עם הספר של גולדה: הקצין "ציון" בפאתי קייב
(צילום: רון בן ישי )
הרוסים הכריזו הבוקר על הפסקת אש, וניצלתי את זה כדי להגיע לפאתי קייב. בתחילה נסעתי דרומה, הגעתי עד 80 ק"מ מבירת אוקראינה - ולא היה זכר לצבא הרוסי. המשכתי מזרחה ובסוף הגעתי לווישגורוד, השכונה הצפונית ביותר בקייב, על הגדה המערבית של נהר הדנייפר.
בשכונה הזו נמצא המוצב הצפוני בבירה, ואליו מתעדת להגיע השיירה הענקית שתקועה כבר ימים ארוכים במרחק לא רק מקייב. השיירה נעצרה בגשר שהאוקראינים פוצצו, ואם תמשיך לנוע נתיב ההתקדמות שלה מוביל אותה אל צפון קייב.
אזרחים אוקראינים מביאים מזון לחיילים אוקראינים בצפון קייב
(צילום: רון בן ישי )
השלג כאן החל לרדת, וזה לא מנע מהאזרחים להביא אוכל לחיילים שבמוצב. הצבא האוקראיני לא התיר לי לצלם בקו הביצורים, אבל מפקד המחלקה - סגן במילואים (לוטננט) אלכס גורגן - הדהים אותי כששמע שאני ישראלי.
"קוראים לי אלכס, אבל הכינוי שלי הוא ציון", אמר לי. "ציון, כמו ההר הקדוש בירושלים. אני ציוני". הוא פתח בפניי את התיק שלו: "זה התיק שלי שאיתו אני הולך לקרב, יש כאן אמצעי לראיית לילה, בקבוק מים - ואת הספר האהוב עליי, 'גולדה'. אקח אותו אפילו אם זה יהיה הקרב האחרון".
שאלתי אותו מה הפך אותו למעריץ של ראש ממשלת ישראל בתקופת מלחמת יום הכיפורים, למעריץ של הציונות. "אני לא יהודי, אני אוקראיני. אני פטריוט אוקראיני, אני לאומן אוקראיני, ואני ציוני כי אני חושב שאוקראינה היא המולדת השנייה", הוא ענה.
(צילום: משי בן עמי)
בינתיים, הרוסים מתקדמים - אבל לאט מאוד. הטקטיקה שלהם ברורה, הם מפגיזים את המקומות שהם צריכים להיכנס אליהם, כמו אירפין למשל שליד קייב. אחר כך כשהערים האלו מתרוקנות מתושביהן וגם הצבא האוקראיני סופג מהלומות לא קטנות, אז הם מתקדמים.
הם לא נלחמים, אלא כותשים ופשוט נוסעים למקומות שכבר נשארו ללא התנגדות. זה לא לחימה ברחובות. זו הדוקטרינה הרוסית. אחת הסיבות היא החשש שלהם מהטילים נגד טנקים שנאט"ו נתנה לאוקראינים.
קייב עצמה היא עיר במצור, שהצירים העיקריים שבה כבר הפכו מזמן לבריקדות בנוסח המאה ה-21, כלומר גם בטונדות וגם ברזלים. מבחינת הפולש הרוסי, יש לקייב יתרון עצום. הרחובות הראשיים כאן מאוד-מאוד רחבים. האזרחים יוכלו לפגוע עם בקבוקי מולוטוב רק אם הצבא הרוסי ייכנס לרחובות הקטנים, לסמטאות. הרוסים מתכוונים כנראה להתקדם בצירים הראשיים, שבהם הסכנה של מארבים נגד טנקים יותר קטנה.
בממשל של וולודימיר זלנסקי יש דווקא אופטימיות בנוגע לכך שהמשא ומתן ישיג משהו. העמדות לא כל כך רחוקות. בממשל האוקראיני נותנים הרגשה שיש טעם למשא ומתן ושאם פוטין יסכים לפגוש את זלנסקי אז בכלל אין בעיות. הם מציגים את זה ככה, אבל אני לא חושב שזה אמיתי. פוטין רוצה "פינלנדיזציה" של אוקראינה והוא רוצה להעיף את זלנסקי ולשים במקומו שליט פרו-רוסי. אבל אם פוטין מתכוון לשבת ולחכות שהאוקראינים ייכנעו – יש לו בעיה.
