החתימה שנערכה ב-7 באוגוסט 2026 בעיר מכה לא הייתה עוד טקס דיפלומטי שגרתי. ההסכם הביטחוני המשולש שנחתם בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן – "הסכם מכה" – סימן רגע מפתח בעיצוב מחדש של הגיאופוליטיקה האזורית. עיקרון הליבה שלו חד, ברור וחסר תקדים במזרח התיכון: תקיפה חמושה נגד אחת המדינות החברות תיחשב כתקיפה נגד כולן. זוהי, למעשה, גרסה אסלאמית-סונית של סעיף 5 המפורסם של נאט"ו.
מבחינה ארכיטקטונית, מדובר במבנה מתוחכם להפליא. כל אחת מבירות המשולש מביאה עמה נכס אסטרטגי שאין לשנייה: ריאד מביאה עוצמה פיננסית אדירה ויכולת מימון נרחבת; אנקרה מביאה תעשייה ביטחונית מתקדמת, טכנולוגיית כטב"מים מובילה וניסיון צבאי עשיר כחברה בנאט"ו; ואילו איסלאמאבאד מביאה עמה צבא יבשתי עצום, ניסיון מבצעי, והחשוב מכל – מעטפת הרתעה גרעינית.
חתימת ההסכם בין סעודיה, פקיסטן וטורקיה
(צילום: Murat Cetinmuhurdar/Turkish Presidential Press Office/Handout via REUTERS)
במבט ראשון, עבור קברניטי הביטחון בירושלים, התקבצות כזו של עוצמה צבאית וטכנולוגית עלולה לעורר, בצדק רב, חשש. אולם בחוכמת השחמט הפרסית נהוג לומר כי "הצופה מן הצד מנהל את המשחק טוב יותר מן השחקנים על הלוח״. ניתוח מעמיק מגלה כי הישארותה של ישראל מחוץ ל"הסכם מכה" אינה מגרעת, אלא עמדת תצפית אסטרטגית מעולה. היא מאפשרת לירושלים ליהנות מהאיזון האזורי החדש שנוצר, מבלי להיות כבולה לכללי המשחק על הלוח.
משולש של מורכבות שהופך ליתרון
כדי להבין מדוע הישארותה של ישראל מחוץ להסכם היא נכס ולא חיסרון, די להביט במערכת היחסים הייחודית של ירושלים עם שלוש החברות בברית:
טורקיה והמלכוד שנמנע. היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם אנקרה הדרדרו לשפל חסר תקדים, והנשיא ארדואן מוביל קו תוקפני וגלוי נגד ישראל. הצטרפות לברית הגנה שבה חברה טורקיה הייתה מייצרת עבור ישראל מלכוד אסטרטגי ופוליטי חמור. כשישראל בחוץ, התעשייה והעוצמה הצבאית הטורקית מנוצלות לריסון טהראן במפרץ – מבלי שירושלים נדרשת לכבול את ידיה או להתפשר מול משטר שפועל נגדה בזירה הבינלאומית.
ערב הסעודית והנורמליזציה השקטה. מול ריאד, עמה מתקיים תיאום ביטחוני עקיף ומודיעיני הדוק תחת מעטפת אמריקנית, ההסכם מוכיח כי אין צורך בטקס חתימה דרמטי כדי ליהנות מאינטרס משותף. הישארותה של ישראל מחוץ לפורומים הצבאיים האסלאמיים הפומביים מפחיתה את המחיר הפוליטי והדתי שמשלם יורש העצר מוחמד בן סלמאן בזירה הפנימית. היא מאפשרת לסעודיה להציג מנהיגות סונית עצמאית, בעוד היחסים הרשמיים בין ירושלים לריאד נבנים על בסיס מוצק של אמון מבצעי דיסקרטי.
פקיסטן והרתעת האויב. פקיסטן היא מדינה גרעינית שאינה מכירה בזכות קיומה של ישראל. היעדר הקשר הפורמלי פוטר את ישראל מהצורך לתמרן מול מדינה עוינת, אך בו בזמן מאפשר לה ליהנות ממצב שבו העוצמה הצבאית והגרעינית הפקיסטנית מהווה משקולת נגד מאיימת על שאיפות ההתפשטות של טהראן.
דילמת קהיר: למה מצרים בחוץ?
אחד ההיבטים המרתקים ביותר בברית החדשה הוא היעדרותה של מצרים. מחזיקת הצבא הערבי הגדול ביותר נותרה מחוץ למעגל בשל תחרות היסטורית על הנהגת העולם הערבי וממשקעים מול טורקיה.
יש שיטענו כי ישראל צריכה לשאוף לראות את מצרים מצטרפת לברית כדי שההנהגה החילונית בקהיר תמשוך את הגוש לכיוון מתון ואחראי. אולם העמדה השקולה עבור ישראל היא דווקא לקוות שמצרים תתמיד בסירובה
יש שיטענו כי ישראל צריכה לשאוף לראות את מצרים מצטרפת לברית כדי שההנהגה החילונית בקהיר תמשוך את הגוש לכיוון מתון ואחראי. אולם העמדה השקולה עבור ישראל היא דווקא לקוות שמצרים תתמיד בסירובה. הצטרפות מצרית תכבול את צבאה להתחייבויות הגנה רחוקות במפרץ ותסיט משאבים מלוחמה בטרור בסיני. החשוב מכל עבור ירושלים: מצרים משמשת כיום כעוגן המתווך המרכזי והאפקטיבי ביותר באזור. הצטרפותה לברית לצד טורקיה התוקפנית עלולה לשחוק את מעמדה כמתווכת ניטרלית בשעת משבר. מצרים עצמאית היא נכס ביטחוני ראשון במעלה לישראל.
הרווח מול וושינגטון
העמדה הישראלית משדרגת באופן חסר תקדים גם את מעמדה מול ארצות הברית. עבור וושינגטון, החתירה הישראלית לשימור עצמאותה המבצעית מוכיחה שוב כי ישראל היא בעלת ברית חזקה שאינה דורשת חיילים אמריקנים על הקרקע או הסכמי הגנה מסורבלים. ישראל מאפשרת לארה"ב ליהנות מייצוב המפרץ מבלי לשחוק את היתרון הצבאי האיכותי (QME) של צה"ל. בנוסף, עמדה זו מעניקה לירושלים קלף מיקוח עוצמתי: היא אינה "נואשת" לערבויות חיצוניות, שכן מאזן ההרתעה מול טהראן ממילא מתוחזק על ידי בעלות בריתה של ארה"ב, בעוד צה"ל שומר על ידיו חופשיות.
הבלימה השקטה של איראן
פתגם פרסי עתיק יומין אומר כי "את הנחש מכישים באמצעות ידו של היריב״. בתחכום האסטרטגי של המזרח התיכון, היעד המרכזי של המשולש הסעודי-טורקי-פקיסטני איננו ישראל, אלא טהרן. התוקפנות האיראנית המתמשכת והאיום הישיר על תשתיות האנרגיה במפרץ הפרסי יצרו אצל הסעודים תחושה דחופה כי אינם יכולים להישען עוד אך ורק על המטריה הביטחונית האמריקנית. כאשר ריאד מעמידה מול טהרן חומה בצורה המגובה בטכנולוגיה טורקית ובצבא פקיסטני, מאזן ההרתעה האזורי משתנה לטובתנו.
המחשבה האסטרטגית הפרסית מזהה מיומנות גבוהה ביכולת "להשיג את הדבש מבלי לספוג את עקיצת הדבורה״. במצב העניינים שנוצר, ישראל זוכה בדיוק בכך: היא נהנית מפירות ההרתעה והיציבות שמייצרת הברית מול איראן, מבלי לשלם את המחיר הכבד של אובדן חופש הפעולה המבצעי.
בפתגם הטורקי הידוע נהוג לומר כי "רב-חובל חכם יודע להפליג באמצעות הרוח של אחרים״. זהו בדיוק היתרון הגיאופוליטי של ירושלים בעת הזו
ואם בפתגמים עסקינן, הרי שבפתגם הטורקי הידוע נהוג לומר כי "רב-חובל חכם יודע להפליג באמצעות הרוח של אחרים״. זהו בדיוק היתרון הגיאופוליטי של ירושלים בעת הזו: ישראל אינה צריכה לתמרן בתוך הברית או לממן את מנגנוניה, אלא לנצל את "הרוח האזורית" שמייצרות סעודיה, טורקיה ופקיסטן כדי להשיג את יעד ההרתעה המרכזי מול טהראן.
חובת הפיקוח והזהירות
לצד היתרונות הברורים, אסור לדרג המדיני ולקהילת המודיעין בישראל ליפול למארב של שאננות. הסכם הגנה המאחד עוצמה כלכלית סעודית, טכנולוגיה טורקית ויכולת גרעינית פקיסטנית הוא אירוע שדורש מעקב צמוד. ההיסטוריה האזורית לימדה אותנו שבריתות משתנות ומשטרים משנים את פניהם. המשימה המרכזית של מערכת הביטחון תהיה לוודא כי העוצמה הצבאית הנצברת במסגרת "הסכם מכה" תישאר מופנית אך ורק לעבר הריסון של איראן, ולא תופנה – תחת נסיבות פוליטיות משתנות – נגד מדינת ישראל.
בסיכומו של דבר, המשפט העברי והמחשבה היהודית מעמידים במרכז את מבחן התוצאה והראייה ארוכת הטווח: ״איזהו חכם? הרואה את הנולד". "הסכם מכה" מעניק לירושלים הזדמנות אסטרטגית נדירה: הרתעה אפקטיבית מול טהראן מבלי לוותר על סנטימטר של עצמאות מבצעית. ישראל יכולה לברך על המוגמר, אך חובה עליה להמשיך להחזיק את ההגה בידיה שלה.
פרופ׳ מוחמד ותד, פרופסור מן המניין (משפטים), נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר אורח INSS
