סגירת המעגל של אורין גנץ: היום (ראשון) היא תפגוש לראשונה את החייל שחילץ את הגופה של בתה, עדן זכריה, שנחטפה מהמסיבה ברעים. עדן נרצחה בשבי החמאס וגופתה חולצה על ידי חיילי צה"ל במהלך פעילות באזור ג'באליה.
ריאיון באולפן עם אורין גנץ, אמה של עדן זכריה ז"ל
(צילום: ליאור שרון)
אורין אומרת בריאיון ל-ynet כי היא כבר נפגשה עם חיילים שחילצו את עדן, אבל היום היא תפגוש החייל הספציפי שממש ראה אותה במנהרה: "אני הולכת לפגוש אותו ואני הולכת לעשות מול החטיבה את ההרצאה שלי 'לעוף עם כנפיים שבורות', ואני יותר ממתרגשת לעשות את זה עבורם ולפגוש אותם".
כמה שאלות יש לך בשבילו?
"האמת היא שעל חלק מהשאלות הוא כבר ענה לי בטלפון. אני לא יודעת, אני כ"כ מתרגשת, מה שאני רוצה בעיקר לדעת זה על המצב של עדן בזמן שהוא ראה אותה".
מה הפוקוס של ההרצאה שלך?
"אני מאוד עסוקה בתחום הזה. אני בפעילות ובפעולות כל הזמן, אני לא נחה לרגע, אני כל הזמן חושבת מה הפעילות הבאה שלי, ככה זה באמת מעסיק אותי. עכשיו יום השואה, יום הזיכרון, כמובן שיש המון ביקוש, דווקא בזמן הזה, להעביר את המסר. אני מספרת על המקרה של עדן אבל אני בעיקר מעבירה מסר של תקווה ומסר של תקומה, ומסר מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות. בלי לשאול שאלות, למה, מה, מדוע, אלא פשוט מה ניתן לעשות היום כדי להוציא את עצמנו מהמצב הזה ולהגיע לעתיד טוב יותר".
במשפט אחד, מה ניתן לעשות?
"זה הכל מתחיל ונגמר בנו, למשל לשים לב מה יוצא לנו מהפה, שהיד שלנו לא תיקלע למקלדת ברשתות החברתיות, לשים לב מה יוצא לנו מהפה כי בעצם מילים יכולות להיות כמו רצח".
ואת הרגשת את זה בפועל?
"אני הרגשתי את זה, כן. אני הרגשתי שמה שעשו לנו ב-7/10 זה רצח פיזי, אבל קצת לפני, רצחנו את עצמנו, אחד את השני במילים".
זה יום זיכרון ראשון בשבילך שאת חלק מהאירוע הזה. בשנה שעברה עוד היו ביקורות אם פוליטיקאים צריכים להגיע ולשאת נאומים, השנה זה עוד יותר החריף. איך את רואה את זה?
"זה ממש מתחלק בין המשפחות. יש משפחות שכולות שלא מוכנות שיגיעו וינאמו ויש משפחות שכן מוכנות. אני באופן אישי מכבדת כל בן אדם שיגיע, מכל הקשת החברתית ומכל הקשת הפוליטית. מי שמגיע ומכבד אותי, גם אם אני לא מסכימה איתו וגם אם לא הסכמתי איתו לפני ה-7/10, אם הוא מכבד ומגיע ויש לו מה להגיד, אז אני כן אכבד אותו כשהוא ידבר ויגיד כמה דברים על עדן. אני גם רוצה לתת צ'אנס באמת לפוליטיקאים להשתנות ובאמת לעשות פה את השינוי שהם צריכים לעשות, בתקווה שהם למדו את הלקח אחרי ה-7/10".
מאיפה הכוחות? איך לא שוקעים?
"אני באתי ל-7/10 עם איזשהו חוסן רגשי, אמנם זאת באמת ההתמודדות הכי קשה בחיים שלי, אבל יש כלים שאני באמת מיישמת אותם בחיי היומיום שעוזרים לי להתמודד, וחוץ מזה שאני באמת מאמינה באמונה שלמה שעדן נמצאת במקום הרבה יותר טוב מאיתנו, שטוב לה שם, וכל עוד טוב לה, טוב לי.
"ויש לי בקשה קטנה, היום ערב יום השואה, אני מבקשת מאנשים, תחייכו. למה? לא בגלל שקרתה השואה הנוראית אלא בגלל שקמנו לתקומה מהשואה. לא בגלל אירועי ה-7/10 אלא בגלל שאנחנו נקום מאירועי ה-7/10. תחייכו. פייק איט אנטיל יו מייק איט. אני יודעת שלא קל לחייך עכשיו אבל תחייכו עד שזה יהיה אמיתי".
