"זה התחיל באלימות כלפי הבנות שלי, המשיך בזה שהוא לקח צ'קים וזייף חתימות שלי, לקח לי את המשכורת ופתח עסק על השם שלי בלי שאני יודעת. כשהוא לא מוצא מאיפה לגרוף כסף האלימות מתגברת - ואז זה מגיע לניסיון רצח". כך סיפרה היום (רביעי) אסיה אסתר גלעדוב, נפגעת אלימות כלכלית, בדיון שנערך בנושא בוועדה לשוויון מגדרי של הכנסת. בדיון סיפרו נשים על האלימות שחוו, וגם על היעדר המענים המתאימים מצד הרשויות.
העדויות על האלימות הכלכלית מצד בני הזוג
(צילום: ערוץ כנסת)
אלימות בזוגיות עשויה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, נסתרות מהעין: מניעת גישה לחשבון הבנק, מעקב אובססיבי אחר כל תנועה מחוץ לבית או כל פעולה ברשתות החברתיות ובטלפון, בידוד וניתוק של בן או בת הזוג מהמשפחה ומהחברים. לעיתים מדובר בצעד הראשון בדרך לאלימות קשה יותר. אך לא פעם, האלימות השקטה והנסתרת נמשכת שנים מבלי שהנפגעת או הנפגע מצליחים לצאת מתוך מערכת היחסים הפוגענית.
אלימות כלכלית היא אחד מסוגי האלימות הללו - ובשונה מאלימות פיזית, המודעות לתופעה נמוכה יותר, והמענים מצד המדינה מצומצמים הרבה יותר. הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית עברה בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת, אך לא קודמה מעבר לכך.
גלעדוב, שהעידה כי עבדה בתפקידים בכירים "עם משכורת יפה", סיפרה כיצד האלימות הכלכלית השיטתית מצד בעלה הכניסה אותה לחובות על שמה. בשל איומים על חייה היא הגיעה למקלט לנשים מוכות, וכשיצאה משם מצאה את עצמה מתקשה לשרוד כלכלית. "בחיים לא היה לי חוב בבנק, בחיים לא חזר לי צ'ק - ופתאום יש לי חוב של 750 אלף שקל. לא עניין את הרשויות כלום. כשהתחננתי לרווחה שאין לי כסף עשו לי טובה בבושת פנים ונתנו לי שובר של 250 שקל. מעולם לא הזדקקתי לזה. לעיתים חזרתי למקלט לבקש מצרכים כי הרווחה לא רואה אותנו".
"את המשכורת שלו הוא לקח לעצמו", סיפרה בדיון חני אסרף, אם לחמישה ילדים, "אנחנו חיינו מ-640 שקלים, מקצבת הילדים. המקרר חולק למדפים - העליונים שלו, והתחתונים שלנו. הילדים ידעו שאסור להם לגעת באוכל. שני ילדים שלנו שברו יד. הוא לא הסכים לפנות אותם. הוא יצא בהפגנה החוצה לראות איך אני מסתדרת בלעדיו. קיבעתי להם את היד בעצמי כל הלילה, ולמחרת בבוקר פיניתי אותם. אחד המקרים היה שבר מורכב עם ניתוח וברגים. חשוב להבין כמה אלימות כלכלית פוגעת לא רק באישה - אלא גם בילדים".
"המדינה צריכה לתת לנו מענה", הוסיפה אסרף, "אנחנו לא רוצות להיות נתמכות סעד, אלא לצאת מהמעגל. להרים את הראש. פרודוקטיביות. מכלכלות. אנחנו רוצות להוות דוגמה לילדינו. יש פה רישומים כוזבים של ביטוח לאומי. יכול להיות שהבעל מקבל 15 אלף שקל, אבל המשכורת לא הולכת לאמא ולילדים, אלא אליו בלבד. ושאר המשפחה חיה בעוני מרוד".
"אלימות כלכלית היא תופעה חמקמקה", אמרה בפתח הדיון יו"ר הוועדה, ח"כ מירב כהן. "את הסימנים שלה לא רואים על הגוף – אבל הם כן מורגשים בנפש. היא לא משאירה חבלות. היא משאירה פחד, חרדה, בושה, והתרוקנות איטית של תחושת הערך והמסוגלות". כהן סיפרה על הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית שניסתה לקדם בממשלה הקודמת. ההצעה ביקשה להגדיר באופן סדור מהי אלימות כלכלית, באופן שיאפשר לבתי משפט להעניק סעד לנפגעות.
בעמותת "רוח נשית", המסייעת לנשים נפגעות אלימות כלכלית, הסבירו בנייר עמדה שהופץ לקראת הוועדה כי החוק יסייע למי שנפגעו. "היעדר הגדרה מפורשת של אלימות כלכלית בדין הישראלי גורם לכך שנפגעות מתקשות לזהות ולהגדיר את שחוו כאלימות, ולא אחת הן נותרות ללא מענה מותאם, גם כאשר שופטים ומערכות הרווחה מבינים את חומרת הפגיעה".
בדבריה מתחה כהן ביקורת על התנהלות הממשלה הנוכחית בסוגיה. "מאז שקמה הממשלה הנוכחית לא הצלחתי להביא את החקיקה לידי השלמה. ניסיתי להגיש הצעת חוק פרטית והקואליציה הפילה אותה. לאחר מכן, שר המשפטים הבטיח לי באופן אישי ופומבי שהוא ידאג להעברת החוק תוך כמה חודשים. מאז – צרצרים. לא משנה כמה ניסיתי ליצור שיתופי פעולה עם משרד המשפטים ומשרד הרווחה – פשוט לא הצלחתי לקבל תשובות".
בדיון הוצגו עמדות המתנגדות לחוק. "לא לכל דבר יש פתרון בחוק", אמר בדיון מיכאל פואה, יו"ר ארגון בוחרים במשפחה. "כל אישה יכולה, גם היום, לגשת לבנק ולפתוח חשבון ולהוציא כרטיס אשראי. אין שום מגבלה בחוק לעניין הזה, ואם מישהו מגביל אותה - אז הוא מפעיל נגדה אלימות". בנייר עמדה של הארגון נכתב: "ההמשגה של אלימות ככזו המופעלת כלפי נשים בלבד היא מטעה ופוגענית", "בתים רבים מתפרקים עקב התנהלות כלכלית לקויה, חוסר ריסון בהוצאות וכניסה לחובות ללא יכולת החזר ובמקרים רבים האחריות לכך מוטלת על שני בני הזוג".
