לא, להורות על סגירת התיק, הוא מחליט אם להגיש כתב-אישום ובאיזו סעיף חיקוק, התובע יכול להחליט אם להגיע להסדר-טיעון עם נאשם, התובע טוען לעונש בשם האינטרס הציבורי ולמעשה התובע הינו הגורם אשר מייצג את המדינה ב"סכסוך" הפלילי בינה לבין הנאשם אשר עומד לדין וזאת תוך שמירה על זכויות החשודים והנאשמים.
חוק-העונשין, תשל"ז-1977 מונה קשת עבירות חמורות ביותר במסגרת פרק ט' אשר עוסק בפגיעות בסדרי השלטון והמשפט. החוק מונה קשת עבירות חמורות אשר, בין היתר, עוסקות בשיבוש עשיית משפט ובעבירות בשירות הציבור: בידוי ראיות, מסירת תצהיר כוזב, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים ועוד.
חוק סדר-הדין הפלילי נוסח משולב, תשמ"ב-1982 מונה את הטענות המקדמיות אשר ניתן לטעון במסגרת הליך פלילי והרלוונטיות לעניינו הינה טענת הגנה מן הצדק: "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטי".
הנה כי כן, יש ערך חינוכי ממדרגה ראשונה לתפיסה לפיה גם מטרה כשרה אינה מכשירה את כל האמצעים ויש להשיג מטרה חוקית אך ורק באמצעים ראויים. זו תמציתו המהותית של שלטון־החוק.
לא זה המקום לקיים ניתוח משפטי מעמיק סביב השלכות פועלם הלכאורי של ראשי התביעה הצבאית ואולם נקל להבין כי אלו אשר היו אמונים על כלל החובות החוקיות של התביעה הכללית עשו יד אחת לכאורה בכדי להדליף חומר-חקירה במטרה מגמתית להדוף פרסום ציבורי סביב הפרשה וזאת תוך נטילת חלק באותו השיח והגנה על "צד" ו/או תפיסה אחת במסגרתו.
לצורך האמור, הללו לא היססו לכאורה לשקר ולרמות את הגורמים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק במשרד המשפטים ואת בית-המשפט העליון.
עופר רשוצילום: ליאת מנדלבפועלם הלכאורי האמור הוכיחו ראשי התביעה הצבאית כי יש להם עניין אישי בשיח הציבורי סביב הפרשה וככאלו אין הם יכולים לבצע את תפקידם ביושרה ובאובייקטיביות המצופה מהם ואין לסמוך אחר שיקול דעתם המקצועי אשר הופעל בכל שלבי ההליך הפלילי מראשיתו לרבות בעת בחינת חומרי החקירה וקבלת ההחלטה כי חומרים אלו מספיקים לצורך הגשת כתב-אישום.
עו"ד עופר רשו הוא מומחה למשפט פלילי וצווארון לבן
