המאבק של המורים על כנגד הקיצוץ בשכר ושיפור תנאי עובדתם הוא צודק, חשוב והכרחי. כבר שנים שמעמדם של המורים נשחק, השכר רחוק מלהיות ראוי, והמערכת כולה סובלת מהזנחה ארוכת טווח. הציבור מבין את זה, ההורים מבינים את זה, ואפילו משרד החינוך – אם לשפוט לפי ההצהרות האחרונות – מסכים עקרונית, אך כמובן לא עושה מספיק בלשון המעטה. אבל דווקא בגלל שהמאבק הזה חשוב, אסור להרוס אותו מבפנים על ידי חציית קווים אדומים של הפרת הוראות שיפוטיות.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע קביעה ברורה: מורים שמגישים אישורי מחלה פיקטיביים כחלק מצעדים ארגוניים שלא מאושרים על ידי הארגון היציג – עוברים על החוק. מדובר בצו שיפוטי שמבהיר כי מה שנראה כמו מחאה, הוא בפועל ניצול פסול של חוק דמי מחלה והפרה של משפט העבודה הקיבוצי, המבוסס על כללים ברורים כיצד מנהלים מאבקים על תנאי עבודה ושכר. לא מדובר במהלך של ארגון יציג. זו יוזמה פרטית-קבוצתית של מורים יקרים ואכפתיים, אך שעוקפת את המסלול החוקי ונעשית בניגוד לפסק דין. ויש לזה משמעות לא פשוטה: זה זלזול בבית הדין ובהוראות החוק.
בית הדין קבע באופן מפורש כי "אין בידו של עובד בודד או קבוצת עובדים לשחרר עצמם מהנחיית הארגון היציג, ובתוך כך לנקוט בדרך של שביתה עצמאית שאינה עומדת בדרישות הדין באשר לשביתה מוגנת ומשכך יש לראות בכך שביתה פראית ... על כלל עובדי ההוראה בבתי הספר ובגני הילדים נשוא סכסוך זה, לשוב לאלתר לעבודה סדירה, מלאה ותקינה, ולהימנע מנקיטת שיבושי עבודה, לרבות הוצאת אישורי מחלה שאינם אותנטיים".
יש הבדל בין מחאה אזרחית לגיטימית לבין פעולה שעוברת על החוק ומפרה צו שיפוטי. הרי כשאנחנו נחרדים מהמחשבה שהממשלה תסרב לקיים את פסיקות בג"ץ – ובצדק מוחלט – אי אפשר באותו זמן לעבור לסדר היום כאשר עובדי ציבור, מחנכים ומחנכות, מפרים החלטה שיפוטית של בית הדין לעבודה. שלטון החוק אינו תקף רק כשנוח לנו. הוא עיקרון יסוד בכל מאבק דמוקרטי, חשוב ככל שיהיה.
בית הדין לעבודה לא נועד לדכא מחאות אלא להסדיר אותן, לקבוע גבולות ברורים בין זכות השביתה לשאר האינטרסים. בית הדין אינו אויב המאבק – אלא המסגרת שבתוכה אפשר לקיים אותו באופן אפקטיבי
אם יש תחושת ניתוק בין המורים בשטח להסתדרות המורים, ניתן להתמודד איתה. אם המורים סבורים שהסתדרות המורים לא פועלת כראוי לשמור על זכויותיהם, יש דרכים חוקיות ומסודרות להחליף הנהגה בארגון, להקים ארגון עובדים מתחרה, ואפילו להגיש תביעה בטענה לייצוג לקוי וכשל בייצוג. זה קשה, זה לוקח זמן, אבל זה חוקי – ובעיקר, לגיטימי ואפקטיבי.
לא ראוי
לעומת זאת, עקיפת ההליך החוקי באמצעים אישורי מחלה פיקטיביים, בייחוד אחרי החלטה ברורה של בית הדין - זו דרך לא ראויה, שלא רק שאינה מועילה – היא גם מזיקה. למורים עצמם, להורים, לילדים ולמאבק כולו.
בית הדין לעבודה לא נועד לדכא מחאות אלא להסדיר אותן, לקבוע גבולות ברורים בין זכות השביתה לשאר האינטרסים. בית הדין אינו אויב המאבק – אלא המסגרת שבתוכה אפשר לקיים אותו באופן אפקטיבי. מורה שמפר את החלטת בית הדין בשם "מאבק", בעצם שולל מעצמו את הכלים החוקיים שמערכת העבודה מאפשרת לו.
מתן גוטמןצילום: ירון ברנרהמאבק כנגד הקיצוץ בשכר ושיפור תנאי העבודה של המורים חייב להימשך – אבל נכון, חכם ובעיקר חוקי. המורים צריכים להיאבק על תנאיהם. כולנו צריכים לעמוד לצידם ולעודד את המאבק החשוב הזה. אבל בדיוק בגלל זה, צריך לומר ביושר: יש קווים אדומים. מאבק שמתחזה למחלה הוא טעות. מאבק שבז להחלטות שיפוטיות חוצה גבול מסוכן. המאבק הזה חשוב מדי מכדי להרוס אותו כך.
הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים – כתב יאנוש קורצ'אק. מי שרוצה ניצחון קצר טווח שימשיך לעקוף את החוק. אבל מי שרוצה שינוי אמיתי, ארוך טווח, לדורות קדימה – שיבחר בדרך הקשה, הארוכה, החוקית והאפקטיבית. זו הדרך היחידה לחולל מהפכה במעמד המורים ובתנאי עבודתם.
מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן
