ארכיון המדינה התיר היום (שלישי) לפרסום את פרוטוקול ישיבת הממשלה ההיסטורית שאישרה את הסכמי אוסלו, במה שהוגדר אז "טיוטת הצהרת עקרונות עם הפלסטינים". הישיבה התקיימה לפני 30 שנה פחות יום - ב-30 באוגוסט 1993. מדובר בסטנוגרמה בת 81 עמודים שסווגה "סודי ביותר", והייתה חסויה עד היום. גם כעת, חלקים מהתמלול הושחרו מפאת ביטחון המדינה - חלקם יפורסמו בעוד 20 שנה (50 מיום ההסכם) וחלקם בעוד 60 שנה (90 מיום ההסכם). כך למשל, כשהשרים דיברו על עתיד ההתנחלויות טושטש חלק מהתמלול. כך או אחרת, זו הייתה התוצאה הסופית: מבין 18 חברי הממשלה, 16 הצביעו בעד אישור הסכמי אוסלו ושניים נמנעו - אריה דרעי (ש"ס) ושמעון שטרית (העבודה).
הישיבה התקיימה בשעה 19:00 במזכירות הממשלה, וניהל אותה ראש הממשלה יצחק רבין. בנוסף לדרעי ולשטרית המשתתפים היו השרים שולמית אלוני, בנימין בן אליעזר, עוזי ברעם, מיכה חריש, דוד ליבאי, אורה נמיר, שמעון פרס, יאיר צבן, יעקב צור, ישראל קיסר, אמנון רובינשטיין, חיים רמון, בייגה שוחט, משה שחל ויוסי שריד. נכח בה גם הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק.
במידה רבה, את הישיבה, את ההסכמים ואת העתיד לבוא הסביר או ניבא רבין כבר בפתח דבריו: "זה הסכם לא פשוט", אמר באנדרסטייטמנט. "כל הסכם אוטונומיה היה מורכב בתוקף הנסיבות, לא במלל שלו, אלא איך מתרגמים אותו בשטח, במציאות סבוכה... לו היינו מנהלים את המשא ומתן עם עצמנו, אני בטוח שהניסוחים היו הרבה יותר טובים. יש גם ניסוחים לא סימפטיים (אני מנסח את דבריי בזהירות), אבל מוכרחים לראות את כל המרכיבים השונים בראייה הרבה יותר כוללת".
אחד החלקים שעדיין מושחרים בתמלול הישיבה:
ניכר היה בדבריו שהוא לא בטח בצד השני של ההסכם, ולמרות זאת יצא למהלך. "מה בעצם היו האלטרנטיבות שלנו? ללכת עם הסורים - וזה עדיין לא סגור בשלב זה, ייתכן שבעתיד זה יהיה", אמר. "ויש את הנושא הפלסטיני, שברור שמדובר בהסדר ביניים וברור שהפעם המשא ומתן לא היה עם המשלחת (מוושינגטון, א"א), כי המשלחת היא רק פסאדה - פסאדה לפאקסים וטלפונים לטוניס. אין לה שום כוח עצמאי. במשך שנה קיוויתי שייצא מהם משהו. אין ברירה. הגעתי למסקנה שאיתם בלבד אי אפשר להצליח. בעצם, המו"מ בוושינגטון הפך להיות משא ומתן עם האמריקנים כמתווכים. הנייר האמריקאי הראשון, הנייר האמריקאי השני - בעצם זה היה נייר שהפך להיות בסיס למשא-ומתן עם הפלסטינים - ולא השיג שום דבר... היה ברור שטוניס, ובמיוחד ערפאת, אם לא יהיה מעורב במשא ומתן, הוא לא יאפשר שום התקדמות. כוח הווטו שלו הוכח מעל כל ספק. כוח ה-DELIVERY - רק העתיד יוכיח".
בשלב מסוים בדיון ניסה רבין לפרט כמה מורכב יהיה המצב החדש שייווצר: "חברים, העסק מסובך מאוד. תאונות דרכים, באיזה בתי משפט ישפטו? מהירות מופרזת, גניבת רכב. יש דברים שבמציאות כזאת אין להם פתרונות חלקים, כי כל רעיון האוטונומיה, הסדר הביניים, הוא רעיון מורכב. הוא הומצא כשכמעט לא הייתה התיישבות יהודית בשטחים, כשאז כל העניין היה הרבה יותר פשוט. ההתיישבות היהודית, בעיקר באזורים הצפופים, סיבכה את החיים - זו הייתה המטרה הפוליטית שלה. זו הייתה התיישבות פוליטית ולא ביטחונית, בלי שום תרומה ביטחונית. הם באים הנה להפגין, אבל צה"ל וחיילי מילואים שומרים על היישובים שלהם, לא הם".
דרעי מחפש קונצנזוס
ואם ראש הממשלה שהוביל את המהלך לא הצליח להסתיר את הספק שניקר בראשו, אצל משתתפים אחרים בישיבה זה בולט, מפורט ומנומק אפילו יותר. שר הפנים דרעי, שכאמור נמנע לבסוף, הסביר לנוכחים: "קשה לי מאוד לדבר. הייתי צריך כוחות מיוחדים כדי לבוא היום לישיבה. אני מקווה שהחברים מבינים זאת. אני לא רוצה לפתח את הנושא. באתי לכאן מפני שכולם יודעים... מה חשיבותו של השלום בעיני הרב עובדיה יוסף... אבל אני חושב שבקרב הציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא די ימני, שהיה רגיל להיות ימני, שארץ ישראל, שכם, חברון ומקומות נוספים כאלה חשובים לו רגשית... לציבור זה קשה מאוד לקבל זאת".
עם זאת, דווקא בסוגיה הביטחונית דרעי נשמע אחרת: "אני מסכים שהבעיה הפלסטינית הינה בעיה פוליטית קשה מאוד, אבל לא הבנתי מדוע היא מהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל. סכנה ביטחונית מהווה סוריה ולא המדינה הפלסטינית. אולי בגלל ההתניה של מדינות ערב באשר לפלסטינים זו סכנה ביטחונית, אבל אם לא קיימת ההתניה הזאת, אני לא חושב שהפלסטינים מהווים סכנה ביטחונית".
דרעי הסביר את כוח ההשפעה של הרב עובדיה על ציבור בוחרי ש"ס, ואמר כי "כשהוא בא עם כל כוחו המוסרי וההלכתי ומנמק... ומסביר מבחינה הלכתית טהורה למה צריך ללכת לקראת שלום בנושא פיקוח נפש, לדברים האלה יש השפעה רבה מאוד על הציבור... שרואה בכך ויתור. ההסכם הזה מתפרש בעיניהם, כאילו לפיו אנו אורחים רצויים או לא רצויים בארץ ישראל. בשבילם יהודה, שומרון ועזה זו ארץ ישראל. זה לא משנה להם אם זה שטח כבוש או לא. בשבילם, הארץ הזאת מובטחת להם מזה הרבה שנים, וההסכם הזה... במקרה הטוב הם מרגישים... שחלקי ארץ אלה לא שייכים לנו באמת. מבחינתנו, כדי שנוכל לצאת ולהסביר למה יש פה פיקוח נפש, צריך להסביר איזו מידת פיקוח נפש מנענו כאן. אני אומר שאפשר להסביר. אפשר להסביר את האיום ומצב הלוחמה עם מדינות ערב... אני בטוח שאם ההסכם הזה ייחתם, יהיו לכך השלכות על מדינות ערב האחרות".
דרעי המשיך: "יחד עם זאת, נצטרך לתת תשובות. האם כדי להיכנס למצב כזה, אנו לא מכניסים למעלה מ-100 אלף יהודים או יותר למצב של פיקוח נפש? הרמטכ"ל וגם שרים אחרים לא התכחשו לעובדה שאנו לא יודעים היום לתת תשובה לביטחונם של היהודים האלה. אנשים שגרים היום ביש"ע רוצים תשובות. חוץ מהבעיה הרגשית שמוותרים על שטח, קיימת שם בעיה קיומית. לכן, ואני לא יכול להתגאות בכך, זו נקודת המבט היחידה שלי. אני לא במעלה כמו זו של הרב עובדיה יוסף, אשר מתייחס רק לצד התורני של העניין".
דרעי פנה לחבריו לממשלה ממרצ, השרים אלוני ושריד, ואמר להם: "ברור שבשבילכם זה הישג. סוף-סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה איתך. אז אולי באמת אנשי מרצ מרוצים... אבל חלק (אחר) מהציבור חשוב לא פחות... זה לא דומה לביקורו של סאדאת בירושלים, כשהאויב הכי גדול שלנו מגיע... וישב בכנסת ישראל. פה עדיין לא רואים שום דבר. ערפאת הוא נעלם. המשלחת הפלסטינית לא ברורה. לא יודעים מה יהיה בשבוע הבא. בינתיים הכול אלו דברים עלומים... בינתיים יש רק ויתורים שלנו, והימין מנצל זאת בצורה חזקה מאוד. אסור שיהיה מצב חלילה שייראה שהממשלה מרוב לחץ קיבלה את הדרך הזאת. לכן, לטובת הנושא שאתם מאמינים בו, צריך ללכת על קונצנזוס.
"אין זו בושה לומר 'הלכנו ויישמנו את הסכם קמפ דיוויד של בגין'. אין זו בושה להגיד כי 'נשמור על ביטחון האזרחים (ביש"ע). למרות חילוקי הדעות, הם אזרחים סוג א' ואנו נשמור עליהם ולא נפקיר אותם. זה לא הסדר קבע, זה לא מבוא למדינה פלסטינית'. תתאפקו. איזהו גיבור, הכובש את יצרו.
"לאור הדברים הללו, ולאור זאת שהרב רואה את עיקר העבודה של הממשלה בהמשך המו"מ, וממובנים שאני לא רוצה להרחיב בהם... איני יכול להצביע בעד ההסכם. זה לא אומר שאין לי דעה בעניין, אלא שבנסיבות שנוצרו אנו נימנע. לא בגלל שאנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם ייושמו על הצד הטוב ביותר".
רמון מול רבין על זכות ההפגנה
שר הבריאות בממשלת רבין, חיים רמון, התייחס להתנגדות הפוליטית והאזרחית להסכם, והעלה סוגיה שמהדהדת לימינו אנו ב-2023. על הפגנות הימין הוא אמר: "אני בהחלט חושב שצריך להקפיד על כך, שלא זו בלבד שזכותם להפגין וזכותם לנקוט כל האמצעים הלגיטימיים, אלא שהממשלה תבטיח את זכותם זו".
רבין: "לא צריך להגזים".
רמון: "אני מציע להגזים, מכיוון שזה קרב על דמוקרטיה, ובדמוקרטיה צריך לאפשר לאזרח להפגין באמצעים לגיטימיים".
רבין: "אבל לא הטרדות בלתי פוסקות. הבעיה היא מה זה אמצעים לגיטימיים".
רמון: "עלינו לבוא ולומר שאם מישהו יחצה את הקו הזה של מאבק לא חוקי, הממשלה תגיב בכל כוחה ותגן על העניין הדמוקרטי. אני חושב שהאבחנה הזאת מצדנו היא מאוד מאוד חשובה גם להמעטת הגורמים הקיצוניים שיאחזו אולי באמצעים לא חוקיים".
האזהרה של פרס, הבעיות שהזכיר ברק
שר החוץ שמעון פרס הזהיר: "אני חייב לומר שיש אפשרות שכל העסק של אש"ף יתפרק ותהיה כאן מין איראן חמאסית. גם אנחנו צריכים להיזהר. אין שום ודאות שהם יחזיקו מעמד, עם כל המרידות, עם כל הקבצנות, עם כל הלחצים וכל הדברים שישנם. אני אומר שזה דבר מאוד רציני. אני פשוט לא רואה אלטרנטיבה ברחוב הערבי, עם כל החסרונות שיש לך, טובה יותר מהקואליציה הנוכחית שקיימת".
לאחר מכן מבהיר פרס: "לא ויתרנו על אף שטח, לא הורדנו אף התנחלות, שמרנו על אחדות ירושלים, הקפדנו על ביטחון ישראל. בעניין השיפוט, בתנאים שישנם לאחר קמפ דיוויד, ישנו שיפור לאחר מה שהיה, בוודאי לא נפילה. לפי דעתי, זו הזדמנות חשובה וטובה וצריך לאשר אותה".
רבין ענה ואמר כי לא שיתף את צה"ל בכל שלבי המשא ומתן מסיבה פשוטה: "הבעיה העיקרית היא פוליטית, וההכרעה היא פוליטית. צה"ל, לדעתי, מסוגל לתת את התשובות במצבים השונים. כמובן, זה מצב פחות נוח מאשר המצב הנוכחי מבחינה ביטחונית, כי במצב הנוכחי יש חופש מלא להיכנס לכל מקום ולעשות כל דבר".
הרמטכ"ל ברק אמר כי מהתרשמות ראשונית בלבד - שכן תידרש עוד עבודה מקיפה - "אני מבחין בבעיות קשות ביותר ביישום רכיב הביטחון בתוך ההסכם הזה, הן בשלב של עזה ויריחו, שהוא השלב שכרגע מוצג פה במסגרת ההסכם שצריך ליישם תוך 7-6 חודשים, והן בשלב היותר רחוק, שחלק מהקווים העיקריים שלהם למעשה מוטעמים בתוך הניסוחים של הצהרת העקרונות".
ברק הבהיר כי כבר בנקודה הראשונה של ההסכם עוברת סמכות מהממשל הצבאי של ישראל לרשות הפלסטינית שתקום - ואז הזכיר את המשטרה הפלסטינית. "מדובר פה על הקמת משטרה פלסטינית חזקה, ניסוח שמקורו בהסכם קמפ דיוויד. יש פה פתח לחיצוניים, גם שוטרים חיצוניים, ויש כבר שוטרים פלסטינים שעברו אימון בירדן ועכשיו יוצאת קבוצה נוספת. הם עשויים להביא אנשים נוספים ולעשות להם הכשרה קצרה, כולל אנשים עם רקע של השתייכות לארגונים צבאיים או פארא-צבאיים פלסטינים, אנשי "צבא השחרור הפלסטיני" או דברים דומים. דרעי אמר לו כי "אנו עדיין במצב שאפשר לקרוא להם ארגוני טרור, לא צריך להרבות במילים", וברק השיב: "אנו אחראים להגנה נגד איומים חיצוניים ולהגנה על היישובים ועל הישראלים, כדי להבטיח את ביטחון הפנים והסדר הציבורי של הישראלים, ולא את הסדר הציבורי והביטחון הכולל. דבר זה עלול ליצור סתירה לא פשוטה כשיבואו לגבש את הפרטים, ואני מניח שזה יהיה עוד נושא לדיונים וויכוחים ארוכים".
בכל אופן, במהלך הדיון ראש הממשלה והשרים לא השלו את עצמם שהטרור הפלסטיני ייפסק, אך הזכירו שהפלסטינים התחייבו לחתום על הצהרה שיפסיקו עם הטרור. פרס גם הבהיר כי הפלסטינים קיבלו את העיקרון שהם צריכים להודיע על גמר הטרור בעת החתימה, וכשדרעי שאל: "ואם הם לא מצהירים?", השיב פרס: "אז לא נחתום". רבין גם אמר כי "אם ייווצר מצב שהמשטרה הפלסטינית לא תפעל נגד הגורמים המחבלים, אני אראה בזה הפרת הסכם. לכן צריך להתחיל בעזה (מוסבר בהמשך בדברי הסיום של רבין - א"א) ולראות מה קורה".
ברק הוסיף כי "יש תמיד סכנה שדרגי השדה במשטרה הפלסטינית ידליפו או יהיו חדורים במקורות מתוך גורמי הפיגועים, ושעצם תהליכי התיאום גם יעכבו פעולה מהירה וגם ישמשו מקורות להתרעה, בזמן שהם מפעילים את כל העניין". הוא פירט שלצבא יש שלוש משימות בתחום הביטחוני: "הביטחון נגד איום חיצוני - לגביו אני אומר, כדי לשים אותו בצד, יש דרכים סבירות להתמודד עם זה בכל אחד מהשלבים האלה, על ידי האפשרות לפרוס את הכוחות ואת עמדות ההתרעה במקומות הנכונים. השנייה, להגן על היישובים הישראליים, ואני עוד פעם שם את זה בצד, כי זו רק בעיה של סד"כ ואמצעי ביטחון. צריך גדרות, אמצעים, כוח ואפשר להגן עליהם. אני מוריד את הדברים שהם יחסית פתירים.
"הנושא השלישי הוא הרבה יותר מורכב – התנועה לאורך הצירים. ברצועת עזה יש עשרות רבות של קילומטרים של צירים, כ-200-150 ק"מ. באיו"ש מדובר על קרוב לאלף ק"מ של צירים וכבישים. בג'באליה חיים 50 אלף איש. אנו יודעים שבבית מסוים בתוך ג'באליה יש פעולה, יש התכנסות של מבוקשים, ולא חשוב איך אנו יודעים. אני אומר מראש, כי נדע הרבה פחות על מה שקורה בג'באליה. אנו יודעים איכשהו שיש שם משהו, ואנו רוצים ללכת ולתפוס אותם לפני שהם יצאו לכביש ויירו על רכב. זה לא יהיה פשוט בכלל. אני עוד לא יודע מה יצטרכו להסביר למשטרת הפלסטינית כדי לתאם איתם ולדון בכל העניין. איני יודע איך מתאמים עם המשטרה הפלסטינית כניסה של חיילים של גבעתי לג'באליה".
כאן החל ברק לדבר על האפשרות השלישית, שכולה אסורה בפרסום ל-60 שנה נוספות, ואז סיכם: "זו בעיה לא פשוטה, שככל שמעמיקים בה ומחפשים את הצדדים השונים שבה אנו רואים שצורת הפעולה הנוכחית לא תוכל להתקיים. צריך לדעת זאת ביושר, כי צורת הפעולה הנוכחית היא עוגן מרכזי ביכולתנו הנוכחית להיאבק בטרור ביהודה, שומרון ועזה".
הוא המשיך: "ולגבי שב"כ שהם יקימו. אני מניח שהם יקימו לעצמם שירותי ביטחון – הרי אז אנו מוצאים את עצמנו נשענים על הנחת היכולת שלהם. ההנחה שלי היא, ששיתוף הפעולה יהיה מוגבל מאוד, ולא חשוב מה יהיה כתוב בהסכמים ברמות העליונות. שיתוף הפעולה עם המשטרה הפלסטינית בדרג השדה יהיה חלש ומאולץ, וגם דרגים עליונים, לפעמים, לא ישתפו פעולה כאשר יתעוררו נושאים במחלוקת, שבהם היענות לבקשתנו תהווה הצבת סימן שאלה על האטריבוטים של כעין ריבונות שמכוננים בתוך המשטרה הזאת, עצמאותה, פעולתה או זכותה להיות הראשונה שפועלת, או הראשונה שמסרבת לתת למישהו אחר לפעול".
ברק הזהיר בישיבה כי עלולים להיות בחברה הפלסטינית אלמנטים קיצוניים שיהיה להם עניין פעיל לנסות לטרפד את ההסכם הזה, דווקא משום הפוטנציאל. רבין העיר לו: "כולל בחברה הישראלית, אבל זה לא עניינך".
במהלך הישיבה אמר גם השר פואד בן אליעזר כי "אין שורה אחת שאין לי עליה הערות, אולי בגלל העובדה שהייתי שש שנים בשטחים", ובהמשך הוסיף: "הממשלה נדרשת לשאלה אחת ויחידה - האם היא מוכנה לקחת סיכון, כן או לא. ואני אומר - כן לקחת סיכון. זו הזדמנות היסטורית לחלץ את עצמנו ממצב שאולי הזדמנות כזו לא תחזור".
למה לתת נשק לערפאת?
שמעון פרס אמר כי "נקלענו למצב אידיוטי", והסביר: "לפי דעתי, יש רוב ערבי שרוצה שלום; יש מיעוט ערבי שמתנגד לשלום. המיעוט חמוש, הרוב לא חמוש. לדיימון ראניון יש סיפור: 'שיחקו בקוביות לא מסומנות, אז אחד אומר: איך נדע מי מנצח? אז הוא מוציא אקדח ואומר: אתם תשחקו, אני כבר אודיע לכם'. אז אם אתה רוצה דבר כזה, יש. אני אומר: רגע אחד, בואו ניתן לרוב את המשטרה כדי להגן על עצמו. אחרת, גם אין שום סיכוי לבחירות. החמאס ימעך אותך ליד הקלפיות. לנו יש תפקיד אידיוטי, להגיד שיש רוב, שאנחנו לא מכירים בו, ולשתק את המיעוט בכוח הזרוע. אחר כך מאשימים אותנו בהפרת זכויות האדם".
פרס הזכיר שבירדן המלך "התגבר על חמאס", ופואד בן אליעזר - אז שר הבינוי והשיכון - השיב: "אש"ף יתגבר עליהם". פרס ענה: "גם אני חושב, אך תן לו נשק, תן לו משטרה. תראה איזה מצב אבסורדי - מאש"ף אתה לוקח את המשטרה, לחמאס אפילו אתה משאיר כמה אקדחים. הרי זה לא חשוב כמה אקדחים יש לו, גם חשוב מי מוכן יותר לירות ולהרוג".
פרס הסביר: "עכשו הודיע ג'יבריל בפומבי שהוא הולך להרוג את ערפאת. גם כאן זה משחק באש. אש"ף במצב נורא - הם נשארו בלי כסף, בלי נשק, בלי ידידים. באיזשהו מקום, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: נניח שאש"ף ייעלם, מה יהיה אז? עם מי נדבר? על מה ננהל משא-ומתן? עם מי ננהל משא-ומתן?"
לאחר מכן החל פרס לדבר על המשברים שהיו במשא ומתן, ואמר כי בעוד רבין התעקש על מונח "OVER-ALL SECURITY", הפלסטינים היו מוכנים רק ל-"external security" ו-"internal security". לדברי פרס, "בעניין הזה כמעט והגענו למשבר, על המילה over-all".
אברהם בייגה שוחט, שהיה אז שר האוצר, כינה את ההסכם "רגע היסטורי", והבהיר כי "הרגעים ההיסטוריים שלנו תמיד מלווים ברגשות פחד ואי-בהירות של איך יתגלגלו הדברים. כך היה גם בהכרזת המדינה ובכ"ט בנובמבר. הייתה שמחה והיה חשש. זה בדיוק מה שאני מרגיש. זה מסוג הדברים שגם לשאלות פשוטות אינך יודע את התשובה".
שוחט גם ציין כי בעיניו, "אש"ף חזק הוא יותר טוב מאש"ף חלש" - והסביר: "יש כל כך הרבה איומים על ההסכם הזה וכל כך הרבה מאבקים פנימיים עוד יהיו, שאש"ף חזק הוא יתרון. לא צריך להחליש, צריך לחזק, זו הערכת המצב שלי. עם אש"ף חלש תהיה בעייתיות ביישום ההסכם, עם אש"ף חזק יש יותר סיכוי שהדבר ייצא לדרך".
קרב "להיות או לחדול" של הממשלה
שריד אמר לחברי הממשלה כי "אם אנחנו לא נגן על ההסכם הזה, אני לא בטוח שיימצאו להגנתו הרבה מתנדבים". לדבריו, "השאלות שנשאלות כאן לגיטימיות ואולי אפילו הכרחיות, אבל אנחנו יודעים מניסיוננו שגם אם דברים מדויקים לא יוצאים, האווירה יוצאת, ואם האווירה יוצאת - אז הייתי אומר שהייתה בה עד כה מידה כלשהי של נכאים והמון-המון בעיות".
שריד אמר כי יש לממשלה בעיה של התמודדות עם דעת הקהל, ורבין השיב כי "זה קרב של TO BE OR NOT TO BE של הממשלה". על כך ענה שריד: "הרבה יותר מגורלה של הממשלה, משום שאם העניין הזה קורס - אז אני לא רואה יותר פרוספקטים לשלום. לפי דעתי, אם אנחנו לא הולכים להגן על ההסכם הזה בהתלהבות, אז יקעקעו אותו בהתלהבות".
פרס שמח ש"לא גמרנו קודם עם הסורים"
לאחר מכן עובר פרס לדבר על משבר אחר - מול המתנחלים. "אני חשבתי שיהיה משבר אחר, ואיכשהו עברנו אותו - ואני רוצה לדבר בגילוי לב ולהגיד גם דברים שבלב, אין לי מה להסתיר", אמר. "ממה חששנו? שהם יתחילו עם עניין ההתנחלויות. חברים יקרים, יהודה ושומרון זה לא ימית ושנת 1993 אינה שנת 1982. להתחיל להוציא היום עשרות אלפי מתנחלים, לפי דעתי, זה היה מביא אותנו למצב בלתי אפשרי, גם מוסרית וגם פיזית. מבחינת השכל ההיסטורי, זה היה אחד העימותים שלפי דעתי - וכך גם ניהלנו את המשא-ומתן - צריך להימנע ממנו; עד כדי כך שהם הסכימו שההתנחלויות תישארנה כפי שהן, גם ברצועת עזה".
לדברי פרס, "אני רוצה להזכיר ולומר, שמשהתחילו את המשא-ומתן, הם הציעו שההתנחלויות האלה יהיו באזורי סחר חופשיים, שיהיו שם יהודים ויהיו שם ערבים, כדי להקל עלינו, ואנחנו בעניין הזה גם כן עמדנו, ואני מאוד שמח שזה נגמר כך. אין הורדת התנחלויות". פרס גם הבהיר כי "אם היינו גומרים עם סוריה קודם, לפי דעתי, לא היינו משיגים את זה, כי הסורים, לפי דעתי, יעמדו בתוקף שנוריד את כל היישובים, ואז גם הפלסטינים היו מדברים על כל היישובים".
רבין, נציין, אמר כי "עם הסורים זה לא בשם לסיכום. יתרה מכך, עם הסורים זה לא REVERSIBILITY. אני מניח, שסכנה לתקלות עם הסורים קטנה יותר, אבל שלא תהיה אי-הבנה, הסורים לא מדברים על פחות מנסיגה כוללת, תמורת שלום שהוא עדיין לא השלום שלנו. יכול להיות, שבעתיד הם יתקרבו לזה, יש סימנים לכך, אבל זה לא קיים היום. עם הפלסטינים, יכולות להיות התפתחויות חיוביות, אבל יכולות להיות גם שליליות. כל דבר הוא REVERSIBILITY. בעצם, ההסכם הזה, כפי שאני קורא אותו, יש לו D.O.P, יש תחילה בעזה וביריחו ולמעשה, ביהודה ושומרון, פחות או יותר נשאר אותו דבר, אולי EMPOWERMENT EARLY, לפחות לתשעה חודשים ראשונים".
פרס גם הבהיר כי "מה שהביא את ירושלים לדבר משברי היה ערפאת, והסיבה שהוא עשה זאת זה כדי שלא יוכלו לגמור בלעדיו. מה פייסל חוסייני יכול להגיד? ערפאת נגד ויתור על ירושלים והוא בעד ויתור על ירושלים? זה לא יעלה על הדעת. ירושלים יצאה מהתמונה. בקמפ דיוויד ירושלים לא יצאה מהתמונה. בקמפ דיוויד יש שלושה מכתבים, שכל מכתב מייצג עמדה שונה בעניין ירושלים: המכתב של בגין, המכתב של סאדאת והמכתב של קרטר. כאן לפחות הצד השני הסכים שבתקופת האוטונומיה אין בעיית ירושלים. ידונו כפי שידונו על כל הדברים האחרים; התנחלויות, ירושלים ודברים אחרים".
פרס הבהיר כי בהסכם אין כל התחייבות שהפלסטינים יוכלו להעמיד מועמדים בבחירות המקומיות בירושלים, אך כן שיוכלו להצביע למועמדים. בן אליעזר הבהיר כי "הם יוכלו לבחור", ודרעי אמר: "להיבחר - זה למשא ומתן". רבין הבהיר: "כתוב השתתפות בבחירות, כשהם אומרים גם לבחור וגם להיבחר ואנחנו אומרים רק לבחור - וזה נושא למשא ומתן".
האזהרה של שולמית אלוני
שולמית אלוני הבהירה שהיא תומכת בהסכם ומברכת עליו, אך הדגישה: "יש לי הערה אחת שאני מרגישה צורך לומר אותה - האם המצב הביטחוני היום הוא מאה אחוז? האם האלטרנטיבה, בלי לעשות את ההסכם הזה, תבטיח מצב ביטחוני טוב יותר, כאשר העם שנתון תחת השלטון שלנו, תאבד לו כל תקווה והחמאס יעלה שוב ואנו נמשיך בסגר, ונמשיך בחוסר התקווה שם? לנושא הביטחוני ניתנו תשובות מקסימליות בהסכם, כפי שהוא מובא פה, ואני חושבת שהוא מכוסה מכל צד ומכל זווית מקסימלית, ואינו צריך לעורר הרגשה שאנו מסכנים פה יותר מאשר האלטרנטיבה, אלמלא היה ההסכם הזה. אנו יודעים, שאי אפשר לצפות שלא יהיה מה שאנו קוראים 'טרור', אם לאנשים החיים זה עשרים וכמה שנים תחת השלטון שלנו, לאחר כל התקוות שהיו, לא תינתן תקווה לאיזושהי מסגרת משלהם - אותה אוטונומיה".
לדברי אלוני, "על כן, כשאנו בודקים את האלטרנטיבה מצד אחד, ומצד שני את התקוות, את ההבטחות שלנו ואת הרצון שלנו לפריצת דרך, נדמה לי שמה שצריך לעשות היום או מחר בבוקר זה להפשיל שרוולים, לקבוע את הוועדות ולהתחיל ללכת לפתרון משעה שתהיה חתימה, ואני מקווה שתהיה חתימה בשעה טובה בהקדם. תוך כדי עבודה יעלו בעיות לאין ערוך, הדרך היא ארוכה, ויהיו עליות ומורדות, ואף אחד מאתנו, לפחות מאלה שאמרו שצריך לדבר עם אש"ף וללכת קדימה, איננו אומרים 'אמרנו', ושזה פחות מדי. כל מה שאנו אומרים, שההסכם הזה הוא טוב. הוא יפתח בפנינו קשיים, אנו נוכל להתמודד איתם, אבל הוא נותן תקווה לשני העמים באזור הזה, לחיות זה בצד זה ולהתחיל להביא את בשורת השלום לכלל הציבור. מבחינת הביטחון, אני חושבת שיש פה מספיק ערבויות, והאלטרנטיבה אינה מבטיחה יותר ביטחון מאשר ההצעה שהובאה לכאן".
לפני ההצבעה רבין הבהיר: "הבעיות יהיו קשות יותר מהיום"
רבין הבהיר בדברי הסיום כי דיבר עם הרמטכ"ל אהוד ברק על כל בעיות הביטחון במתכונת של האוטונומיה, "עם JURISDICTION ובלי JURISDICTION". לדבריו, "ברור שבעיות הביטחון בנסיבות האלה הן בעיות קשות, ונצטרך לתת להן תשובה. יש כאן צורך לחלק שותפות עם הפלסטינים, כשאינך יודע בוודאות איך הם ינהגו בהסדר. אם ניקח את עזה תחילה, נניח שאנחנו יוצאים מעזה - אני מניח שנעשה את הכול בשלבים, איני בטוח שעזה העיר תהיה דווקא ראשונה. אולי שני מחנות הפליטים. נצטרך לעשות זאת בשלבים כדי לראות אם הם משתלטים שם או לא, מי המשתלט, איזה כוח, להכיר אותו, לדבר איתו. לא נעשה את זה בשיטה שהולכים הביתה - נקודה".
רבין הוסיף: "הבעיות תהיינה קשות, ואני מוכרח לומר, בכל אוטונומיה הן תהיינה יותר קשות מהיום. כי היום אתה בשליטה טוטאלית, ואילו באוטונומיה אתה בשותפות, והמבחן יהיה על שותפות. אני לא מציע לטשטש את זה. אם יש מציאות של שותפות עם עוד גורם אחד, הסיפור שונה. לכן יש בעיות קשות. ביהודה ושומרון זו בעיה יותר קשה, לכן הדירוג פה הוא חשוב, כדי לנסות את המבחן בעזה. היום אתה נוסע לדולב, אני לא יודע אילו ואדיות אתה עובר, כמה כפרים יש בדרך. היום בשביל להגיע לאלון מורה ולכל מיני מקומות כאלה, צריך לעבור דרך שכם. אני לא רוצה להכניס אתכם לכל הפרטים, אבל הרמטכ"ל מכיר את העניין, תפקידו להכיר והוא בא והציג את הדברים, לא בהקשר של הנייר הזה".
רבין הסביר את דברי ברק, ואמר כי "ברגע שיש אוטונומיה, בעיקרון של שותפות כי אחרת זו לא אוטונומיה, יש בעיות מורכבות וקשות. תפקידו של הרמטכ"ל היה לומר את זה כאן היום. הוא הרמטכ"ל, הוא צריך יהיה לבצע את זה, הוא צריך להגיד את זה. על אף כל זאת, אני מאמין שצריך ללכת בדרך הזאת. זו לא הכרעה של הרמטכ"ל, לא הוא צריך לקבל החלטות על כך, אלא הוא צריך לתת את המשמעות הביטחונית להחלטות המדיניות שלנו - זוהי החלוקה בין הצבא ובין הדרג המדיני".
16 מתנגדים, 2 נמנעים: ההצבעה
לפני שהצביעו ראש הממשלה והשרים אמר רבין כי הוא יכול "להביע צער וגם הבנה" לכך שדרעי בחר להימנע, ואמר כי "אני מאוד מקווה, אריה, שביחד נתגבר על הבעיות. תקווה מותר להביע. אני רוצה להזכיר שכל מי ששייך לקואליציה ולממשלה חייב בהחלטת הרוב כשהדברים יגיעו להכרעות". לאחר מכן אמר רבין: "אני מבקש עתה להצביע. מי בעד? 16. מי נמנע? 2. אין מתנגדים. ההחלטה התקבלה".
