הפסקת האש עם איראן אינה הישג אלא סימן אזהרה. לאחר כ-40 ימי לחימה אינטנסיביים, ישראל וארצות הברית רשמו הישגים צבאיים מרשימים, אך כשלו בתרגומם להכרעה מדינית. הפער הזה בין עוצמה צבאית לבין חולשה מדינית מגדיר את תוצאות המערכה ומעורר דאגה לעתיד.
התקיפות בעומק איראן פגעו בתשתיות צבאיות, חיסלו מפקדים בכירים ושיבשו את פעילות משמרות המהפכה. עם זאת, המשטר בטהרן לא קרס, לא נוצר שינוי משטרי, וגרעין הכוח האסטרטגי שלו נותר בעינו. פרויקט הגרעין לא חוסל, והאורניום המועשר, הנכס המרכזי, נותר בשליטת איראן.
במקביל, בוושינגטון מתגבשת ביקורת גוברת כי מדובר במהלך שישראל הובילה, אשר גרר את ארצות הברית לעימות רחב ללא אסטרטגיית יציאה ברורה. יש אף המגדירים זאת כ“מלחמת שולל”. מהלך שהתבסס על הערכת יתר לגבי יכולת ערעור המשטר האיראני.
גם בזירה הבינלאומית נחשפה חולשה: לא היה סיוע מנאט"ו, אירופה נותרה בשוליים, ומדינות המפרץ נמנעו ממעורבות מחשש לתגובה איראנית. בפועל, ישראל וארצות הברית נותרו כמעט לבדן. דווקא פקיסטאן, טורקיה ומצרים הצליחו להשפיע על טהרן ולהוביל להפסקת אש — ככל הנראה זמנית.
תנאי ההסכם נותרו עמומים. לא ברור מה איראן התחייבה ומה קיבלה — עמימות הפועלת לטובתה ומאפשרת לה זמן יקר להתארגנות מחדש.
אין להמעיט בהישגים
צה"ל, בשיתוף פעולה עם ארצות הברית, הפגין עליונות אווירית, מודיעין מדויק ויכולת חדירה לעומק האויב. מערכי טילים נפגעו, תשתיות הושמדו, ומוקדי כוח צבאיים ספגו מכה משמעותית. גם בזירות הפרוקסי נרשמה שחיקה מסוימת, בעיקר בקרב חיזבאללה והחות'ים.
אבל חובה לזכור כי לצד ההישגים, היעדים המרכזיים לא הושגו: פרויקט הגרעין לא חוסל , האורניום המועשר נותר בידי איראן, מערך הטילים לא הוכרע , המשטר לא קרס ו מערך השלוחות ממשיך לפעול.
המשמעות חדה וברורה: המערכה פגעה אך לא הכריעה. ובמזרח התיכון, פגיעה ללא הכרעה אינה מספיקה. במקום היחלשות המשטר מתרחשת התכנסות סביב מוקדי כוח קיצוניים יותר.
לבנון: בין לגיטימיות צבאית לצורך במדיניות ברורה
מכיוון צפון, לישראל קיימת לגיטימציה לפעול נגד חיזבאללה אך עליה להיזהר שלא לטשטש את ההבחנה בין הארגון לבין מדינת לבנון. תקיפות בלבנון אינן תחליף למדיניות ולעיתים הן משקפות ניהול לחץ פנימי יותר מאשר אסטרטגיה ארוכת טווח.
בהיג' מנצורהדרך הנכונה מחייבת שילוב: של לחץ צבאי מתמשך על חיזבאללה לצד מהלך מדיני מול ממשלת לבנון, בגיבוי ארצות הברית וצרפת, להרחקת הארגון מעבר לליטאני ולחיזוק צבא לבנון.
במקביל, יש להיערך לאפשרות שארה"ב תנסה לכפות הסדר שאינו תואם את מלוא הצרכים הביטחוניים של ישראל.
בסופו של דבר צריך לזכור כי במזרח התיכון, ניצחון צבאי ללא תרגום מדיני אינו הכרעה - אלא הפוגה בדרך לסבב הבא.
הכותב הוא שגריר בדימוס, בוגר המכללה לביטחון לאומי
