בימים האלה, כשהמשיח ממש מדפק על הדלת והנה הוא מגיע סוף סוף, מצאתי את עצמי נדחף – ממש נדחף – להתייחס לא להוגי דעות העוסקים בשאלות תיאולוגיות, אלא דווקא לכתבת אחת: מוריה אסרף. אסרף, שוב ושוב ובהבעה מיתממת, לא מבינה מה רע מוצאים אנשים במשיחיות. בסך הכל יהודי מאמין במשיח - מה פסול בכך? מאות בשנים נאבקת היהדות הנורמטיבית בזרמים משיחיים, אך היא אינה מבינה מדוע מתנפלים כמה "חמוצים" מן השמאל על המשיח ועל חמורו הלבן.
סביבה יושבים "חברי הפאנל" - מה כבר יודעים כל אלה בנפתולי ההיסטוריה היהודית? האם הקדישו אי פעם בדל מחשבה לאסונות שהמשיחיות המיטה על עם ישראל? האם יודעים הם שכבר חז"ל קבעו שהקדוש ברוך הוא השביע את עם ישראל שתי שבועות דרמטיות: שלא יעלו בחומה ושלא ידחקו את הקץ? האם יודעים הם שבמסכת סנהדרין מופיעה קללה ישירה כלפי מי שמנסה להפוך את המשיחיות לתוכנית עבודה אקטיבית או לחשב מתי יבוא הגואל, משום שהאכזבה מהציפייה המשיחית מובילה לייאוש דתי ולאומי? כפי שפסק הרמב"ם במשנה תורה: "אל יעלה על הלב שבימי המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו נוהג".
פאץ' משיח
האם יודעים הם עד כמה הייתה המשיחיות ספחת בגוף האומה כאשר התנועה השבתאית סחפה כמעט את כל העולם היהודי? אז, משיח השקר סילף את העיקרון ההלכתי של "מצווה הבאה בעבירה", והפך את החטא לדרך היחידה שבה ניתן לקיים את המצווה העליונה ביותר – תיקון העולם וגאולתו. האם הם יודעים כי כאשר התברר הקלקול הגדול, עם התאסלמותו של שבתאי צבי, התוצאה הייתה שבר רוחני, חברתי ודמוגרפי עצום? האם שמעו הפאנליסטים אי פעם את השם רבי יעקב ששפורטס, מי שיצא בזמן אמת נגד האופוריה השבתאית, תקף את מחיקת עול המצוות וההלכה, והזהיר שהתנועה הזו מחריבה את יסודות היהדות?
נכון, פרופ' ליבוביץ' מת מזמן. ובכל זאת, האם הם יודעים כי לפי ליבוביץ' ורבים אחרים – כולל מרן הרב עובדיה יוסף, שלא היסס להזכיר בהקשר זה את התקדימים ההיסטוריים ההרסניים של משיחי השקר ובראשם שבתאי צבי – ברגע שמישהו אומר "המשיח הגיע" או "אנחנו בעיצומה של אתחלתא דגאולה", הוא בהכרח מייצר משיח שקר? בכך הוא הורס את המחיצה בין קודש לחול ושוקע בעבודה זרה, המקבלת ערכים חוץ-דתיים כמו אדמה, צבא וכוח, ומלבישה את כל אלה בלבוש דתי קדוש לכאורה. (מכאן, כנראה, תג המשיח על מדי צה"ל)
וברוח זו, זרם המשיחיות הפוליטית, מזמנו של הרב צבי יהודה קוק (הרצי"ה) ועד היום, מחזיק בדעה שניצחון צבאי הוא בגדר נס אלוהי המבשר את פעמי המשיח, ממש אחריך הימים. תלמידיו וממשיכי דרכו, בפוליטיקה ובתקשורת, טוענים שכיוון שאנו מצויים כבר באתחלתא דגאולה, בתור הישועה האישית והגאולה הלאומית, הרי שכבר נחנכה ונפתחה תקופה של "מצב פוליטי קיומי טוטלי, שאינו מצב של סובלנות".
לטענת החברים והחברות מן המגזר, משיח כאן ועכשיו הוא אותה טוטליות של קדושה המקיפה מעתה את כל היבטי המציאות. עם ישראל חייב כעת לראות את גודל השעה, וזו יכולה להיראות רק באספקלריה משיחית
לטענת החברים והחברות מן המגזר, משיח כאן ועכשיו הוא אותה טוטליות של קדושה המקיפה מעתה את כל היבטי המציאות. עם ישראל חייב כעת לראות את גודל השעה, וזו יכולה להיראות רק באספקלריה משיחית; שכן מתוך אורו של משיח יבין עם ישראל לשם מה באה מלחמת גוג ומגוג, ומדוע לייסורי המלחמה בעמלק יכולה להיות משמעות אחת בלבד: צירופה, זיקוקה וליבונה של כנסת ישראל.
וכל שנכתב כאן הוא המעט שבמעט, אבל אולי – אולי – הוא יעורר איזה פאנליסט חרוץ לשאול שאלה, לתהות על פשרו של משיח. האם ימות המשיח הם זמנים של שינוי מדיני, אשר מתממש בכוח הנשק של ישראל ובסיוע שמימי מיוחד לדרכי העולם, כפי שכתב הרב המשיחי הנודע ישראל הס, במאמרו "מצוות הג'נוסייד שבתורה" (התפרסם ב"בת קול", ביטאון הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן בפברואר 1980). וכך מכריז הרב הס: "עוד יקרב היום בו ניקרא כולנו למצוות מלחמת מצווה זו של השמדת עמלק" - היא מצוות הג'נוסייד. אופן ביצועה של המצווה מפורט בשמואל א' ט"ו: "לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמתה מאיש עד אשה, מעולל ועד יונק ... מגמל ועד חמור". והרי לכם משיחיות מהי.
ד״ר משה אלחנתי הוא היסטוריון של העת המודרנית
