מבצע "פטיש חצות" להשמדת מתקני הגרעין של איראן העלה מחדש את קרנם של מטוסי ה-B-2 המתקדמים - מפציצים חמקניים אסטרטגיים שמעניקים לארה"ב יתרון משמעותי על אויביה. בליל 22 ביוני, בעיצומה של מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, אז מבצע "עם כלביא", הגיעו שבעה מפציצי B-2 והטילו את פצצות ה-GBU-57 - "אם כל מפצחות הבונקרים" - על מתקני הגרעין בפורדו ובנתנז, כשגם המתקן באיספהאן הותקף. "מתקני הגרעין הושמדו", הכריז לאחר מכן הנשיא דונלד טראמפ.
מדיווח נרחב של אתר החדשות האמריקני "דיילי וייר", שקיבל גישה לבסיס "ווייטמן" במיזורי - שם מוחזקים ומתוחזקים כל 19 מפציצי ה-B-2 של ארה"ב - עולה ממדי גודלו של המבצע ההיסטורי - שאליו נערכו האמריקנים כ-15 שנים. "הרגע הגדול ביותר בעבורי כמפקד, ובקריירה, היה הרגע שבו ידעתי שהטייסים בטוחים", אמר קולונל ג'ושוע ד. וויטאלה, מפקד כנף ההפצצות 509, מפקח תוכנית ה-B-2 בבסיס הסודי ומי שפיקד על המבצע ההיסטורי.
פרטי המבצע ההיסטורי באיראן
(צילום: The Daily Wire)
הדיווח של ה"דיילי וייר" שופך אור על המורכבות הלוגיסטית של המבצע - ועל כמויות הדלק האסטרונומיות ששימשו את חיל האוויר האמריקני במבצע. לפי הדיווח, המפציצים הכבדים צרכו כ-45 ליטרים של דלק בעבור כל 10 שניות טיסה. המסע ממיזורי למרכז איראן ארך כ-37 שעות לשני הכיוונים, כך שכל מטוס צרך בערך כ-757,000 ליטר דלק. שבעת המטוסים יחד צרכו ככל הנראה כ-5,300,000 ליטרים של דלק, כשכמות הדלק הזו, לפי הדיווח, מאפשרת לרכב מסוג טויוטה קאמרי להקיף את העולם כמעט 2,200 פעמים.
הטיסה הארוכה הצריכה תדלוק אווירי, ובמבצע עצמו השתתפו יותר מ-125 כלי טיס נוספים מלבד המפציצים הכבדים. מטוסי ה-B-2 אינם טסים במהירות גבוהה במיוחד, ומהירותם שקולה לאלה של טיסות מסחריות רגילות. קולונל ג'ארד קנש, מפקד כנף ההפצצות 131 בבסיס "ווייטמן", הסביר כי "זה קל מאוד להטיס את המטוס", והבהיר כי "התדלוק הוא החלק המורכב ביותר, וזה מה שמגדיל את טווח הפעולה שלנו".
הקולונל סיפר על תנאי הטיסה עצמה, בתוך תא הטייס: "יש בקרת אקלים ואפשר לשלוט בטמפרטורה בפנים. בכל הנוגע לאוכל, כשאנחנו יוצאים למשימות ארוכות, צוות הרפואה האווירית שלנו בודק מתי יהיה כדאי לנו לאכול, מתי לנוח, וגם אילו סוגי מזון - פחמימות או חלבון - בהתאם למשימה. יש במטוס גם שירותים כימיים, אבל במשימות ארוכות אנחנו משתדלים להשתמש כמה שפחות, ובמקום יש לנו שקיות זבל. ממש היי-טק", התלוצץ.
5 צפייה בגלריה
"יש במטוס שירותים כימיים, אבל אנחנו משתדלים להשתמש בשקיות זבל"
(צילום: The Daily Wire)
מבצע "פטיש חצות" החל ב-21 ביוני, יום לפני ההפצצה, כמבצע הסחה. שלושה מפציצים יצאו מהבסיס המסווג דקה לאחר חצות (שעון מזרח ארה"ב), והחלו לטוס לכיוון מערב. כ-52 דקות לאחר מכן דווח על תנועה חריגה של מטוסי B-2 מעל העיר קנזס, כשהזיהוי והטיסה מערבה היו חלק מההסחה. למעשה, שבעה מפציצים אחרים ועליהם 14 טייסים היו מיועדים לכיוון מזרח - לאיראן.
בשעה 17:00 במיזורי - 23:00 בישראל - חצו המטוסים את המרחב האווירי של לבנון - והצטרפו ללהק חמקנים נוספים של פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום). מטרת החמקנים הייתה למשוך את אש ההגנה האווירית האיראנית אליהם ולפנות את הדרך למפציצים הכבדים, על אף שרוב השכבה ההגנתית של איראן הושמדה בידי מטוסי חיל האוויר הישראלי בימים שקדמו למבצע האמריקני. בערך באותו זמן, צוללת אמריקנית שיגרה כ-30 טילי טומהוק לעבר מתקני הגרעין בנתנז ואיספהאן, ובשעה 1:00 שעון ישראל חדרו המפציצים למרחב האווירי של איראן.
כ-40 דקות לאחר מכן, הטילו שישה מהמפציצים האסטרטגיים 12 פצצות מסוג GBU-57 - שפותח במיוחד לשם משימה זו - על מתקן הגרעין המבוצר בפורדו. מטוס נוסף הטיל 2 פצצות זהות בנתנז. "מדובר בחימוש מאוד חזק, ודי מדויק", אמר איש הצבא האמריקני פרנק אספינוזה, שצוותו היה זה שהרכיב את פצצות הענק על המטוסים לפני התקיפה. "אם נרצה לפגוע בכל מקום על פני כדור הארץ, נעשה זאת".
קולונל וויטאלה, מפקד המבצע, סיפר על ההתרגשות בבסיס הסודי כשהגיעו העדכונים על הצלחת המבצע. "כשידעתי שהטייסים במרחב אווירי בטוח, ושהם השלימו את המשימה, זה הרגע שבו הרגשות החלו לצוף. כשהכריזו על ביצוע המשימה, משפחות הטייסים החלו לגלות שזה (התקיפה באיראן) היה המקרה. הרבה מהמשפחות התאספו כאן בבסיס, והבאנו אותן למסלולים. כשהטייסים חזרו, ממש מתחתם, הם ראו את המשפחות שלהם מריעות".
באשר לבסיס "וויטמן" הסודי, ב"דיילי וייר" נאמר כי הוא מאכלס אלפי בני אדם, וכולל בתי ספר וגנים - ואפילו אולם באולינג. הבסיס ערוך למצבים ולתרחישים הקיצוניים ביותר, כשאפילו יש לו מערכת הפקת חשמל ואספקת מים משלו. לפי הדיווח, "הבסיס בנוי כמו עיירה אמריקנית קטנה, רק עם מערך אבטחה מסיבי - ומוכנות לכל תרחיש".
