המערכה הנוכחית בין ישראל, ארצות הברית ואיראן אינה עוד סבב עימות מוגבל, אלא מאבק רחב בעל השלכות אזוריות וגלובליות. במרכזו עומדת נחישות משותפת של וושינגטון וירושלים להביא להכרעה אסטרטגית של איראן ושל מערך השלוחות שבנתה לאורך שנים – ובראשן חיזבאללה, חמאס והחות'ים. מעבר להיבט הצבאי המיידי, מדובר גם במאבק על מאזן הכוחות במזרח התיכון, על שליטה בנתיבי סחר ואנרגיה ועל עיצוב הסדר הגלובלי בעידן של תחרות בין מעצמות.
בשלב זה של המערכה מסתמן כי חלק גדול מהיכולות הצבאיות הישירות של איראן כבר נפגע או הושמד, ובכלל זה גם חלקים נרחבים מהיכולת התעשייתית שלה. לאורך השנים השקיעה טהראן משאבים אדירים בבניית מערכי טילים בליסטיים, תשתיות גרעין, מערכי מל”טים ורשתות פרוקסי אזוריות. אולם פעולות צבאיות מדויקות, לצד מבצעי מודיעין מתמשכים, הביאו לפגיעה עמוקה ביכולות אלה. פגיעה זו אינה רק טקטית אלא גם אסטרטגית: איראן הולכת ומופשטת מיכולותיה הצבאיות והשלטוניות, וכל יום שעובר מעמיק את הפגיעה.
במציאות זו מתגבשת כעת מטרה נוספת: מעבר מהחלשת היכולות הצבאיות של איראן לפגיעה ביסודות הכוח הכלכלי שלה. אחד המוקדים המרכזיים בהקשר זה הוא האי חארג' שבמפרץ הפרסי – נקודת יצוא מרכזית של הנפט האיראני. שליטה אמריקאית או פיקוח הדוק יותר על האזור, לצד השתלטות על מיצר הורמוז, עשויים לשנות את כללי המשחק הכלכליים. מצר הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם בתחום האנרגיה, ומעבר דרכו של כ־20 אחוז מהנפט העולמי הופך אותו לנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה.
וושינגטון שואפת לבסס שליטה אסטרטגית רחבה יותר באזור
בהקשר זה עולה לעיתים הטענה כי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מבקש בעיקר לסיים במהירות את המבצע ולצמצם את המעורבות האמריקאית באזור. אולם ניתוח מעמיק יותר של ההתפתחויות מלמד כי ייתכן שהמציאות מורכבת יותר. מסתמן כי וושינגטון שואפת דווקא לבסס שליטה אסטרטגית רחבה יותר באזור, ובפרט סביב נתיבי האנרגיה המרכזיים. שליטה או השפעה אמריקאית על זרימת הנפט האיראני – ובמיוחד אם הנפט הזה ייסחר בדולרים במסגרת מנגנון הפטרו־דולר – עשויה לחזק את מעמד הדולר ואת הכלכלה האמריקאית.
היבט זה מקבל משמעות נוספת לנוכח התחרות הגלובלית מול סין ורוסיה. שתי מעצמות אלה מנסות בשנים האחרונות להרחיב את השפעתן במזרח התיכון ולבנות מערכות כלכליות חלופיות למערכת המערבית. איראן הפכה לשותפה מרכזית במאמץ זה, במיוחד בהקשרים של אנרגיה ושיתוף פעולה צבאי. לכן מבחינת ארצות הברית, המערכה מול איראן אינה רק סוגיה אזורית אלא חלק ממאבק רחב על הסדר העולמי.
עם זאת, חשוב להדגיש כי נקודת המבט של ישראל שונה במידה מסוימת מזו של ארצות הברית. עבור ישראל, המטרה המרכזית במערכה היא ביטחונית: השמדת היכולות הגרעיניות של איראן, פירוק מערך הטילים הבליסטיים שלה וניתוק התמיכה בפרוקסי אזוריים המאיימים ישירות על אזרחי ישראל. חיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן נתפסים כחלק מ”טבעת אש” שנבנתה סביב ישראל לאורך שנים במטרה לאיים עליה מכמה חזיתות במקביל.
בכל אחת מהמטרות הללו קיימת חפיפה אינטרסים מלאה בין ישראל לארצות הברית. גם וושינגטון אינה מעוניינת באיראן גרעינית ורואה במערך הטילים ובפעילות הפרוקסי גורם מערער יציבות אזורי. אולם מעבר לכך, ארצות הברית מסתכלת על המערכה בפרספקטיבה רחבה יותר. מבחינתה, אחת השאלות המרכזיות היא כיצד לנתק את איראן מציר השותפות ההולך ומתהדק עם סין ורוסיה.
לשנות את מקומה של איראן במערכת הבינלאומית
אסטרטגיה אפשרית בהקשר זה היא ניסיון לשנות את מקומה של איראן במערכת הבינלאומית. וושינגטון שואפת להפוך את איראן למדינה שאינה מתייצבת נגד המערב אלא משתלבת במערכת הכלכלית והפוליטית שמובילה ארצות הברית. לצורך כך עשויה ארצות הברית להפעיל מנופים כלכליים ופוליטיים שיביאו את המשטר האיראני לכניעה ללא תנאי. במקביל קיים גם תרחיש של שינוי משטרי, אם וכאשר תתפתח מחאה פנימית רחבה בקרב הציבור האיראני.
לצד סוגיית האנרגיה, קיימת גם זירה כלכלית נוספת שבה מתנהלת התחרות בין המעצמות: שוק המינרלים הנדירים. כיום סין שולטת בכ־90 אחוזים מהייצור והעיבוד של מינרלים נדירים החיוניים לייצור שבבים, רכבים חשמליים וטכנולוגיות מתקדמות. שליטה זו מעניקה לבייג’ינג מנוף אסטרטגי משמעותי. ארצות הברית מחפשת דרכים לאזן את היתרון הזה, ואחת האפשרויות היא חיזוק השליטה במקורות האנרגיה העולמיים ובראשם הנפט.
בסופו של דבר, המערכה הנוכחית אינה רק על פירוק הציר השיעי או על סיכול האיום המיידי על ישראל. היא קשורה גם למאמץ רחב יותר לעצב מחדש את המזרח התיכון כמרחב של שיתוף פעולה כלכלי ותחבורתי בין מזרח למערב. בהקשר זה מקבלת חשיבות מיוחדת היוזמה להקמת מסדרון הסחר והאנרגיה IMEC – פרויקט שמטרתו לחבר בין הודו, מדינות המפרץ, סעודיה וישראל לבין אירופה.
מסדרון כזה עשוי ליצור נתיבי סחר חדשים שיקצרו את הדרך בין אסיה לאירופה ויפחיתו את התלות בנתיבים הנשלטים על ידי גורמים יריבים. מעבר לכך, הוא עשוי לבסס קואליציה אזורית רחבה הכוללת מדינות ערביות מתונות לצד ישראל וארצות הברית. קואליציה זו תוכל להבטיח את ביטחון נתיבי השייט, לפתח תשתיות אנרגיה מתקדמות ולחזק את השילוב הכלכלי בין אזורים שבעבר היו מנותקים זה מזה.
אמיר אביביצילום: יריב כץאם כך, המערכה מול איראן אינה רק עימות צבאי אלא גם צומת אסטרטגי. הצלחתה עשויה להביא לפירוק מערך האיומים שהוקם סביב ישראל, אך גם לפתוח פתח לסדר אזורי חדש שבו נתיבי הסחר, האנרגיה והטכנולוגיה יחברו בין מזרח למערב תחת דומיננטיות אמריקאית רחבה יותר
תא"ל במיל אמיר אביבי, יו"ר מייסד תנועת "הביטחוניסטים"
