בשבוע שעבר השיקה חברת הבינה המלאכותית Moonshot מבייג'ינג את Kimi K3, מודל שפה גדול, שדורג מיד על ידי מומחים כמשתווה למודלים הנחשבים והמתקדמים ביותר של OpenAI ואנת'רופיק. אפילו אילון מאסק כינה אותו "עבודה מרשימה".
ההישג הסיני היה בולט פחות לולא הרוח החיה שמאחורי החברה, המייסד הנמרץ שלה יאנג ג'ילין, 34, חובב מוזיקת רוק, שרכש את השכלתו הגבוהה דווקא באמריקה: הוא השלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קרנגי-מלון בשנת 2019 בתוך ארבע שנים בלבד.
במהלך שנותיו שם היה יאנג שותף לכתיבת מאמרים, בין השאר על טכנולוגיית ה"טרנספורמר" שהממה את העולם כשאפשרה לצ'אטבוטים לנהל שיחה כמו אנושית. הצעיר הסיני סומן במהירות בעמק הסיליקון: אפל חיזרה אחריו במרץ, בגוגל ובמטא פרשו לו שטיח אדום; בסטנפורד וב-MIT המתינו לו לפוסט-דוקטורט. אבל הוא לא בחר באף אחד מהם - ובניגוד למקובל, העדיף לחזור לסין.
איך אמריקה הגדולה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מקור החלומות והשאיפות של רבבות צעירים סינים והודים וישראלים מצטיינים - הפסידה את הטאלנט הבא שלה בקלות כזו? אחת ההשערות הייתה כי ג'ילין נבהל ממדיניות ההגירה הנוקשה ומהתגברות החשדות בארה"ב לריגול תעשייתי מסין, אולם מקורביו סיפרו כי חלומו הגדול היה תמיד להקים חברת בינה מלאכותית משלו דווקא בסין. הוא חזר וטען בפניהם, כי אם לא יעשה זאת יתחרט על כך כל חייו.
באפל אף הציעו ליאנג תפקיד בכיר במשרדי החברה בבייג'ינג, מה שיכול היה לאפשר לו לחזור הביתה ולהנות במקביל ממשרה חלומית. אבל יאנג, כפי שתכנן מראש, העדיף לממש את חלומו לחבר שהקים העניק את השם Moonshot, מתוך האלבום האהוב עליו של פינק פלויד, Dark Side of the Moon.
חדרי הישיבות במטה החברה ברובע היידיאן בבייג'ינג נקראים על שם להקות רוק, ופסנתר לבן עומד במרכז המשרד. רבים מהחוקרים שאסף אליו ג'ילין למדו לצידו באוניברסיטת צ'ינגחואה בסין, שם עשה את התואר הראשון שלו. אחד מהם הוא ג'ואו שיניו, מי שנהג לארגן אתו תחרויות מוזיקה בקמפוס. יאנג עצמו היה גם מתופף בלהקת הסטודנטים Splay.
300 מיליון דולר הכנסות
זה היה תחילתו של מסע שהגיע לשיאו בשבוע שעבר בהשקת מודל ה-K3. ההשקה גרמה לפאניקה במערב לגבי היכולות הגוברות של הבינה המלאכותית הסינית, בדומה לתחושה שעוררה השקת "דיפסיק" (DeepSeek) בשנה שעברה. בתוך שלוש שנים מאז ההקמה, הצוות של יאנג, שמונה 300 עובדים, יצר מודל AI שמתחרה בטובים בעולם.
זה לא קרה מיד: רבים בתעשיית הבינה המלאכותית של סין העריכו כי Moonshot לא תשרוד את המרוץ האכזרי והיקר לבניית מודלי שפה גדולים. בשנת 2024, הסטארט אפ הרוויח רק 2.4 מיליון דולר, בעוד שהעלויות בהכשרת מודלים וגיוס חוקרים זינקו. יאנג קיבל החלטה לוותר על פיתוח צ'אטבוט, ובהחלטה מכרעת נוספת התחייב לספק את המודל שלו בקוד פתוח.
Moonshot AI
(צילום מסך)
התוצאה לא איחרה לבוא: Moonshot כיום היא אחת מספקיות המודלים הצומחות ביותר בסין, עם הכנסות שנתיות שהגיעו לכ-300 מיליון דולר ביוני. ה"פייננשל-טיימס" הבריטי, שמתייחס לתופעה, טוען כי למערכות הבינה המלאכותית המתפתחות בסין כוח משיכה הולך וגובר על הטאלנטים והיזמים הסיניים, ויאנג אינו היחיד שמחליט לחזור הביתה.
דוגמאות בולטות: ד"ר הארי שום, חוקר ראשי וסגן נשיא בכיר לקבוצת הבינה המלאכותית והמחקר במיקרוסופט, חזר לסין לאחר קריירה מפוארת בצמרת ההייטק האמריקאי, ומונה ליו"ר המכון הבינלאומי למדע הנתונים וה-AI באוניברסיטה המדעית והטכנולוגית של שנז'ן.
גם פרופ' צ'י יואן, מי שכיהן כסגן נשיא בכיר ביאהו, ולאחר מכן כסגן נשיא בכיר במיקרוסופט, חזר ב-2017 לסין כדי לכהן כנשיא ומנהל תפעול ראשי (COO) בענקית הטכנולוגיה "באיידו"; פרופ' ז'ו סונג-צ'ון, מהשמות המובילים בעולם בתחום הראייה הממוחשבת, חזר לבייג'ינג ב-2020 וכיום הוא עומד בראש המכון ל-AI כללית בבירה הסינית ומוביל מחקרים סיניים בתחום הבינה המלאכותית הכללית (AGI) העתידני. והרשימה עוד ארוכה.
היסטורית, רוב הסטודנטים הסיניים במדעים, מתמטיקה וטכנולוגיה, בחרו לאורך השנים להישאר בארה"ב לאחר לימודי הדוקטורט ולהשתלב במעבדות המחקר היוקרתיות של ענקיות הטק. אבל סקר שנערך בסטנפורד בקרב 1,304 מדענים ממוצא סיני אמריקאי כבר בשנת 2024 גילה, כי 73% מהם הרגישו "לא בטוחים" כחוקרים אקדמיים, ו-65% הצביעו על חששות סביב "שנאה ואלימות אנטי-אסייתית".
לומדים בארה"ב - ואז חוזרים לסין
(צילום: shutterstock)
לפי "פייננשל טיימס", מייסדים סינים מרקע דומה דיווחו כי נוח להם כיום יותר להקים סטארט אפ בסין - הן בשל מארג ההיכרויות הרחב שלהם שם, והן בגלל התרבות המקומית המוכרת; חלקם אפילו מציינים את המסגרת הרגולטורית הבהירה ואת מאגר הכישרונות הגדול בסין. ורבים מהם מדברים על פטריוטיות, ומרגישים כי תרומתם לפיתוח ה-AI בסין תסייע למולדתם להוביל את המהפכה הטכנולוגית הגלובלית.
הוויכוח על עזיבתו של יאנג הפך לדאגה רחבה יותר בארה"ב לגבי שימור כישרונות בינה מלאכותית. השבוע נשמעה בעמק הסיליקון אפילו הצעה להעניק "גרין קארד" אוטומטי לכל דוקטורט בבינה מלאכותית שהוא תושב חו"ל כדי לפתות אותו להישאר בתחומי ארה"ב.
70% חזרו לסין
סין היא כבר לא רק יבואנית של כישרונות שהוכשרו על-ידי ארה"ב; היא כבר מצליחה לייצר אותם בעצמה. מוסד "הובר" של סטנפורד עקב אחרי 356 חוקרים העומדים מאחורי המודלים המרכזיים של "דיפסיק", ומצא ש-53.5% מהם מעולם לא למדו או עבדו מחוץ לסין. מבין בעלי הניסיון בארה"ב, 70% חזרו בסופו של דבר לסין.
במשך עשרות שנים, הדומיננטיות הטכנולוגית של אמריקה התבססה על נוסחה פשוטה: למשוך אליה את המוחות המבריקים ביותר בעולם ולטפח אותם אצלה. הסיפור של יאנג ג'ילין מרמז שהגישה הזו נמצאת במבחן - לא רק כי ארה"ב הפכה לפחות מזמינה, אלא כי סין הפכה ליותר מושכת. השאלה אינה האם יאנג עשה את הבחירה הנכונה. השאלה היא מהו עתידה של אמריקה אם כוח המשיכה שלה הולך ואובד.
