קל לעשות צדק כשיש לך רע וטוב, מזיק וקורבן, אשם וחף מפשע. אם את התינוקת סופיה היו חוטפים מבית החולים זוג חשוך ילדים שהיה מגדלה בצורה הטובה ביותר, אזי למרות הדאגה לטובת הילדה, ועם כל האמפתיה לחלום ההורים, לכולם היה ברור שיש להחזירה להוריה הביולוגיים - גם אם היו חולפות שנים רבות, והקטינה התרגלה כאמור לחיים הטובים עם הוריה החוטפים. טובת הילדה, מצוקת ההורים שהביאה אותם למעשה הנפשע והשלכות הרוחב של ההכרעה היו נדחקים לטובת עשיית הצדק.
הכלל כאן פשוט: הטוב חייב לנצח. או ליתר דיוק: אסור שהרע ינצח. גם העקרונות העתיקים של המשפט מחייבים זאת: אסור ש"מעילה בת עוולה תצמח תרופה" פן "יהא החוטא יוצא נשכר". החובה הראשונה במעלה שלפיה אין לתת לגיטימציה חוקית ומוסרית להתנהגות כה נפשעת הייתה גוברת על כל חיבוטי הנפש של השופטים שצריכים לקבוע בלשונם "אצל מי ימצא לסופיה מדור ומזור – בית וכתף?".
אבל איך לעזאזל עושים צדק כשהצדדים הניצים הם שניהם ה"טובים" בפרשה, שניהם קורבנות של טרגדיה נוראה, חפים מכל רבב אשם? זה בדיוק הסיוט המשפטי שלפנינו.
בשל מחדל של בית החולים הוחדר עובר לרחם האם הלא נכונה. האחרונה, שסיכנה את עצמה כשהקטינה נותחה בלבה כשהיא עדיין ברחמה ולאחר מכן ילדה אותה וגידלה אותה עם בעלה, בוודאי לא חטאה בדבר. היא לא הסכימה להיות פונדקאית לאחרים, את דמה נתנה לטובת הילדה ונקשרה אליה. ההורים הביולוגים דומים לה בכך – גם בהם לא דבק אפילו משגה אחד. אז מה עושים?
שלוש הכרעות נדרשו בתי המשפט לקבל: מי הם הורי הקטינה? מהי טובתה (שכשלעצמה לא יוצרת הורות ואינה תלויה בה)? ולאחר מכן - מי יגדל אותה וכיצד (אחת האפשרויות שנבחנה הייתה לגדלה תוך חלוקת זמני שהות שווים בשני הבתים)? כל זה כשמדובר בקטינה עם גולגולת דקיקה במיוחד שכל טלטול מיותר בחייה עלול לסכנם הלכה למעשה.
זו שאלה משפטית ש"ההכרעה בה היא מעל לכוחו והשגתו של בן אנוש, אלא שלא בת קול ולא אורקל יבואו לעזרנו, על כורחנו אנו יושבים בדין ועל כורחנו להוציא הדין ולפְסוֹקו גם אם הוא קשה וסבוך" - כפי שבחר לפתוח בית המשפט בצניעות ראויה את פסק דינו.
סיוע משמיים
עד כדי כך חש חוסר ביטחון, שגם לאחר קבלת ההכרעה ביקש את סיוע השמיים לוודא שדרכו הצליחה: "אנו תפילה כי אותם עקרונות יסוד שנטבעו במשפט ארצנו ובדין, עקרונות האוצרים את תבונת הדורות, בצד דעתנו שלנו ותחושת ליבנו, יביאונו אל התוצאה הראויה בחריצת גורלה של ס. כזו, שמחד, תיטיב עמה, ומאידך, תתווה דרך לציבור עצום הנדרש להיעזר בטכניקות הפריון המלאכותיות השונות".
מכיוון שמרכיב הזמן פה הוא קריטי להיקשרות הילדה להוריה ולעוגמת הנפש של כל הנוגעים בדבר, הימשכות ההליכים רק מוסיפה כאב לכל הצדדים - כולל לסופיה שעומדת במרכז הדאגה
ולא במקרה. מדובר כאמור במקרים שהכלי השיפוטי מוגבל מלכתחילה ביכולתו לעשות בהם צדק. כל שאפשר לדרוש מהמשפט הוא לא לעשות נזק. לא בטוח שזה מה שקרה כאן. הסוגייה התגלגלה לפתח בית המשפט כבר בספטמבר 2022, ואנו עדיין רחוקים מסיום ההליך בבית המשפט העליון (לשם עובר עתה הדיון, משהחליטו ההורים הביולוגיים להגיש בקשת רשות ערעור). מכיוון שמרכיב הזמן פה הוא קריטי להיקשרות הילדה להוריה ולעוגמת הנפש של כל הנוגעים בדבר, הימשכות ההליכים רק מוסיפה כאב לכל הצדדים - כולל לסופיה שעומדת במרכז הדאגה.
אמת, לא הכל היה בידי השופטים, שנזקקו לתסקירים ואבחונים מגורמים שונים, אבל חלק מההתמשכות נבע גם מהיד הרכה של בית המשפט כלפי גרירת רגליים של הצדדים (כשהשופטים מבינים ללב "הורים הנאבקים על הזכות להמשיך לגדל את ילדיהם") וגם מהרצון המובן לאסוף יותר ויותר מידע להכרעה כה קשה. חבל. הבנה מוקדמת של מוגבלות הכלי המשפטי בסוגיה הייתה יכולה לקצר הליכים ולא להוסיף על סבל המעורבים.
משום כך ראוי שהמחוקק יקרא היטב את הצעת השופט אלי ברנד בפסק הדין לקצר זמנים באמצעות חקיקת חוק שיקבע שמקרים ש"עוסקים בקביעת זהות ההורים שיגדלו ילד שאך זה נולד או בעודו ברחם לא יתנהלו בשלוש ערכאות אלא יחלו בבית המשפט המחוזי או שייקבע כל מנגנון אחר שיוביל לקיצור ההליכים המשפטיים והסבל הכרוך בהם להורים ולילד/ה". הלוואי שזה יקרה.
עיקרון הוודאות
מבחינה זאת פסיקת בית המשפט המחוזי כי "נוכח טכניקות הפריון המלאכותי, התפתחותן והחשש לטעויות אנוש העומדות בצדן - יש להעדיף את 'עיקרון הוודאות', לפיו האם היולדת היא אמו של הילוד - דבר שיקנה ודאות באשר לתוצאות טעויות עתידיות העלולות להתרחש בהליכי פריון מלאכותי, ולא תידרש המתנה וחיפוש אחר קשר גנטי עם גילוי הטעות. הבדיקה הגנטית תידרש אך ורק על-מנת שהילד יידע את סיפור חייו המלא, ולא לצורך בירור זהות הוריו המגדלים" - חכמה ונכונה מאד. כאמור, זה לא באמת יכול לחסוך את הסבל שנגרם לקורבנות אבל זה עשוי לצמצמו למינימום.
נשאלת השאלה האם לאור עקרון זה לא מוטב לדלג על שלב בירור זהות ההורים הגנטיים? מה הטעם לפתוח תיבת פנדורה אם אין לה משמעות מעשית?
נשאלת השאלה האם לאור עקרון זה לא מוטב לדלג על שלב בירור זהות ההורים הגנטיים? מה הטעם לפתוח תיבת פנדורה אם אין לה משמעות מעשית? בית המשפט סבור בהחלטתו שזה דרוש כדי שהקטינים כמו סופיה יכירו את סיפור חייהם המדוייק, וזה יאפשר להם בעתיד לעשות את בחירותיהם שלהם ולהכריע איפה לגדול וכיצד. נדמה שהוא צודק.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי השבת כוח ההכרעה לסופיה ועוד לפני כן לארבעת הוריה (כל אחד משלושת השופטים מתחנן בפניהם ללמוד מטעויות העבר וליצור ביניהם קשר בונה למען עתיד ילדתם המשותפת) מוצדקת מאד בהינתן האימפוטנציה המשפטית המובנית.
לא בטוח שבית המשפט עשה צדק בהכרעתו זאת אבל אין ספק שהוא עשה משפט חכם.
