בשבוע שבו צה"ל משנה באופן רשמי את צורת הלחימה בעזה, בעיקר בצפון הרצועה, מתחמם המאבק הגדול בין משרד האוצר למשרד הביטחון על התקציב הדרוש כדי להתמודד עם שלל האיומים מסביב. לכל הצדדים ברור שמה שהיה לפני 7 באוקטובר לא יהיה: לא בדרום, לא בצפון, לא ביהודה ושומרון וגם לא במלחמה מול איראן. אולם הדרך לשם כרוכה בסכומים אדירים, שישפיעו על כל תחומי החיים במדינה, ועל כן באוצר לא מתכוונים לעמוד דום ולהצדיע ואילו במערכת הביטחון מתריעים מפני ההשלכות החמורות של שמיכה קצרה מדי.
מלחמה היא עסק יקר. מלחמה ממושכת היא כבר עסק שמעטים יכולים לעמוד בו: לפי הנתונים שצה"ל הציג, העלות הישירה של המלחמה עומדת עד כה על 72 מיליארד שקלים. עלות ישירה מבטאת בעצם כמה עולה להילחם, בלי שאר ההשפעות על המשק. במילים אחרות, כמה עולה להחזיק את הצבא. יש לציין שהעלות היומית של המלחמה ירדה משמעותית: בהתחלה כ-1.2 מיליארד שקלים, לאחר שחרור כוחות מילואים 800 מיליון שקל ובשבוע האחרון הסכום הגיע ל-200 מיליון שקל. ההערכה היא שעד סוף 2024, בהנחה שהזירה הצפונית לא תתלקח למלחמה בהיקף מלא, העלות תהיה כ-120 מיליארד שקלים. לשם השוואה, תקציב הביטחון השנתי כרגע, ללא כספי הסיוע האמריקאי, עומד על 68 מיליארד שקלים.
צהל חייב את הכסף ומיד בוודאי לאחר השימוש המאסיבי בחימושים למטוסי קרב, פגזים לטנקים ולארטילריה וגם טילים מיירטים שעלותם אסטרונומית. מיירט "קלע דוד" עולה מיליון דולר. "חץ 3" עולה שלוש מיליון דולר ומיירט "כיפת ברזל" – מאה אלף שקלים ליחידה, במידה שהרכישה הייתה סיטונאית. בנוסף, ישנו צורך דחוף בכלים חדשים וממוגנים לצבא היבשה לצד בנייה של מסגרות חדשות ללחימה.
גם כוח האדם בצבא הוא נושא אקוטי: יידרשו תקציבים להחזרת קצינים איכותיים, להגדיל את צבא הקבע ומערך המילואים שלא התאמן ולוותר על הפנטזיה של קיצור השירות בצבא החובה. בנגב המערבי ייבנה קו חדש עם מוצבים שיאוכלסו על ידי כוחות גדולים. הוא הדין גם בקו המגע עם לבנון, שם הרמטכ"ל הבטיח לתושבים סדר כוחות גדול יותר פי כמה. כמו כן, כפי שפורסם כאן בשבוע שעבר, ההערכה היא שמספר נכי צה"ל צפוי לזנק, מה שיחייב לבדו תוספת מידית של 3 מיליארד שקלים וכן תקנים לאנשי מקצוע מתחומים שונים – מבריאות הנפש ועד ידיים עובדות. למרבה הצער, למשפחת השכול נוספו יותר מ-500 משפחות וגם בהם חובה לטפל.
"אסור להרעיב יותר את הצבא"
ראש הממשלה ושר האוצר מבינים את הצרכים אך דוחפים להקמת ועדה חיצונית, שתבחן את התקציב. בצה"ל לא מתנגדים אבל מתריעים שלא ניתן לחכות למסקנות, שכן חוזים והתקשרויות חייבים להתבצע בהקדם על מנת שלא לפגוע בהצטיידות ובבניין הכוח. "אנחנו מוכנים להתייעל אבל אסור להרעיב יותר את הצבא", אמר גורם בטחוני בכיר. בצבא דורשים תקציב שיעמוד על 95 מיליארד שקלים, כלומר כ-5 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. באוצר כרגע מתנגדים ודורשים להתייצב על 80-85 מיליארד שקלים. "אנחנו לא פועלים מתוך טראומה כמו אחרי מלחמת יום כיפור, אבל 5 אחוז מהתוצר זה משהו שהמשק יכול לספוג לכמה שנים בודדות", אומר הגורם. קצין בכיר בצה"ל אומר ש"לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין את הברוך שבו היינו. מספיק להבין שבמהלך המלחמה הגיעו לפה מאות מטוסים ועשרות אוניות עם תחמושת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור לזה".
זהו דיון חשוב ואפילו גורלי, שבו לא צריך לזלזל באף שקל ומנגד חיוני להתנהל מתוך הזיכרון הנורא של אירועי 7 באוקטובר. אין למדינת ישראל פריבילגיה לחיות במזרח התיכון כל עוד לא נפרק את חמאס וננצח במלחמה הצודקת ביותר שניהלנו מעולם. ההישגים קיימים: בצפון הרצועה חמאס איבד שליטה אזרחית וצבאית. המאמץ בתת קרקע, למרות האיטיות, מתקדם גם כן, עם מספר רב של מנהרות אסטרטגיות שצה"ל השמיד. אבל המאמץ רחוק מסיום: קצינים בכירים אומרים בשיחות גם עכשיו שאם המלחמה תסתיים ונעזוב את הרצועה, תוך כמה חודשים חמאס ישיג שליטה מחדש ויתחיל לבנות את כוחו.
בצבא דורשים תקציב שיעמוד על 95 מיליארד שקלים, כלומר כ-5 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. באוצר כרגע מתנגדים ודורשים להתייצב על 80-85 מיליארד שקלים
לכן עלינו גם לנהל את הלחימה בצפון בחוכמה ולהבין: זו לא העת למלחמה גדולה מול חיזבאללה. המשמעות היא שהצבא נדרש לפעול בתחכום וביצירתיות כדי לאפשר חמצן לאנשי המילואים ולהבין שהעם דורש גם ממנו ובצדק אחריות כלכלית. הדרג המדיני חייב להפגין עמידות מול העולם, בטח אחרי אולימפיאדת הצביעות בהאג, וגם מול ארה"ב. אבל בעיקר זה דורש מאיתנו, הציבור, אורח רוח, סבלנות וגיבוי. אחרת הכסף באמת לא רלוונטי: ממילא לא יהיה לנו יותר מדי מה לעשות איתו.
