האם שימוש בפסק דין בקטע מספר ילדים הוא לגיטימי? נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע שכן.
בתלונה שהגיעה לפתחו, נטען ששופט בבית משפט השלום השווה בפסק דינו את עריכת התביעה וניהולה מטעמה לספר ילדים. המתלוננת טענה כי סגנון כתיבתו של השופט והשימוש בביטויים ובדימויים שאותם בחר להביא בפסק דינו בעלי אופי לעגני ומזלזל.
הנציב קולה קבע כי "שופטים עושים לעיתים שימוש בפסיקותיהם, בהפניות לספרות ושירה, לרבות, הפניה לספרות ולשירה לילדים. לפי הנציב, "ייתכן שבמקרים מסוימים ובנסיבות מסוימות יש בהפניות הללו כדי ליצור תחושה של אי נוחות אצל המתדיינים. ואולם, ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין הם דרך הביטוי לקולו של השופט, זוהי דרכו לתקשר עם הצדדים ולתקשר לצדדים את התרשמותו מההליך שלפניו. זוהי דרכו להביע את עצמו".
לדברי השופט קולה, "שימת הגבלות על הביטוי השיפוטי בהחלטה או בפסק דין עשויה להיות מוקשית יותר, להבדיל מהגבלות על התבטאויות בפומבי למשל, שכן היא עשויה לפגוע בליבת עצמאותו השיפוטית של השופט ובחובתו לנמק את הכרעתו, על פי מיטב הכרתו, כשאין עליו מרות זולת מרותו של הדין".
עוד ציין הנציב כי "ההתערבות בפסיקה ובכתיבה של שופט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים שיש בהם משום פגיעה מובהקת וברורה באדם. מקרה זה אינו מנוי על המקרים הללו. לצד האמור, על בית המשפט להיות רגיש דיו למורכבויות ולשונות של בני האדם העומדים לפניו, ולרגישותו של כל מקרה הנידון לפניו ונסיבותיו. שיקולים אלה צריכים ללוות את השופט בשלב ניהול ההליך וגם בשלב כתיבת פסק הדין".
המתלוננת הפנתה לפסקה מסוימת בפסק הדין, ובה ציטט שופט שלום קטע מספר הילדים "איילת מטיילת" שכתבה רינת הופר, תוך שהוא משווה ומאבחן בין אירועים המתוארים בו ותוצאותיהם, ובין אופן עריכתה וניהולה של התביעה על-ידי המתלוננת ותוצאותיה הצפויות של תביעתה.
לפי שופט השלום, "התביעה הפילה עצמה ברובה משנכתבה כסיפור הילדים המפורסם 'איילת מטיילת' כאשר 'על הדרך' ביקשה להוסיף 'ג'ירף מעולף על האף, צב עייף על הכתף, כלבלב שובב על הגב, חילזון מנוזל על הסנדל, ציפור בת ברוש על הראש, וחיפושית עגולה בכיס השמלה'. בסיפור הדיוני והנזיקי לא תכריז על כך הסמכות - 'כמה נפלא', ובסופה של דרך 'ארוכה זו ומפותלת' שהילכה בה התביעה, בדק הבית הנדרש הוא אצלה".
שופט השלום טען בתגובתו כי "שימוש בציטוטים מתוך ספר ילדים ידוע לא נועד ללעוג לתובעת, אלא להמחיש בתום ניתוח הראיות את הלקח העולה ממנו באמצעות משל ספרותי-ציורי המעביר מסר כי בניגוד למתרחש בסיפור האהוב שמסתיים בהבעת התפעלות על האירועים המתוארים, הרי שבתחום הדיוני-נזיקי סרבול דיוני שכזה והעמסת יתר 'טרמפיסטית' שכזו אינה מועילה לתביעה אלא מזיקה לה, כשם שהיא מזיקה למשאבי השיפוט ולצדדים שכנגד".
עם זאת, שופט השלום הביע צער על תחושותיה של המתלוננת, ובשים לב לכך שמטבעה של ספרות הילדים נכללים בה לעיתים קרובות רכיבים לשוניים שיש להם גם היבט היתולי, הוא קיבל על עצמו למען הזהירות לייחד מכאן ולהבא את השימוש בציטוטים ממנה רק לצורך ניתוח עיוני של שאלה משפטית או המחשת מצב עובדתי כללי.
חקירה בוואטסאפ
החלטה תקדימית אחרת של נציב תלונות הציבור על השופטים עסקה במתן עדות בהליך משפטי באמצעות שיחת וידאו באפליקציית וואטסאפ בטלפון נייד. מתלוננת הביעה תרעומת נגד שופט בבית משפט השלום, שהתיר לבא כוחה של התובעת לחקור את העדה מטעמו בשיחת וידאו דרך הוואטסאפ.
המתלוננת טענה כי נפגעה זכות הטיעון של הנתבעת בהליך, וכי הליך ההוכחות שהתקיים נוהל באופן לקוי. בין היתר, המתלוננת ביססה את טענתה זו על כך שעדת התביעה העידה ברשת המסרים המיידיים, בשונה ממה שהוסכם על הצדדים. העדות הייתה קצרה ונמשכה פחות משתי דקות, העדה מטעם התביעה הייתה גלויה לבא כוחה של התובעת בלבד, לא הוקרנה לנוכחים באולם, וחקירתה הסתכמה בשאלה אחת. בכך נמנע מן המתלוננת, לטענתה, לצפות בעדות ולעקוב אחריה.
העדה נחקרה דרך הוואטסאפ
(צילום: shutterstock)
שופט השלום השיב כי לנוכח העובדה שהנתבעת לא הביאה את עדיה לישיבת קדם המשפט הראשונה שנקבעה, הוא סבר שאין מקום לקיים את הדיון בלי שיישמע העד מטעם הנתבעת. לכן, נקבע דיון נוסף ובעקבות בקשה של בא כוחה של התובעת, כי העדה מטעמו תעיד בהיוועדות חזותית, ניתנה החלטה ולפיה "העדה מטעם התובעת תוכל להעיד באמצעות שיחת וידאו בוואטסאפ וכך גם הנהג מטעם הנתבעת ככל שתוגש בקשה בעניין".
שופט השלום הבהיר כי הנתבעת לא השיגה על ההחלטה האמורה, ואף לא העלתה טענה מן הטענות שמועלות בתלונה, במהלכו של הדיון השני. עוד הבהיר השופט כי "בכל הנוגע לשימוש בוואטסאפ לצורך שמיעת עדות בין הצדדים, מדובר בפרקטיקה נוהגת בתביעות רכב (המחייבת את הסכמת הצדדים) כאשר עורכי הדין של הצדדים נמצאים באולם בית המשפט ואילו העדים, מסיבה כזו או אחרת, אינם נמצאים באולם בית המשפט. עדות בדרך זו נדרשת, לעיתים, עקב קשיים טכניים המתעוררים לא אחת בשימוש בתוכנת הזום לצורך היוועדות חזותית".
הנציב קולה קבע כי "תקנות סדר הדין האזרחי מבחינות בין שלבי הדיון, ובכללן תביעות רכב שונות שדורשות קבלת החלטות מיידיות או מאוחרות". עוד קבע הנציב כי "היוועדות חזותית בהתאם לתקנות אמורה להיות חלופה הולמת להתייצבות לעדות באולם בית המשפט, דבר שיכול להתאפשר בהינתן האמצעים הטכנולוגיים שיבטיחו זאת. בנוסף, חובת בית המשפט היא להקפיד כי הצדדים רואים ושומעים את העד, כי בית המשפט מסוגל להתרשם מהעדות באופן בלתי אמצעי, וכי לא נפגע עיקרון פומביות הדיון אך בשל מגבלות טכניות".
