יורש העצר הסעודי משלים ביקור מוצלח מבחינתו בוושינגטון: הוא הציע שותפות טכנולוגית לארה"ב ובתמורה ביקש ערבויות הגנה מממשל טראמפ עבור סעודיה ואף עסקה לרכישת המטוס האמריקאי המתקדם F-35.
בן סלמאן הוא האחרון מבין שרשרת מנהיגים שהגיבו לכך שממשל טראמפ לא מחפש עוד בנות ברית להגן עליהן בתמורה לשימור ההשפעה האמריקאית – הוא מחפש שותפות למאבק הגדול ביותר שלו – היריבות הטכנולוגית מול סין. במילים אחרות: בן סלמאן היטיב להבין לאן נושבת הרוח ו"חישב מסלול מחדש" ביחסים שלו עם ארה"ב.
האם בישראל חושבים על השלב הבא ביחסים עם ארה"ב? בעוד פחות משנתיים, יפקע מזכר ההבנות הביטחוני עם ארה"ב שנחתם בימי הנשיא אובמה, והבטיח סיוע ביטחוני בסכום עתק של כ-38 מיליארד דולרים בעשור. הצורך במו"מ על חידוש מזכר ההבנות ועדכונו מספק הזדמנות פז לישראל ל"עדכון גרסא" ביחסים עם ארה"ב ולשמירה על היתרון האיכותי הישראלי, במיוחד כשממשל טראמפ הנוכחי עלול להתחלף בנשיא אוהד פחות כבר בראשית 2029.
ההערכה היא שישראל תתקשה להגיע להסכמות על חידוש הסיוע הצבאי במסגרתו הנוכחית מול ההנהגה הבאה של ארה"ב ולא משנה מאיזו מפלגה היא תגיע על רקע השנתיים האחרונות, גם בעקבות המלחמה, גברו לאחרונה הקולות בקרב תנועת MAGA – בסיס התמיכה הפוליטי של הנשיא במפלגה הרפובליקנית – שטוענים שמזכר ההבנות הבא חייב להיראות אחרת.
קרן Heritage השמרנית, כמו גם משפיענים בולטים בימין האמריקני, סבורים שישראל של שנת ה-80 להיווסדה אינה עוד זו של שנות ה-80' במאה הקודמת: מדינה חזקה ועשירה, שלא נכון שתישאר בת חסות אמריקנית הזקוקה לסיוע שלשיטתם פוגע בעצמאותה ומספק תמורה חסרה לאמריקה עצמה. במפלגה הדמוקרטית התמיכה בישראל נפגעה קשה במהלך המלחמה וכתוצאה מכך גם התמיכה בחידוש הסיוע הביטחוני לישראל, ללא התנייתו בשינוי המדיניות הישראלית בזירה הפלסטינית.
המסר מחלחל גם לירושלים
ואכן, נראה שהמסר מחלחל גם לירושלים: לאחרונה דווח שישראל הציעה להמיר חלק מהסיוע בקרן מו"פ משותפת, כדי להאריך את מזכר ההבנות עד ל-2048 – שנת המאה לעצמאות ישראל – יוזמה התואמת את המלצות קרן Heritage. ראש הממשלה נתניהו אף הצהיר בפומבי כי הסיוע פוגע בעצמאות הישראלית, מה שמתחבר לקולות גוברים בישראל הסבורים שיש להיגמל מהסיוע בכללותו.
מבקרי הגישה הנוכחית צודקים בכך שהתלות האסטרטגית הישראלית בארה"ב גוברת, ושנדרש שינוי במערכת היחסים בין המדינות. אך הם מציעים פתרון חלקי שלא יאפשר לישראל לשמר את יתרונה האיכותי בעידן של התחמשות אזורית ותחרות טכנולוגית מואצת.
יש לכונן ברית טכנולוגית בין ישראל וארה"ב, הכוללת השקעה משותפת בטכנולוגיות עילית בתחומי המחשוב המתקדם, הבינה המלאכותית, השבבים והאנרגיה לצד חיזוק ההגנות בחוק הישראלי מפני זליגת טכנולוגיות
חשוב להדגיש כי לא הסיוע הביטחוני הוא מה שפוגע בעצמאות הישראלית – אלא שורת מגמות שליליות העומדות בבסיס היחסים עם ארה"ב. במילים פשוטות: "המניה" הישראלית בירידה. אובדן מעמד ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי לטובת חזית עוינת חוצה-מפלגות המורכבת מפרוגרסיבים, בדלנים וצעירים מאיימת לקבע את ישראל כסוגיה מפלגת בפתח שנת בחירות כפולה; הבידוד הבינ"ל הישראלי הגובר במערב מעמיק את התלות האסטרטגית בארה"ב; והפגיעה במעמדנו האזורי בעקבות המלחמה נטרלה את מעמדה של ירושלים כשער הכניסה לוושינגטון עבור מדינות ערב.
כיצד מעלים את ערך ה"מניה"? בוושינגטון של טראמפ, שבה מערכות היחסים הקרובות של ארה"ב עוברות טרנספורמציה לסביבה עסקית מבוססת אינטרסים, על ישראל למנף את הנכס הטכנולוגי שלה בטכנולוגיות עילית וביטחוניות כדי לחזק את האטרקטיביות שלה לארה"ב ולמנף זאת לשמירה על היתרון האיכותי הישראלי.
לכן, יש לכונן ברית טכנולוגית בין ישראל וארה"ב, הכוללת השקעה משותפת בטכנולוגיות עילית בתחומי המחשוב המתקדם, הבינה המלאכותית, השבבים והאנרגיה לצד חיזוק ההגנות בחוק הישראלי מפני זליגת טכנולוגיות. שותפות שכזו תכלול מזכר הבנות טכנולוגי הנפרד מזה הביטחוני ותיועד להשיג ארבעה יעדים.
1. היא תחבר את ישראל לעומק עם התשתיות והאקוסיסטם האמריקאי ותחייב את ממשלת ישראל להכניס היד לכיס כדי להבטיח הובלה ישראלית בטכנולוגיות עלית הקריטיות לביטחונה הלאומי. מדובר בצורך ישראלי אדיר – ישראל מדורגת במקום 45 בעולם בתשתיות טכנולוגיות ומקום 46 בהשקעות ממשלתיות בטכנולוגיה.
2. השותפות תקים בסיס לשותפות טכנולוגית אזורית עם מדינות המפרץ, בהתאם לחזון טראמפ להרחבת הסכמי אברהם.
3. ניתן יהיה למנף השותפות וההשקעה הישראלית כדי לשמר את המשך הסיוע האמריקאי במסגרת דומה לזו הקיימת היום ולמנוע צמצום דרמטי או הפסקת התמיכה האמריקאית בישראל. זהו מהלך בעל השלכות כלכליות כבדות משקל בשל הצורך לשמר את הישגי המלחמה ולהערך לעימות עתידי. כמו כן, אויבי ישראל יוכלו לתרגם את ההחלטה כפגיעה בתמיכה האסטרטגית של ארה"ב בישראל – התפתחות שעלולה לפגוע קשה בהרתעה הישראלית בעתיד.
4. לבסוף, הקמת השותפות תוכל להביא לשדרוג המעמד הביטחוני הישראלי, כמצע לרכש פלטפורמות מתקדמות ולמיטוב הפיתוח המשותף בתחום ההגנה האווירית. כך נוכל לשמר ולחזק את יתרוננו הטכנולוגי מול יריבות באזור, בעידן בו היתרון האיכותי המסורתי (QME) נשחק גם כך עקב מהפכת הבינה המלאכותית, נכונותו של ממשל טראמפ למכור נשק מתקדם לשותפותיו באזור ויכולת הייצור העצמית של מדינות כגון טורקיה ואיראן.
אבנר גולובצילום: אלן צ'פלסקיבפתח עידן שבו בריתות אסטרטגיות נמדדות פחות בערכים ויותר בתועלת והיחסים עם ארה"ב עוברים תמורות היסטוריות, ישראל נדרשת לבצע התאמות מהירות כדי להתאים את עצמה למציאות המשתנה. אם תנצל נכון את חלון ההזדמנות, ישראל יכולה לעבור מיחסי תלות ליחסי שותפות - ולהגיע לשנת ה-100 לעצמאותנו עם מערכת יחסים יציבה, מתקדמת ובת קיימא מול ארה״ב.
ד״ר אבנר גולוב, סגן נשיא ״מיינד ישראל״, כיהן בעבר בתפקידים בכירים במל״ל
